איך מאשפזים את אמא שלי?

[bamba metuka]

איך מאשפזים את אמא שלי?

הסיפור שאינו ניגמר - כתבתי פה שאמא שלי בגמילה מכדורים. חשבנו שהיא כבר קרובה להיות בסדר. היא הורידה כדורים לגמריי אבל נישארה עם איזה כדור שהפסיכאטר נתן לה כדי להרגיע את התחושות הרעות של הגמילה. עכשיו כנראה מהכדורים האלה היא התחילה לקחת יותר ככה אנחנו חושבים. בכל אופן היום היא הולכת אליו. לפני יומיים היא הייתה במצב לא טוב ואז אתמול היא פתאום טענה לשיפור, כאלו בגלל שהיא הולכת היום לפסיכיאטר שלה. היא בטח תגיד לו שהיא מרגישה יותר טוב מלפני יומיים והוא שוב יוותר על אישפוז. זה נהיה כמו כרוסלה. היא מרגישה רע אנחנו מדברים בנינו לבין עצמנו על לאשפז אותה ואז לפני הפגישה עם הפסיכאטר שלה פתאום יותר טוב. ממה שנראה היא פשוט משחקת את המשחק. מותחת את החבל ארוך לראות איך נגיב אבל פוחדת להתאשפז אז יום לפני שהיא רואה את הפסיכיאטר פתאום יותר טוב. אני מאמינה שזה עומד להיות מעגל של שנים של דיכאון כמעט אישפוז ואז הרגשה יותר טובה כדי לא להתאשפז. לדעתנו ולדעת דודתי היא חייבת כבר להתאשפז כדי להפסיק עם כל זה. היא לא עושה כלום עם עצמה וכל הזמן עסוקה רק בה. היא במרכז, תמיד התשובות למה שלומך הן יהיה טוב... אני תשושה כבר ואחותי גם. זה מתחיל להרגיש כאלו היא מנסה אותנו. זה ברור כשמש שהיא עושה את כל זה למשוך תשומת לב. קשה לה שאני ואחותי הקמנו בתים נפרדים משפחה והתקדמנו. היום ממחשבה לאחור היה ברור שהיא עשתה הכל כדי להפריד אותנו משאר המשפחה ושנהיה רק שלה וזה לא הלך והיא מתאבלת על זה. מה אפשר לעשות כדי שכבר היא תתאשפז וישקמו אותה. פסיכיאטר שלה לדעתי לא יודע לטפל בה כמו שצריך. מוותר כל פעם על תהליך האישפוז, כא לא רואה עד הסוף ... זה מייאש ומתסכל. אחותי מתחרפנת כי היא לוקחת את זה יותר קשה ממני. אבל גם אני כבר שחוקה מזה. helpppp

 

[a m i r o]

לעניות דעתי

אינני מומחה גדול ואני יכול רק להעביר את תחושותיי ואת דעותיי. אמי בפעם הראשונה שהמחלה התחילה הייתה מטופלת אצל פסיכיאטרית פרטית שעשתה רק יותר גרוע. היא נתנה לה כדורים בכלל לא מתאימים שגרמו לה לרעידות ועוד תופעות לוואי נוספות וכלל לא שיפרו את מצבה. לאחר כשנה הלכנו לפסיכיאטר מומחה שכבר סיפרתי עליוו שהוא לא רק רופא מקצוען אמיתי אלא גם חבר אמיתי. אמי כאמור חזרה להחלמה מהירה ואז שוב הפסיקה לקחת את הכדורים ומאז כבר עברה שנה ואנחנו לא מצליחים להגיע להחלמה מלאה איתה. ממה ששמעתי ממך עד כה בפורום הזה, לעניות דעתי הפתרון שלכן הוא לפנות לפסיכיאטר שהוא מומחה אמיתי שיוכל לקבוע את מצבה האמיתי, האם היא מתחזה, האם היא חולה באמת ורק נראה לכם שהיא משחקת איתכם. אמי למשל, לא יכולה לעשות שום דבר שמהווה מטלה עבורה. היא מנדנדת כשעתיים בבקר לסבתא שלי ללא הפסקה ורק אחר כך היא נרגעת והולכת לישון. בערב היא פתאום יוצאת למועדון ריקודים ואז בבקר שוב מנג'סת ו"עושה את המוות" לסבתא שלי. על פניו זה נראה כאילו היא מתפנקת ונוח לה עם המצב הזה והיא בכלל לא חושבת לחזור לביתה ולא חושבת בכלל על לחזור לעבודה.סבתא שלי חושבת לפעמים שהיא עושה לה "דווקא" והרבה "ידידי משפחה חכמים" ואפילו בני משפחה קרובים אומרים שהיא צריכה להתאמץ יותר ולקחת את עצמה בידיים והיא לא מתאמצת מספיק. אבל כאשר מדברים עם הפסיכיאטר הפרטי מבינים שהתמונה לגמרי שונה. היא חולה בדכאון והמחלה פעילה ודווקא היכולת שלה לדבר בטלפון לאורך זמן עם חברות והיציאות למועדון ריקודים מעידים על כוח רצון בלתי רגיל ונחישות. הפסיכיאטר תמיד מדמה זאת לחולה עם 40 מעלות חום שדורשים ממנו לרוץ מרתון. יש לי אמון מלא בפסיכיאטר וכך אני גם מרגיע את סבתא שלי ומסביר לה שהיא לא עושה זאת בכוונה, היא חולה וכך צריך להתייחס אליה על אף הקשיים הרבים. בינתיים אנחנו מנסים עוד כדור אחד ליתיום בנוסף לאפקסור וזיפרקסיה ואם זה לא יעזור גם אנחנו נצטרך לאשפז אותה לצורך טיפול בנזעי חשמל והיא כבר אמרה שאנחנו מזניחים אותה ומפקירים אותה. יהיה לי ובמיוחד לסבתי קשה מאוד לאשפז אותה אבל אם לא תהיה ברירה בסוף נעשה זאת. אם אתן משקיעות כל כך הרבה מאמץ וכואב לכן אז לדעתי האישית אם יש לכן את המשאבים הכספיים והנפשיים כדאי לעשות זאת כמו שצריך וללכת לפסיכיאטר פרטי מומחה שיאבחן את ה"מצב האמיתי" של אמכן ויוכל להעמיד את הדברים בפרופורציה הנכונה במיוחד עבורכן ואף עבורה.

 

[bamba metuka]

תראה

לגביי פסיכיאטר היא לא תסכים בחיים להחליף כי היא כזאתי. לא מחליפה אנשי מקצוע. לא ברור מה הצגה אצלה ומה לא. מה שבטוח שההצגה בפני הפסיכיאטר שהיא בסדר פתאום זה הצגה ורק הצגה ולא באמת. נדמה שכל הדיכאון הזה נגרם כדי לקבל תשומת לב מהבנות שלה. והיא בהחלט לפעמים מותחת את החבל יותר מידי שזה כבר מכעיס.