קודם כל - לא להתיאש כלכך מהר ../images/Emo140.gif
אני יודעת שבגיל 18 נראה שאין חיים אחרי גיל עשרים, ונראה שהחברויות מבית הספר הן הכי הכי. ממרומי גילי המופלג, אני יודעת שזה כלכך לא נכון. תתפלא, אבל אתה מתחיל עכשו חיים חדשים (ותעשה את זה עוד כמה פעמים בחיים). הרבה מאותן חברויות הנראות לך עכשו מגובשות, יתפרקו לפני שתספיק להגיד "טירונות". והרבה חברויות חדשות יתחילו, וזה הזמן להצטרף אליהן... קודם כל - טירונות זה מקום להתידד. בלית ברירה. דווקא צבא זה מקום לאנשים שקודם לא התבלטו. פתאום החיות החברתיות מהתיכון מתגלים כסוציומטים, והביישנים הנחמדים רוכשים חברים. ואם תגלה שאתה לא מצליח למצוא מסגרת חברתית בצבא - מספיק שתתידד עם מעט אנשים, ואז תוכל להיפגש איתם בסופי שבוע, ודרכם להכיר אנשים חדשים. אם ממש תראה שאתה לא מוצא חברים בצבא, אני מציעה שני דברים 1) כפי שהוצע לך, לברר למה גם שם אתה לא מצליח להסתדר, ולחפש אף עזרה מקצועית. 2) לחפש מסגרות חברתיות, בהתאם לתחומי הענין שלך. חוג טיולים, ברידג', טיפוס הרים. לימודים עיוניים ברמה זו או אחרת. הרצאות במוזיאונים או קונצרטים מודרכים. לפי טעמך. שם תפגוש אנשים עם תחומי ענין דומים לשלך.
