איך לספר לילדים...

[shilor1]

איך לספר לילדים...

שואלת עבור חבר טוב שנקלע למצב נוראי, בו אשתו נמצאת בתרדמת כבר 4 חודשים, עקב אירוע מוחי.
יש להם 3 ילדים קטנים בני: 7,5,2
הילדים, מאז אותו אירוע, לא ראו את אמם, שעדיין נמצאת בבית החולים.
הם מדי פעם שואלים לשלומה ומנסים להבין מה קרה.
השאלה היא, האם כדאי לקחת אותם לבית החולים לראות אותה? או שאולי עדיף להמשיך במצב הנוכחי, בו הם אומרים לילדים, שאמם לא מרגישה טוב והרופאים לא מרשים שיכנסו אליה?
בנוסף, הבן הגדול, החל לאחרונה, בבית הספר, לספר שהוא מבקר את אמא שלו, למרות שזה לא נכון...
אשמח לעזרה

 

[שרון של אופיר]

לדעתי - עדיף לבקר את האם

כדאי שיתייעץ עם העובדת הסוציאלית במחלקה בבית החולים, והביקור יהיה מלווה איתה יחד.

בגילאים הללו (במיוחד בני ה-7 וה-5) הילדים מבינים מה קורה, גם אם מנסים להסתיר מהם. בדרך כלל, התמונה שהם בונים לעצמם בדימיון, שמתבססת על שברי משפטים ורסיסי מידע שהם מצליחים לקלוט מהמבוגרים, גרוע פי כמה וכמה מהמצב האמיתי.
לדעתי, כדאי שיפגשו עם אימם. גם אם היא לא "תפגוש" אותם - הם יוכלו לראות אותה, ללטף אותה, להבין שהיא לא נעלמה להם סתם, אלא המצב שלה לא מאפשר לה להיות איתם.

הרבה בריאות לחברה, והרבה כוח לחבר

 

[ויקה1222]

מסכימה מאוד

 

[shilor1]

גם אם המראה "לא נעים"?

תחבושות על הראש... צינורות.....
זה לא ישאיר להם טראומה?

 

[אשרז4]

מסכימה מאוד עם שרון של אופיר, מודה

שאני לא יודעת מה המראה במצב כזה.\
ולשמחתי לא התמודדתי עם מצבים כל כך קשים ו.. אין לי את המילה המתאימה
מנגד אני חושבת שזה עוול וטראומטי יותר לילד לא לדעת מה קורה.
שאמא "לא מרגישה טוב" ונעלמת לכמה חודשים.
מחר האבא יהיה מצונן או הילד יהיה חולה ולא ירגיש טוב.. מה הוא ואחיו יחשבו?
שהוא יעלם מהבית עכשיו לכמה זמן?
&nbsp
אני חושבת שצריך להתייעץ עם איש מקצוע איך להסביר לילדים (הסבר בטח שונה בין הגדולים לקטן) ובהחלט לספר ולדבר (גם על הקושי של אבא, על הגעגוע על העצב על הדאגה ולא להשאיר את הילדים לקלוט חלקי משפטים שיחות מעל הראש, סיפורים שהחברים שמעו בבית וכד'
&nbsp
מקווה בשבילם שבאורח נס המצב ישתפר

 

[שרון של אופיר]

ניתן לזהות אותה? אם כן - זה מספיק

מכינים אותם מראש שאמא במצב שבו המכונות עוזרות לה. שיש צינורות שעוזרים לה לאכול, ולשתות (ולעשות פיפי).
להסביר שיש לה תחבושת על הראש כי יש לה פציעה בראש.

כל עוד הם יוכלו לזהות את הפנים שלה - זה יהיה בסדר. את לא תאמיני מה ילדים רואים וממה הם פשוט מתעלמים.

אני מאוד מסכימה עם אשרז שכתבה שהאמירה "אמא לא מרגישה טוב" ולכן היא לא בבית יכולה לגרום לחרדות מאוד עמוקות מכל מחלה או תחושה פיזית רעה. החשש יהיה שגם מי שחולה יעלם (בין אם זה מבוגר אחר במשפחה ובין אם זה הילד).

שוב חוזרת על ההמלצה להוועץ עם איש מקצוע בנושא איך מספרים וכמה מידע חושפים בפני הילדים (כמובן מותאם לגילם), אבל אומרת שוב - הילדים צריכים לראות את אמם. לראות, לגעת, לדבר אליה. לדעת שהיא לא עזבה אותם מתוך בחירה

 

[פרמלה]

מסכימה מאוד לגבי החרדות העתידיות

מכל מחלה קלה של הילדים או המבוגרים שסביבם וגם לגבי ההכרח שהילדים ידעו שאמא לא נטשה אותם.

כשאבא שלי מת בתי הבכורה הייתה בת שלוש וקצת. לא הצלחתי להביא את עצמי להגיד לה את המילים "סבא מת" כי פחדתי לבכות מולה וכי חשבתי שאני מגנה עליה כך מחשיפה לצדדים הקשים של החיים בגילה הצעיר. בדיעבד אני מבינה שזו גישה לא נכונה ושצריך לספר לילדים את האמת במילים קלות לעיכול ולהבנה בהתאם לגילם.

במקרה העצוב של החבר שלך זה נכון על אחת כמה וכמה, כי מדובר באמא, שהעדרה מקרין על כל רגע מחייהם של הילדים. אני בטוחה שהילדים מבינים שקרה משהו חריג במשפחה ושמסתירים מהם משהו. העובדה שהילד הבכור מספר שהוא מבקר את אמא זועקת את הקושי שלו להתמודד עם חייו שהתרסקו.

זה כל כך עצוב. אולי אולי אולי המגע של הילדים, הקולות שלהם והנוכחות שלהם יעזרו לאמא לצאת מהתרדמת.

 

[פרת וחידקל]

אין לי מושג (לשמחתי) אבל נראה לי שזה בדיוק סוג

המצבים שבהם כדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמכיר סיטואציות כאלה. יש בביה"ח אנשים שזה תפקידם. אני מניחה שהתשובה תלויה גם בפרוגנוזה, כי בהנחה שזה לא מצב שהיא הולכת לצאת ממנו בשבועות הקרובים, צריך להתחיל להכין את הילדים להבין את המצב ארוך הטווח.

 

[adif11]

 

[סמי הכבאי7]

לדעתי

מלבד העצה הטובה שנכתבה כבר, בדבר התייעצות עם איש מקצוע,
אני חושבת שעדיף לתת להם לראות אותה, מאשר להניח להם לדמיין לפי הבנתם את הסיטואציה.
וגם אולי לאם תעזור הפגישה איתם. הלוואי.

 

[macaroni35]

מנסה לעזור

מקרה עצוב ביותר.
לצערי מכירה מקרה דומה שבו הילדים כן ביקרו את אימם אבל המראה היה רגיל של אימא ישנה.

אני רוצה להאמין שהאדם במצב תרדמת באמת שומע את המתרחש סביבו וכך האם תוכל להרגיש את קירבתם ולשמוע את קולם.
ואולי בביה"ח יוכלו לחבוש לה כובע ולכסותו על מנת שייראו את המינימום האפשרי.

את בן השנתיים לא הייתי לוקחת , בן ה-5 בהתלבטות תלוי בבגרות אבל את בן ה-7 כן....לאחר שיתוף של אדם מקצועי והנחייה...ואפילו ליווי.

יכולה לשתף שאבא שלי נפטר לפני 5 שנים והילדונת שלי הייתה בת 4...
ומאוד קשורה אליו ומאוד בוגרת ועד שלא הסברנו לה בדיוק מה קרה היא לא הייתה רגועה ולא מצאה את השקט....וזמן רב היא הזכירה ושאלה אבל איפה הוא בדיוק?
מה בדיוק קורה?
בשבעה הסובבים אמרו לה שסבא בשמיים בין העננים וכשסיימנו את השבעה היא שאלה אותי בעצב גדול - אימא המטוסים לא מכאיבים לסבא שהם טסים בין העננים? ...ופוגעים בו...
בשיתוף של פסיכולוגית הגן נאמר לי כן לשתף ולענות רק לשאלות שהיא מעלה נקודתית....ולכן שוחחנו בעצב גדול ולא הסתרתי ממנה את מצבי כי זה היה פתאומי.

כשהייתה גדולה יותר בגיל 6 צילמתי לה את חלקת הקבר והסברתי לה היכן סבא נמצא....אני עדיין לא מסוגלת לקחת אותה לשם.

אבל כמובן שזה מאוד תלוי ילד ובגרות אבל חשוב לדעת שילדים מאד הגיוניים ולכן חשוב לא להשאיר אותם בסימני שאלה ולתת להם להרגיש חופשי לשאול ולהיפתח...
הייתי מנסה לפחות ביקור אחד שייתן להם מושג והבנה...מן סגירת מעגל אצלהם.
(כמובן שאני מתייחסת ל-2 הגדולים בלבד)

עצוב מאוד

 

[אמה וודהאוז]

מסכימה עם מה שאמרו לך. וזה סיפור קורע לב

 

[הייתיאביבקיץ]

לדעתי חובה לבקר

לנסות להכין מראש, בתיאום עם צוות בית החולים.
אם זה אומר לכסות את אמא כך שרק הראש יציץ.
אפילו לעמוד מעבר לדלת, רק שייראו שאכן זו אמא ששוכבת שם.

כי עכשו הם אולי חווים תחושת נטישה איומה. ילדים לא מסוגלים להבין דבר כזה ש"אמא לא יכולה לבוא". מבחינתם אם היא לא באה, זה כי היא לא רוצה.