נצל"ש
בלי קשר, משהו שרציתי להגיד אבל לא היה לי איפה.
שמתי לב למשהו מעניין שקרה לי באתר לאנג8.
יש לי שם כרגע 177 פוסטים.
ומעניין ללכת אחורה לפוסטים הראשונים ולראות מה היה שם.
שמתי לב לכמה דברים עם הזמן מאז לעכשיו.
1. בהתחלה הייתי כותב על מה שאני יכול לכתוב.
לעומת עכשיו שאני כותב על מה שאני רוצה לכתוב.
זה כמובן בגלל שבהתחלה לא היה לי אוצר מילים רחב או דקדוק מספק ולכן הרבה פעמים הייתי רוצה לכתוב משהו ולא יודע איך אז פשוט משנה את הניסוח למשהו שאני כן יכול לכתוב, משנה את המשפט לגמרי או בכלל מוותר על הפרט הזה שלא ידעתי איך לכתוב.
היום אני בכיף כותב על מה שאני רוצה, כרגע ספציפית זה מן יומן מסע בשוויץ, מתאר שם מה אני עושה פה ולאן אני הולך וכו. יוצא לי ככה ללמוד מילים מעניינות כמו 氷河 שלא נראה לי שהייתי לומד אם לא הייתי פה
. גם עכשיו יש לי מילים שאני לא יודע, אבל בגלל שזה רק מילה פה ושם אני פשוט בודק במילון ומכניס, מקסימום מקבל תיקון ולומד מזה.
2. בהתחלה, הייתי מפוקס על התיקונים שקיבלתי.
עכשיו אני יותר מעוניין דווקא בהערות.
בהתחלה, הייתי עובר על התיקונים ומנסה להבין מה התיקון, למה וכמה ובהרבה מקרים גם לא הייתי מבין בכלל מה הבעיה ולמה תקנו.
ואם מישהו היה מנסה להסביר (ביפנית) הייתי נלחץ ואפילו כמה פעמים זרקתי טקסטים לכיוון חרות שתעזור לי לפענח מה רוצים ממני, אם זאת הייתה נקודה שבאמת רציתי להבין.
היום לעומת זאת, אני בדרך כלל רק מרפרף על התיקונים כי זה תיקונים של צורת התנסחות או דברים כאלו שאין מה לשבת עליהם הרבה אלא פשוט עם הזמן עוד ועוד תיקון ובסוף יבוא לך כמו שצריך.
מה שהיום מעניין אותי זה ההערות למטה. לפעמים חלק מהאנשים (או לפחות אלו שאני מכיר כבר והם "מתקנים קבועים") כותבים תגובות שלא קשורות לתיקונים אלא פשוט לתוכן של הפוסט, ומשם מתפתחות שיחות נחמדות. זה מה שיותר מושך אותי עכשיו, התקשורת הזאת.
ויש כאלו שגם סתם כותבים הערה אחרי שכבר אנשים אחרים תקנו.
