איך מחנכים אותו &$%&???!!!!!

olgaer

New member
איך מחנכים אותו &$%&???!!!!!

ביום חמישי קרה מקרה שהשאיר אותי ללא מילים, כמעט חטפתי התקף לב. לעולם לא חשבתי שזה יקרה לי, אבל זה קרה ונס אמיתי שנגמר בשלום. היינו בפארק ציבורי ויובל שיחק לידי. הוא בן שנתיים ולכן איני נצמדת אליו אלא אם מדובר בטיפוס על מגלשות גבוהות. אך גם לא מתרחקת יותר ממטרים בודדים אם מדובר בגן ציבורי. לא יודעת איך, הוא הצליח להכנס לבין השיחים המפרידים בין מתחם הפארק לבין גדר ולרוץ בטיל ליכיוון היציאה מן הגן. כל הקריאות שלי תוך כדי ניסיון לרדוף אחריו בשביל בו כמעט בלתי אפשרי לעבור לבן אדם בוגר לא הזיזו לו לשניה. שם עליי קצוץ! וכן, הצליח לרוץ לכביש וגם ליפול. מזל שהמכונית שנסעה נסעה לאט והיתה רחוקה. פשוט תפסתי וגררתי אותו משם בכוח בעודו צוחק. הכנסתי אותו לעגלה וחגרתי למרות מחאותיו. הסברתי בתקיפות שמה שעשה הוא אסור ושאם אני קוראת לו הוא חייב להענות. הרגשתי נורא, כאילו אני אמא לא אחראית. הילד הזה נטול פחד, הוא רץ כאילו אין מחר, לא מזיז לא שאיני בתווך הריאה שלו ולא מזיז לו שאני קוראת לו. לא מפחד מזרים, ניגש לכולם, כולל לאנשים אליהם בחיים לא אגש ברוב הפחד, מסרב לתת יד ואם כבר נותן יכול פתאום לנסות להוציא אותה באמצע רחוב. מה עושים עם זה? באותו יום חמישי פשוט רציתי לשתות כוס וודקה ולתת לו כאפה. באמת. יש לי חשק לקנות לו רצועה ולי כדורי הרגעה.
 

שhira

New member
ממש מפחיד לגבי הרצועה

כשאחותי נולדה (לפני כ 33 שנים) גרנו באנגליה ושם היה מאוד מקובל הרצועות /מושכות או כל שם יפה יותר שהמציאו לזה בארץ אמא שלי אולי השתמשה בזה פעם אחת. כל מי ששמע על זה פשוט נחרד. ואתמול הייתי עם הבנות (שנתיים ו10 חודשים) בארוע עם המון אנשים וככה פילסנו דרך ואז מישהי אומרת לי "את צרכה ריתמות"- הצחיק אותי אבל אני בהחלט מבינה את הצורך שלך בזה עצות..... לשמחתי בנותי יחסית ילדות נוחות מהבחינה הזו מגיל שנה ו5 חודשים כשהלכו סביר אנחנו בלי עגלה מלבד טיולים ארוכים ולהזכירך אלו תאומות בקניון מההתחלה ידעו שאסור ללכת למדרגות נעות ברחוב אסור לרדת לכביש וגם שבורחת ממני ומגיעה ליד הכביש לרוב ממשיכה על המדרכה. אני לא בוחלת בלהפחיד משמע הן יודעות שבכביש מסוכן והמכונית נוסעת מהר ואם מקבלים מכה זה כואב המון זמן מאוד מאוד כואב ויש דם ופצע או לדוגמא לגעת באש הסברתי רבות כשהיו ממש ממש קטנות (שנה וחצי לקראת שנתיים) וכל הזמן שהדליקו נרות או גז רצו לגעת. פעם אחת כשהדלקנו נרות נתתי לה לקרב את האצבע טיפה יותר מהרצוי לא נכוותה כמובן אבל היה לה חם מאוד מאוד מאוד מאז לא צריך בכלל להגיד. בקיצור לפעמים לא מספיק להגיד צריך לתת להם לחוות, איך עושים זאת בכביש?????????? באמת שאלה קשה
 
../images/Emo24.gifקרה לי מקרה דומה

גם רננה שמה ספרינט באחד מהימים שהיינו בגינה הצ'כונתית שלנו, והגיעה כבר לכביש, במזל עצרתי אותה על סף המדרכה תוך שאני מפקירה את רעות בעגלה אי שם במעבי הגינה (טוב, לא ממש, היא היתה ליד שכנות שלי). גם אני שמתי אותה בעגלה לקול מחאותיה, הסברתי לה שזה אסור ובלה בלה בלה ו...עלינו הביתה. אמרתי לה שהולכים מהגינה כי היא לא מקשיבה בקולי והלכה בלי רשות והאמת שזה היה גם עונש בשבילי, כי אחרי זה נאלצתי להעסיק אותה אחר הצהריים שלם בבית
. נראה לי שזה לימד אותי, כן להשגיח עליה יותר צמוד עדיין ואם זה יקרה שוב, אנקוט שוב באותה דרך פעולה, לעזוב את המקום כי התנהגה בצורה לא טובה.
 

פלגיה

New member
לפי מה שאת מספרת

על ילד "נטול פחד" - נראה שצריך להיצמד אליו יותר. מרגיז, מעצבן - מעיק, אבל אין הרבה ברירה. חוץ מזה בנושא הכביש - פשוט להרבו בהפחדות שכביש הוא מסוכן ושהוא "יכול לקבל פצע כואב נורא" אם ירוץ לכביש.
 
כרגיל מסכימה עם פלגיה../images/Emo13.gif

אני משננת חזור ושנן:מסוכן,לתת יד לאמא. היום,גם כשאנחנו יוצאים לחניון(תת קרקעי במקרה שלנו) הוא מיד נותן לי יד ואומר:מסוכן.
 

בוליפלג

New member
כנ"ל, לבסוף הם 'לומדים'..וגם אצלינו המצב היום

'הפוך' - היא אומרת לי "אמא מסוכן..." או "אמא זהרי"
 
קטע מעצבן מאד, ומסוכן ../images/Emo10.gif

אצלנו הטיפול כפול: א. להעדיף פארקים שאין להם גישה ישירה לכביש - לדוגמא שהחלק של המתקנים נמצא עמוק בתוך הפארק כך שתהיה לי הזדמנות לאגף אותו - וכן, צריך להיות בכוננות איגוף (הוא רץ יותר מהר ממני
לא שזו חוכמה גדולה) ב. את חייבת להבהיר לו שזה לא מצחיק ולא משחק - אני, ברגע שתופסת אותו נוזפת בו נזיפה חמורה וקצרה, בפרצוף חמור ומפחיד מאד
(בלי להתפתות לחייך להבעה הממזרית שלו!!!) באלו המילים "אסור לברוח מאמא!" ולפעמים אני מוסיפה שזה לא מצחיק, וזהו - מחזירה את הפושע לעסקיו (כמובן תלוי במידת הסבלנות שלי באותו יום ומידת העיקשות שלו - אם יחזור על זה 3-4 פעמים בסוף אני פשוט אשלוף אותו מהפארק וזהו) - סביר שאם הוא יראה אותך מסתכלת עליו עין בעין בהבעה חמורה כזו וגם נוזפת בו ככה, זה לא יהיה לו נעים, והוא יבין שמדובר בעניין חמור שכדאי לו להמנע ממנו - אצלנו יש עדיין מקרים אבל בהחלט יש הפחתה.
 

olgaer

New member
את יודעת מה מצחיק?

אחרי שהושבתי אותו בכוח לעגלה והתחלתי במלאכת הנזיפה הוא מאוד הזכיר לי אותי כשהייתי קטנה. פתאום פרצופו הרצין נורא והפך לחלמוני כשהוא מסתכל לכיוונים שונים רק לא לעיניים שלי בעודה עושה תנועות כאלה של לעיסה עם השפתים כאילו הוא אישה זקנה. צחקתי מאוד, כי ככה אני התנהגתי כשאמא שלי נזפה בי.
 
../images/Emo6.gif מפליא לגלות אילו דברים הם יורשים

מאיתנו - כתבתי בשרשור שהיה על היללת - אמא שלי טוענת שזה global retribution על הגניחות שאני הייתי גונחת - אלא שגם היא פה, וסובלת איתנו
אז מה עזר לה?
 

olgaer

New member
אני רק מקווה שלא ירש מאבא 3 זעזועי מוח,

2 שברי יד,4 אצבעות שבורות, אין ספור חתכים וצלקות וגם אף שבור אחד. על הנזק לבית אני בכלל לא מדברת (ניסית פעם לנקות את הסלון, אחרי שצנצנת 3 ליטר של קורנפלור הפכה להיות "שלג"?) כל זה הוא הספיק עד גיל 8.
 

mom2ia

New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gifהרסת אותי

גם אני בפחד שהם ירשו את הטירוף מאבא. אגב, אני שברתי שיניים בגיל מאוד צעיר ובעלי שבר את האף (פעמיים) אז כל פעם שאחד הילדים נופל שמנו לב שאני קודם בודקת את השיניים והוא את האף. הזוי!
 

olgaer

New member
אני חושבת ששיניים זה הפחד הכי גדול שלי

יותר מכל גפיים. במיוחד הקבועות (למרות שעדיין מוקדם) חברתי שברה ארבע שיניים קדמיות בגיל 10 ואמא'לה, כמה סבל וצרות ותסכולים.
 
../images/Emo6.gif חחחחח

אצלנו כבר ברור שירש את הכישרון שלי בתחום הזה - כל יומיים הגננת מתקשרת לעדכן אותי שהילד גילה עוד שיטה חדשנית ויעילה לנזוק את עצמו
(ולא, לא ממש יצא לי עדיין לנקות סלון משלג של קורנפלור - אבל נשמע מגניב
)
 
וזו רק דוגמא אחת...לצערי ../images/Emo4.gif

יש עוד
כמו שאמא שלי אומרת: כישרון לא קונים בכסף!!!
 

אילתית 2

New member
נשמע ממש מפחיד

אבל אין מה לעשות להמשיך לדבר להסביר וכמובן שלהיות צמודה אליו! כשמשחקים בפארק/גן שעשועים וכו...הילדודס משחקים ואני לידם כשהוא מתרחק / בורח / לא מקשיב כועסים מדברים מסבירים ואומרים שאם לא מקשיב וכו..אז הולכים וחוזרים הביתה..לא מקשיב לוקחים אותו ואת הדברים ובאמת הולכים הביתה! שיבין שלכל מעשה יש תוצאה וככה הם לומדים
 

lulyK

New member
כשהם גדלים קצת הם מקבלים שכל.

עד אז (גם הילדים שלי כאלה. הגדול כבר יצא מזה והוא בשלב מאד פחדני ואחראי) אני הולכת רק לגנים שרחוקיןם מאד מכבישים ורצוי שגם ננעלים בשער (הכי טוב: גינות ביתיות של חברים).
 
למעלה