איך "מלמדים"?

[תּמר]

איך "מלמדים"?

הקטנה שלי בת שנה ושלוש או-טו-טו. לפני כמה ימים לימדתי אותה להדביק מדבקות. נתתי לה מדבקה ביד, עזרתי לה להדביק ואחרי כמה פעמים היא הבינה בעצמה, ומדביקה יפה מאוד. עכשיו אני רוצה לתת לה את הדף של המדבקות, שתדביק בעצמה. היא מנסה להוציא את המדבקה, ודי בכיוון להצליח, אבל מתייאשת ומתרגזת. יכול להיות שהיא לא בשלה לזה, אבל בהנחה שכן - איך מלמדים בלי לעשות עבורה? זאת דילמה שלי כבר שנים, ועדיין לא מצאתי את דרך המלך. או שאני לא עוזרת בכלל, ואז הילד מתוסכל ולא מנסה בעצמו, או שאני עוזרת - ואז הילד לא לומד לעשות לבד, ומתוסכל כשאני לא מוכנה לעזור.

 

[אפרתש]

הסרת מדבקות

כללית "איך מלמדים" - לפעמים על ידי הסבר מילולי, לפעמים על ידי הדגמה, ולפעמים צריך לעזור לו לעשות חלק מהדרך. וזה מה שעשיתי עם מדבקות, עשיתי בשבילן חלק מהדרך - אני הייתי קצת מקפלת את הנייר, ככה שהקצה של המדבקה קצת נפרד מהנייר, ואותו הילדה יכולה לתפוס. אחרי כמה פעמים, הייתי עושה את זה "במכה אחת" לשורה שלמה של מדבקות. ממש קצה קטן, מילימטר או שניים.

 

[תּמר]

זה מה שעשיתי, לא ממש הלך

אבל ננסה עוד ועוד.

 

[צימעס]

לא לימדתי להדביק

אז אין מצוקה של "אני לא מצליחה להוריד".

לא ברור לי איך זה קרה, אבל הגדולים שלי כן יודעים להסתדר עם דפי מדבקות.

מה הייתי עושה במקומך? מורידה בשבילה בעצמי שוב ושוב ושוב (וכשנמאס מבקשת מאבא או מהגדולים או מקפלת כך שחצי מדבקה תהיה באוויר).

 

[צימעס]

אפשר להתחיל עם מדבקות גדולות יותר

 

[ב נ ה]

../images/Emo45.gifמדבקות גדולות באמת קל יותר

להפריד מהדף,ואפשר לגזור שורת מדבקות אחת.

 

[תּמר]

רק שיהיה ברור

זאת פעם ראשונה שניסיתי מדבקות בגיל כזה מוקדם. עם הגדולים לא ניסיתי בכלל, ועם הקטן - הוא למד בעצמו, לא יודעת באיזה גיל. אבל השאלה שלי יותר עקרונית: הקטן שלי (בן ארבע כבר) מבקש שאצייר לו ואצבע לו. הוא לא חושב שהוא יכול (לפעמים הוא שוכח שהוא לא יכול). כשכיירנו בחמר ופלסטלינה - הילדים היו מבקשים שאעשה להם. הנטייה שלי - לא לעזור בכלל. אבל אני רואה שזה גורם להם לתיסכולים. לכן אני מחפשת את דרך המלך: לעזור ולא לעשות להם. בעצם, אני רוצה לקבל כבונוס ילדים שלא מתייאשים מהר. אני מאמינה שעם קצת עבודה, ניתן להגיע לזה, אבל לא יודעת איך.

 

[צימעס]

אני לא מפחדת מלעשות להם

בסוף הם רוצים בעצמם. הנה עכשיו, גמרנו לאכול, והילדה החליטה שהיא רוצה לרחוץ כלים (לא בא ממני: אפילו לא שקלתי את זה - זו גיזרה מוחלטת של אבא). נאלצתי לפנות את הכלים הנקיים מהמתקן

גמרה לסבן, הודיעה שהיא לא שוטפת (זה באמת תפקיד של אבא, בד"כ). לשמחתי - הבן שוטף עכשיו

 

[יסמין@]

תמר, לדעתי זה צריך להיות לא

או-או אלא גם-וגם. כלומר, כשמפגישים את הילדות/ים עם משחק/חומר/נושא חדש - אז קודם אימא מראה איך משחקים/עושים וכו' ואחר הילד/ה. ובדוגמה שנתת, קודם אימא מראה איך מסירים את המדבקות ואיך מדביקים אותן, ואחר הילדה תעשה את זה. ואם היא מתייאשת ומתרגזת, אולי זה עדיין לא עבורה ואפשר לדחות את זה לגיל מאוחר יותר. ממש לא כדאי לתסכל אותה בגלל מדבקות וכו'

(ברור שמדבקות זו דוגמה בלבד)

 

[תּמר]

בדוגמת המדבקות - יכול להיות שזה

מוקדם מידי, אבל בדוגמאות אחרות (עם הגדולים, כמובן), יש מקרים של תסכול בגלל דברים שהילדים יכולים וצריכים לעשות לבד: בן השש לומד לקרוא ולכתוב, ולא צריך עזרה בן הארבע יודע לצבוע ולצייר נראה לי חשוב מאוד שהם יעשו זאת בעצמם, כדי לפתח את היכולת שלהם (לגדולים אני כבר מסבירה, שאם אעשה בשבילם הם לא יילמדו - וכך אחטא לתפקידי). השיטה של גם-וגם לא ממש הולכת אצלי, ואולי זה בגלל שאני מפגינה חוסר סבלנות (וחושבת בלב: נו, תעשו כבר בעצמכם, אתם יכולים). בקיצור, אני מרגישה שעדיין לא גיליתי את השילוב הנכון.

 

[צימעס]

אבל כן מקריאים גם לבני שש,

וגם לגדולים יותר. (נדמה לי שלאה סיפרה שהיא עושה את זה). נתקלתי אפילו במבוגרים שקוראים יחד - כל אחד מקריא לפי תור.

 

[תּמר]

לא את שיעורי הבית שלהם

 

[לאה_מ]

גם בשעורי בית לא הייתי ננעלת בשם

העקרון - כלומר, אם ילד שלי היה מבקש ממני עזרה בקריאה של שעורי בית, הייתי מוצאת דרך לעזור לו אבל לא לעשות זאת בשבילו - למשל, אני "אתניע" אותך ואתה תמשיך, או אני אקרא שורה ואתה שורה, ואז בהדרגה מפחיתים - במשך הזמן הוא יזדקק לפחות עזרה וגם לא כל כך ירצה את העזרה שלך.

 

[ליליה והגמדים]

3 דברים שעשיתי

1. קניתי מדבקות גדולות במיוחד (כמו לכתובות למעטפות) ו/או את אילו עם הציורים שרחוקות אחת מהשניה 2. קילפתי פינה מכל מדבקה לפני שנתתי לה את הדף 3. היו בבית גם חוברות הדבקה עם מדבקות רב פעמיות

 

[ימימה]

השיטה שלי - שיתוף פעולה

מה הכוונה? למשל ציור: אני מציירת עבורה ציור והיא צובעת אותו, והיא מציירת עבורי ציור שאצבע אותו. ככה הציורים של שתינו מקבלים אותו מעמד, ואין מצב שאני זו שיודעת לצייר, והיא לא יכולה, אלא שני הציורים הם של שתינו. גם בחימר ובעבודות אחרות - עושים ביחד. שיעורי בית - אני גמישה. מכיוון שאני יודעת שהיא קוראת טוב, וזה לא חשש שלה מקריאה, לפעמים כשהיא עייפה אני מקריאה לה, ויושבת ועוזרת לה בעבודה (= משתתפת איתה, לא פותרת עבורה). מדבקות אגב, אני מדביקה לקטנצ'יק על היד, והוא מקלף משם.