איך ממשיכים?
יכול מאוד להיות שאני טועה, האמת אני גם מקווה שאני טועה, אבל ככה זה עם דיכאון. הוא לא מודיע כשהוא בא, והוא גם נראה אמיתי נורא… איכשהו, אני מאמינה שככה החיים שלי באמת יראו בעתיד, כאילו שעכשיו זה בדגם מוקטן פשוט, ואני לא יודעת מה יהיה ומה לעשות. הבדידות, והחוסר אונים ומנגד כל החוכמה הזאת, והתובנה שכל כך קשה לי איתה. הכי מרגיז שדווקא דברים גדולים, או בעצם דברים שקורים לאחרים, אני יכולה להבין, אני יכולה לייעץ, כשזה מגיע אליי, פווף, אני פתאום נשארת ללא מילים… יש לי חברה אמיתית אחת, ועוד מספר קטן מאוד של ידידות ומכרים. אין לי ממש חבר´ה, שאיתם אפשר לבלות (בעיקר כי מכולם התנתקתי), קשר רציני אין לי, וגם לא ממש היה לי. היו כמה בחורים, אבל משהו רציני לא ממש. אני טיפוס די חברותי, עם ביטחון עצמי (לעיתים מופרז מידי), אוהבת לנהל שיחות מעמיקות, אפילו קיבלתי (ועדיין מקבלת) המון הערות שאני מדברת ונשמעת הרבה מבוגרת ממה שאני. אבל אני גרה בעיר קטנה נורא, ומשעממת, ואין פה מספיק מבחר של אנשים שניתן להתקשר אליהם, או מספיק דברים לעשות (אני מדברת על בילויים). אני מרגישה שהחיים שלי הולכים במין מעגל, יום רודף יום רודף יום וכלום לא זז או משתנה או משהו… אני תקועה, ועצובה… ובעוד כמה ימים יש לי יום הולדת… אני אהיה בת 17… איך לעזאזל יוצאים מהדיכאון?
יכול מאוד להיות שאני טועה, האמת אני גם מקווה שאני טועה, אבל ככה זה עם דיכאון. הוא לא מודיע כשהוא בא, והוא גם נראה אמיתי נורא… איכשהו, אני מאמינה שככה החיים שלי באמת יראו בעתיד, כאילו שעכשיו זה בדגם מוקטן פשוט, ואני לא יודעת מה יהיה ומה לעשות. הבדידות, והחוסר אונים ומנגד כל החוכמה הזאת, והתובנה שכל כך קשה לי איתה. הכי מרגיז שדווקא דברים גדולים, או בעצם דברים שקורים לאחרים, אני יכולה להבין, אני יכולה לייעץ, כשזה מגיע אליי, פווף, אני פתאום נשארת ללא מילים… יש לי חברה אמיתית אחת, ועוד מספר קטן מאוד של ידידות ומכרים. אין לי ממש חבר´ה, שאיתם אפשר לבלות (בעיקר כי מכולם התנתקתי), קשר רציני אין לי, וגם לא ממש היה לי. היו כמה בחורים, אבל משהו רציני לא ממש. אני טיפוס די חברותי, עם ביטחון עצמי (לעיתים מופרז מידי), אוהבת לנהל שיחות מעמיקות, אפילו קיבלתי (ועדיין מקבלת) המון הערות שאני מדברת ונשמעת הרבה מבוגרת ממה שאני. אבל אני גרה בעיר קטנה נורא, ומשעממת, ואין פה מספיק מבחר של אנשים שניתן להתקשר אליהם, או מספיק דברים לעשות (אני מדברת על בילויים). אני מרגישה שהחיים שלי הולכים במין מעגל, יום רודף יום רודף יום וכלום לא זז או משתנה או משהו… אני תקועה, ועצובה… ובעוד כמה ימים יש לי יום הולדת… אני אהיה בת 17… איך לעזאזל יוצאים מהדיכאון?