איך לפעמים אני

[ארול פלינט]

איך לפעמים אני

אהלן לכולם. אני חדש בפורום ויש לי שאלה בנושא שיר שזוכה לפחות תשומת לב באופן כללי: מישהו יודע מה עומד מאחורי השיר של מאיר: איך לפעמים (איך לפעמים אני מתקלפת וכו') מודה מודה מודה

 

[גשם מקומי]

ברוך הבא, ברוך הבא, ברוך הבא!

קצת קשה לנתח שיר בלי לשפוך לו את הקרביים החוצה, בכל הפעמים שניסיתי הרגשתי שקצת ריטשתי את השיר, אז אני אנסה רק קצת קצת בלי ממש לגעת.. אולי במקרה קראת את הספר שושנת הרוחות של אורסולה לה-גוין? במבוא של הספר היא מצטטת איזה שיר צרפתי, אני לא ממש זוכר את כולו, אבל הוא הולך משהו בסגנון של: האם את באה להציע את עצמך כמו השושנה על-ידי שכפול החומר העדין שהרי אין זה עבודה להיות שושנה אלוהים בהביטו מהחלון עושה את עבודות הבית אם לא הלך ננסה שוב ברוך הבא, מכור מכור מכור

 

[ילדתי שלי]

הי ארול

וברוך הבא קוטנר שאל את מאיר פעם ברדיו (במסגרת מרתון מאיר אריאל הזכור לטוב) למה הוא כתב בנקבה את השיר איך לפעמים אני ומאיר ענה משהו כמו שלא הוא מדבר בשיר אלא הנפש שלו ומכאן בודאי כל השאר נפרש...

 

[גולוגולוגולוגל]

הנה היא

עולה ברשת כמו דגיג שובב

 

[ילדתי שלי]

../images/Emo19.gif

 

[ארול פלינט]

תודה

תודה לכולם תשובה אמנם לא ממש מצאתי אבל אני מבטיח לפקוד את הפורום ולנסות לתרום גם את חלקי בידע על האיש ופועלו

 

[גשם מקומי]

תקשיב חבוב,

אני בטוח שאור גלבוע תוכל להסביר לך

 

[אור גלבוע]

../images/Emo94.gif

 

[פרדס חנה כרכור]

במקום הבננה של אור הנה קצת מאור

אז אכן מדובר בנפשו של האדם! הנפש או הנשמה היא שמספרת את הסיפור ולכן זה בלשון נקבה. הדיאלוג הוא בין הנשמה לבין הנושא אותה, שזה הגוף והאדון של הגוף, אנחנו. הנשמה מפרגנת לבעלים שלה ואומרת לו שלפעמים היא היתה מתקלפת, הולכת, מתעלפת, והכל לכבודך, לאדון שלה. מקווה שזה יותר ברור,

 

[גשם מקומי]

נראה לי שזאת הגירסה לילדים, לא?

 

[פרדס חנה כרכור]

ולמה שתחשוב כך?

זו הגרסה אותה שמעתי במו אוזני מהמשורר עצמו... אבל אם יש לך פירשון אחר - לך על זה, בוא ונשמע

 

[open space]

שלום, הייתי פה פעם וחזרתי לביקור

יש לי איזו תחושה שכשמאיר נדרש לפרשנויות על שיריו, הוא היה מרחיק לכת למחוזות הפילוסופיה המפולפלים, שלאו דווקא הם אלו שעמדו לנגד עיניו בבואו לכתוב את השיר. זה כמו שהוא נשאל פעם על מה נכתב 'שלל שרב', והוא אמר: על השואה. אז זה בוודאי לא אומר שזה אחד לאחד על השואה. זו היתה אולי ההשראה שברקע, או האסוציאציה, אבל במובן הקונקרטי השיר מדבר על משהו אחר לגמרי. ולגבי הרובד המטאפורי, הרי אותו כל אחד יכול לקחת לאיזה כיוון שהוא רוצה ולכן קשה לחלוק על העניין. מהבחינה הזו אני רואה את מאיר הפרשן ואת מאיר הכותב כשתי ישויות שונות. בעיני 'איך לפעמים אני' הוא פשוט אחד משירי הכמיהה הנשיים המרגשים והחזקים ביותר שקיימים בעברית. הוא מספיק חזק ועמוק כדי שיעמוד בפני עצמו, ככה, כמו שהוא, בלי לספק לו דורגלים. תודה ושבת שלום

 

[גשם מקומי]

../images/Emo45.gifמילים כדורגלות!../images/Emo45.gif

אפרופו אפרופו, פעם הייתה בידיעות או מעריב או העיר או זמן מקומי כתבה עם תמונות וצבע, ובה הכתב ביקש לשאול יוצרים כאלה גם אחרים אם יצא להם פעם לכתוב שיר נבואי, או אם הם כתבו צתוך חזון וכו'. לאחר שהכתב שאל את השאלה (שהתפרשה על פני 4 שורות באותיות מודגשות), מאיר השיב בשחור על גבי עיתון: "כן, כתבתי שיר נבואי, כתבתי את טרמינל לומינלט ובאמת שנה אחרי זה אישתי תרצה התחילה לעבוד בתור סוכנת נסיעות והיינו נוסעים הרבה לנמל התעופה".

 

[open space]

תודה. זו בדיוק הדוגמה שהייתי צריך

או, כמו להגיד: "כן, כתבתי את 'דוקטור התחכמות', ועשרים שנה אחרי זה..."