איך לעזור לו?

[nomizam]

איך לעזור לו?

חבר שלי איבד את הילד שלו. הוא היה בן שנתיים וחצי כשנפטר. זה קרה לפני 4 חודשים. בהתחלה הוא היה בהכחשה, התנהג כאילו הכל כרגיל. אבל בשבוע האחרון סוף סוף נפל האסימון. הוא בדיכאון מוחלט, לא רוצה לדבר עם אף אחד. כל תקשורת עם כל אחד מאמץ בלתי נסבל. הוא מצליח איךשהוא ללכת לעבוד ומעבר לזה כלום. הוא לא רוצה לדבר איתי או לראות אותי: אומר שאין לו כוחות לאסוף את עצמו מספיק בשביל לראות אותי. גם אני לא יודעת : מה אני יכולה להגיד? מה אני יודעת על כאב כזה? הרי לעולם אני לא אוכל להבין אותו. בנתיים הוא מסתגר לבד, משוטט במחוזות הזויים של כאב ואובדן, לא נותן לאף אחד לגשת. הלב שלי נקרע ממנו, ומצד שני אני חייבת להמשיך בחיים. אולי יש פה הורים שעברו חוויה דומה, לאבד ילד קטן. איך עלי להתנהג איתו? האם לנסות ללחוץ עליו ללכת לטיפול? האם לעזוב אותו בשקט? האם הוא בכלל מודע לזה שאני שם או שהוא כל כך שקוע ביגון שזה בכלל לא משנה אם אני שם או לא? האם זה אי פעם יעבור? האם לחכות לו? אני אוהבת אותו אבל אני חוששת, אנחנו בסך הכל ביחד מאז מות הילד. הכרתי אותו לפני אבל התחברנו אחרי המוות של הילד. מה אפשר לעשות כדי לעזור לו? האם הוא בכלל שם לב שאני שם?

 

[eaz1514]

תהליך האבל מורכב ושונה לכל אחד

הכחשה אצל רבים הוא השלב ראשון. דכאון ורצון להיעלם זהו שלב נוסף. את לא צריכה ללחוץ, אפשר לנסות לדבר איתו דווקא על הנושא הכי כאוב, הילד עצמו על מה שעבר על זכרונות שלפני על רגשותיו כלפיו. אולי הוא יגיב על זה ושה ישחרר אותו, גם אם יבכה זו תגובה וזה טוב. הזמן לא מרפא אבל ככל שהזמן עובר מתחילים להבין מתחילים לקלוט. סליחה על השאלה אבל איפה האמא בתמונה? היא כן מצליחה להגיע אליו? הוריו, אח, אחות? אם המצב מתמשך רצוי שיפנה ליעוץ אבל יהיה לך קשה לשכנע אותו. מכיוון שאת כותכת שהוא הולך לעבודה איזה מידת קשר עם הסביבה יש לו. אולי מישהו קרוב בעבודה שלא קשור אליו רגשית יהיה \ה שיעזור לו להפתח. המצב לא פשוט להיפך, מוות של בןהוא הדבר הנורא מכל שיכול לקרות לנו, אין שני לו ואי אפשר לתאר את עוצמות הכאב, חוסר האונים והגעגוי . זה משאיר אותנו ריקים, נטויעם במקום, משותקים. יש כאלה שנסגרים כלפי העולם החיצוני ולא מוכנים שאף אחד יחדור אליו. יש כאלה שממשיכים הכל כרגיל כלפי חוץ אבל הסערה בפנים. מטלה לא קלה לפניך, את זקוקה להמון חוסן נפשי וסבלנות אין קץ.

 

[eaz1514]

סליחה על כל טעויות הכתיב

 

[yazi22]

אולי תראי לו את הפורום הזה?

אולי הוא יוכל להוציא כאן דברים, או סתם, להרגיש מן מנוחה, בסביבה של עוד הורים שמרגישים כמוהו.

 

[nomizam]

הלוואי שהוא ירצה להכנס לפורום.

בנתיים הוא לא כל כך מדבר איתי, וגם כשאנחנו מדברים, משתרע ביננו ים של כאב שאני לא יכולה להבין והוא לא יכול להסביר. אני אנסה לדבר איתו על הפורום. ראיתי גם את הטור שלך ב Nrg, אני אראה לו. כשאני חושבת על הבדידות הזו. לעבור את זה לבד, שאף אחד לא יכול להבין את עוצמות הכאב.. אני נטועה בחיים, אני חושבת על העתיד, על ילדים משלי, על משפחה, בעוד שהוא שרוי במקום אחר, בזכרונות, בכאב, באובדן. האם יש סיכוי בכלל למערכת היחסים הזו? האם נוכחותי שם בכלל חודרת למודעות שלו? האם אפשר בכלל לדבר על בנייה של משהו בתקופה הזו? כל כך סמוך למוות של הילד? אני לא יודעת.

 

[אבי גלי]

---

את צודקת, ן אינו דומה לאובדנים אחרים ולכן לא מוכר ולא מובן למי שלא חווה זאת בעצמו. מובן שאנשים שונים זה מזה והצעות כלליות לא תמיד נכונות למקרה הספציפי. ובכול זאת משהו: א. הניחי לו לנפשו אבל היי שם כאשר יצטרך לך, אם יצטרך כנראה יבחין שאת שם. ב. העובדה שהוא הולך לעבודה חשובה מפני שהיא מעניקה לו מסגרת ועיסוק. ג. אין טעם שתציעי לו ללכת לטיפול - אבל אפשר שאם גורם מקצועי כמו עובדת סוציאלית תעלה את העניין הוא יישקל יותר בצורה עניינית. ד. כשירצה לדבר הקשיבי, אל תנסי לנחם למרות שזה מביך מוטב לא לומר דבר ולהקשיב מאשר לחזור על דברים נדושים. ה. בטעות נזהרים לא לדבר על הילד "כדי לא להזכיר לו" - הוא זוכר כול הזמן. לרוב הורים רוצים לדבר על הילד שאבדו והאנשים נרתעים מכך בגלל המבוכה ואינם מאפשרים להם לעשות כך. ה. בני נפל לפני חמש עשרה שנה וכבר מזמו אני יודע שהזמן לא ירפא דבר והוא אפילו מחריף ומקשה - לא פורקים את משא הכאב, לומדים לחיות אתו. חום אנושי הבנה והתחשבות מקילים על האדם לשאת את המשא הזה. התסכול וחוסר האונים שלך מובנים ואין מה שיפתור אותם לחלוטי, ספק אם בדברים הללו יש כדי לסייע לך במשהו, מה גם שכותבם אינו מכיר כלל את האב השכול בו מדובר. אפשר שהזמן והשגרה יסייעו להפתחות ויעניקו אפשרות לפחות להשפיע חום באופן שהוא ירגיש בו. אחר כך אולי יהיה קל יותר.

 

[nomizam]

תודה על תשובתך ועל הכנות

היום סופ סופ הוא מוכן לראות אותי, אחרי שהרחיק אותי ממנו. אני בהחלט צריכה לדעת את הדברים שכתבת: קשה לי לדבר איתו, מכיוון שהוא משאיר הכל כל כך בפנים, ואני לא יודעת מה להגיד, כי המילים קצת מתרוקנות ממשמעות במצבים כאילו. לכן כל כך עוזר שאדם אחר שעבר חוויה כזאת יכול להסביר לי, קצת, מה יכול לעזור לו ומה סתם מעיק. תודה שוב, ואני תפילה לכולנו. שבת שלום.

 

[ronit244]

כל הכבוד לך שאת לצידו בתקופה כזו

קשה. קראתי את מה שכתבת וממש כואב הלב. תחזקי אותו ותעטפי אותו בחום ואהבה. האם יש לו עוד ילדים? וכיצד הבן הקטן שלו מת? . מניסיון ביתה של חברתי נפטרה לפני כמה שנים והיא ובעלה עברו תקופה מאוד קשה. וגם לי היה קשה היות והילדה היתה חברתה של ביתי. שתדעי לך שהכאב לא עובר לעולם. אבל אפשר להמשיך הלאה. תני לו את הכוחות. תוציאי אותו מהבית מהזכרונות. תנסי להסיח את דעתו (אם אפשר) לדברים אחרים. תאמיני לי בעוד כמה חודשים הוא לא יישכח לך את זה.