איך לצאת מהצל ?
שלום
יש לי בעיה, ואני מאד אודה למי שיוכל לתת עצה קונסטרוקטיבית וריאלית.סליחה מראש על המגילה! אז ככה: אני בחורה ביישנית,די סגורה, וקשה לי ליצור חברויות וליזום ,אני צריכה שיעשו לכיווני "צעד ראשון" כדי שאני ארגיש נוח להיפתח ,וליצור שיחה ולבנות חברות,אך כשהיא נוצרת-הכל טוב ויפה.למה אני מתכוונת לצעד ראשון? שום דבר רציני, חיוך,התעניינות בשלומי,כל הדברים שאצל רוב העולם נחשבים בנאליים.אך עושים את כל ההבדל בשבילי בין אדם "זר" למישהו שאפשר לפתח איתו קשר של מעבר ל"היי" ו"ביי". עכשיו, בעיר שאני גרה בה יש לי את החברי ילדות שלי שאותם אני מאד אוהבת,אך בקושי יוצר לי לראות אותם, בגלל שרוב השבוע אני לומדת במכללה בעיר אחרת, וגם גרה שם במעונות . והנה הבעיה העיקרית: מזה שנים, יש לי את ההרגל הזה, "לאמץ" כחברה הכי טובה, את הבחורה הכי חמודה,חברותית,מצליחנית ופופולרית בסביבה,(יש לי טעם טוב ) והכל היה יכול להיות טוב ויפה, אם לא הבעיה התמידית שחוזרת על עצמה, בהתחלה אנחנו "צמד חמד" אבל מהר מאד, זה מגיע למצב שאני מוצאת את עצמי בצל שלה, ולא כי היא מתייחסת אליי ככה,היא באמת אחלה בן אדם, אלא כי ככה מתייחסים אליי כל האנשים האחרים בסביבה. לכאורה, צופה מהצד היה אומר: "לא יפה לקנא בחברה טובה" א-ב-ל!! עם כל הצניעות והענווה, אני לא חושבת שאני פחות טובה מאותה חברה ספציפית שבה מדובר! כן, היא מצליחה בלימודים (וגם אני מוציאה ציונים יפים, אךעם יותר השקעה מצידי ופחות עצלנות,הייתי מצליחה עוד יותר), כן, היא נראית ממש טוב ומושכת תשומת לב חיובית גם מבחורים וגם מחברות ( וגם לי אין על מה להתלונן, חוץ מקצת קילוגרמים עודפים), וכן, היא מקסימה,וחמודה, ומצחיקה וחברותית- ואלו כל התכונות שגם אני אוהבת אצלה ושבזכותן אנו חברות !ולטענתה, גם בי יש המון מה לאהוב, ו"חבל שאת לא נותנת לאנשים את ההזדמנות להכיר ולחבב אותך כפי שמגיע לך" וזה גורם לי להרגיש פתטי, כמו ילד בכיתה ג שהמורה אומרת להורים ,הוא לא מנצל את הפוטנציאל שלו"..עצוב,לא? ורוב החברים שלנו מהלימודים הם משותפים -אך בעיקר שלה. למה? כי נוצר מעגל סגור שהתחיל מזה שהאנשים נמשכו מלכתחילה אליה, ורק בהדרגה, כשיצא להם להכיר אותי, הם נהיו גם חברים שלי.בערך... אבל בזמן האחרון אני ממש מרגישה שמתייחסים אליי כ"סיידקיק" שלה, וזה מתבטא בהרבה דברים שאני לא אפרט אותם כאן, והדבר יוצר תסכולים אצלי,ואי נוחות אצל אותה חברה. שיהיה ברור, אני רוצה שיהיה לה רק טוב, ואני באמת שמחה בשבילה שאוהבים אותה ,!! אבל נמאס לי כל הזמן להרגיש כדמות משנה בהצגה, ופשוט מחרפן אותי, כשמכרים משותפים שלנו לעיתים מתעלמים לגמרי מהנוכחות שלי, או עושים טובה שאומרים לי שלום- אני לא דורשת או מצפה מכל החברים שלה שיהיו אוטומטית גם חברים שלי, לא,אבל אני כן מצפה שלא יתעלמו ממני, ושיכירו בזה שאני בן אדם בזכות עצמי ולא רק חברה טובה של...זה הרבה לבקש? ואני גם לא רוצה להתרחק מאותה חברה כי היא מאד יקרה לי(היא אחלה בן אדם-יש סיבה למה היא כל כך פופולרית) אז תייעצו בבקשה, מה אני עושה לא נכון, ואיך לצאת מהצל של החברה הכי טובה, ובו זמנית לשמור על החברות שלנו? תודה
שלום
יש לי בעיה, ואני מאד אודה למי שיוכל לתת עצה קונסטרוקטיבית וריאלית.סליחה מראש על המגילה! אז ככה: אני בחורה ביישנית,די סגורה, וקשה לי ליצור חברויות וליזום ,אני צריכה שיעשו לכיווני "צעד ראשון" כדי שאני ארגיש נוח להיפתח ,וליצור שיחה ולבנות חברות,אך כשהיא נוצרת-הכל טוב ויפה.למה אני מתכוונת לצעד ראשון? שום דבר רציני, חיוך,התעניינות בשלומי,כל הדברים שאצל רוב העולם נחשבים בנאליים.אך עושים את כל ההבדל בשבילי בין אדם "זר" למישהו שאפשר לפתח איתו קשר של מעבר ל"היי" ו"ביי". עכשיו, בעיר שאני גרה בה יש לי את החברי ילדות שלי שאותם אני מאד אוהבת,אך בקושי יוצר לי לראות אותם, בגלל שרוב השבוע אני לומדת במכללה בעיר אחרת, וגם גרה שם במעונות . והנה הבעיה העיקרית: מזה שנים, יש לי את ההרגל הזה, "לאמץ" כחברה הכי טובה, את הבחורה הכי חמודה,חברותית,מצליחנית ופופולרית בסביבה,(יש לי טעם טוב ) והכל היה יכול להיות טוב ויפה, אם לא הבעיה התמידית שחוזרת על עצמה, בהתחלה אנחנו "צמד חמד" אבל מהר מאד, זה מגיע למצב שאני מוצאת את עצמי בצל שלה, ולא כי היא מתייחסת אליי ככה,היא באמת אחלה בן אדם, אלא כי ככה מתייחסים אליי כל האנשים האחרים בסביבה. לכאורה, צופה מהצד היה אומר: "לא יפה לקנא בחברה טובה" א-ב-ל!! עם כל הצניעות והענווה, אני לא חושבת שאני פחות טובה מאותה חברה ספציפית שבה מדובר! כן, היא מצליחה בלימודים (וגם אני מוציאה ציונים יפים, אךעם יותר השקעה מצידי ופחות עצלנות,הייתי מצליחה עוד יותר), כן, היא נראית ממש טוב ומושכת תשומת לב חיובית גם מבחורים וגם מחברות ( וגם לי אין על מה להתלונן, חוץ מקצת קילוגרמים עודפים), וכן, היא מקסימה,וחמודה, ומצחיקה וחברותית- ואלו כל התכונות שגם אני אוהבת אצלה ושבזכותן אנו חברות !ולטענתה, גם בי יש המון מה לאהוב, ו"חבל שאת לא נותנת לאנשים את ההזדמנות להכיר ולחבב אותך כפי שמגיע לך" וזה גורם לי להרגיש פתטי, כמו ילד בכיתה ג שהמורה אומרת להורים ,הוא לא מנצל את הפוטנציאל שלו"..עצוב,לא? ורוב החברים שלנו מהלימודים הם משותפים -אך בעיקר שלה. למה? כי נוצר מעגל סגור שהתחיל מזה שהאנשים נמשכו מלכתחילה אליה, ורק בהדרגה, כשיצא להם להכיר אותי, הם נהיו גם חברים שלי.בערך... אבל בזמן האחרון אני ממש מרגישה שמתייחסים אליי כ"סיידקיק" שלה, וזה מתבטא בהרבה דברים שאני לא אפרט אותם כאן, והדבר יוצר תסכולים אצלי,ואי נוחות אצל אותה חברה. שיהיה ברור, אני רוצה שיהיה לה רק טוב, ואני באמת שמחה בשבילה שאוהבים אותה ,!! אבל נמאס לי כל הזמן להרגיש כדמות משנה בהצגה, ופשוט מחרפן אותי, כשמכרים משותפים שלנו לעיתים מתעלמים לגמרי מהנוכחות שלי, או עושים טובה שאומרים לי שלום- אני לא דורשת או מצפה מכל החברים שלה שיהיו אוטומטית גם חברים שלי, לא,אבל אני כן מצפה שלא יתעלמו ממני, ושיכירו בזה שאני בן אדם בזכות עצמי ולא רק חברה טובה של...זה הרבה לבקש? ואני גם לא רוצה להתרחק מאותה חברה כי היא מאד יקרה לי(היא אחלה בן אדם-יש סיבה למה היא כל כך פופולרית) אז תייעצו בבקשה, מה אני עושה לא נכון, ואיך לצאת מהצל של החברה הכי טובה, ובו זמנית לשמור על החברות שלנו? תודה