BlackOutDor
New member
איך להתמודד עם אמא?
*כותבת לא מהמשתמש שלי, נא לא לשים לב לכינוי*
אני בת 21 וחבר שלי ואני יחד חצי שנה. הוא החבר הראשון שלי והבחור הראשון שהתעניין בי בצורה רצינית. אני גם החברה הראשונה הרצינית שלו.
כיף לנו מאד ביחד ואנחנו אוהבים אחד את השני אבל בגלל ששנינו צעירים עדיין והקשר הראשון אחד של השני- לא חושבים בכיוון של חתונה או משהו כזה ברצינות.
ההורים שלי דיי בעייתיים ויש להם דיעות קיצוניות בכל מיני נושאים. אי אפשר ממש לתאר אותם כי הם יכולים להיות ליברלים בתחום אחד אבל שמרנים בתחום אחר וזה תמיד מאד בלתי צפוי.
כשסיפרתי לאמא שלי שיש לי חבר היא שמחה בהתחלה אבל אז כשפגשה אותו ירדה לה ההתלהבות- היא הסתכלה רק על החיצוניות ועל העובדה שהוא נמוך וקצת שמנמן ולא טרחה לנסות להכיר אותו יותר לעומק. חבר שלי כמובן לא יודע כלום על כך ואף פעם לא סיפרתי לו את הביקורת שאני כל הזמן שומעת מאמא שלי לגביו.
אמא שלי כל הזמן תופסת אותי לשיחות (יותר כמו היא אומרת את דעתה ואני אומרת שאין לי איך להגיב לה על זה ברצינות) על כך שאני צריכה לחשוב אם אני רוצה להמשיך להיות איתו בקשר רציני, שאני כבר בגיל שמכירים בחורים לחתונה ואם אני באמת רוצה להתחתן עם מישהו נמוך (זה הדבר הרע היחיד שיש לה להגיד) ושהילדים שלי יצאו גם נמוכים. "הוא בחור נחמד מאד והכל ומתייחס אלייך יפה, אבל את בחורה יפה, את יכולה להשיג בחורים גבוהים ויפים, הרי הגנטיקה תמיד היתה לך חשובה" היא אומרת תמיד.
חשוב לציין שגם אני נמוכה ונראה שזה תמיד הפריע לאמא שלי יותר מאשר לה. היא תמיד האשימה את הנמיכות שלי בזה שלא אכלתי כשהייתי קטנה בעוד שאני תמיד טענתי שזה רק גנים קובעים את הגובה. מכאן היא הגיעה לתפיסה השגויה שאני מאשימה אותם בזה שאני נמוכה ובגלל שזה כלכך חשוב לי, עדיף שלא אעשה את זה לילדים שלי ואותיר אותם גם נמוכים ולא יפים כמו חבר שלי.....
אמא שלי בנאדם משכיל מאד, אקדמאית, עצמאית ומבינה בהרבה נושאים, אבל יש תחומים בהם אני פשוט לא יודעת מאיפה הגיעו הדעות הפרימיטיביות שלה. זה נשמע לי קצת אבסורד שהיא לא תרצה שהבת שלה תהיה עם בחור נחמד שמתנהג אליה יפה ומתייחס אליה כמו אל נסיכה רק בגלל מראה חיצוני. ואפילו לא מראה חיצוני באופן כללי- הגובה באופן ספציפי.
אמרתי לה כמה פעמים כבר שלא כזה מפריע לי שאני נמוכה ושאנחנו עוד צעירים ולא חושבים בכיוון של חתונה ושבעולם של ימינו (היא גם הגיעה מבית דתי, דבר שיכול להסביר קצת את הדיעה לגבי חתונה בגיל כזה) לאנשים יש כמה קשרים לפני שהם מתחתנים.
המצב בפועל כרגע הוא שהיא לא מוכנה שהוא ישאר לישון אצלי ובנתיים אני רק באה אליו לישון פעם בשבוע ונפגשים עוד פעם באמצע שבוע כשהוא בא אליי...גם בפעמים שהוא בא אליי אנחנו לא נשארים בבית ויוצאים למקומות כי ההרגשה שלי היא שהוא לא רצוי אצלנו בבית ואני מעדיפה שהוא לא ירגיש את זה גם.
עד כה התמודדתי אבל זה מתחיל להקשות כשכל פעם שאני אומרת לה שאני הולכת למקום כזה או אחר עם חבר שלי היא רק מחמיצה פרצוף ומציעה לי להסתכל ולחפש בחורים גבוהים.
אני לא לוקחת אותה ברצינות אבל תמיד דברים שאמא אומרת לבת מחלחלים בסופו של דבר. אחרי שהיא התחילה לחפור לי על איך שהוא נראה היו פעמים שקצת התביישתי בחבר שלי כשבילינו עם אחרים ....
אני לא רוצה שזה יהיה המצב וזה לא מגיע לחבר שלי שהוא באמת מקסים.
מה אפשר לעשות?..
*כותבת לא מהמשתמש שלי, נא לא לשים לב לכינוי*
אני בת 21 וחבר שלי ואני יחד חצי שנה. הוא החבר הראשון שלי והבחור הראשון שהתעניין בי בצורה רצינית. אני גם החברה הראשונה הרצינית שלו.
כיף לנו מאד ביחד ואנחנו אוהבים אחד את השני אבל בגלל ששנינו צעירים עדיין והקשר הראשון אחד של השני- לא חושבים בכיוון של חתונה או משהו כזה ברצינות.
ההורים שלי דיי בעייתיים ויש להם דיעות קיצוניות בכל מיני נושאים. אי אפשר ממש לתאר אותם כי הם יכולים להיות ליברלים בתחום אחד אבל שמרנים בתחום אחר וזה תמיד מאד בלתי צפוי.
כשסיפרתי לאמא שלי שיש לי חבר היא שמחה בהתחלה אבל אז כשפגשה אותו ירדה לה ההתלהבות- היא הסתכלה רק על החיצוניות ועל העובדה שהוא נמוך וקצת שמנמן ולא טרחה לנסות להכיר אותו יותר לעומק. חבר שלי כמובן לא יודע כלום על כך ואף פעם לא סיפרתי לו את הביקורת שאני כל הזמן שומעת מאמא שלי לגביו.
אמא שלי כל הזמן תופסת אותי לשיחות (יותר כמו היא אומרת את דעתה ואני אומרת שאין לי איך להגיב לה על זה ברצינות) על כך שאני צריכה לחשוב אם אני רוצה להמשיך להיות איתו בקשר רציני, שאני כבר בגיל שמכירים בחורים לחתונה ואם אני באמת רוצה להתחתן עם מישהו נמוך (זה הדבר הרע היחיד שיש לה להגיד) ושהילדים שלי יצאו גם נמוכים. "הוא בחור נחמד מאד והכל ומתייחס אלייך יפה, אבל את בחורה יפה, את יכולה להשיג בחורים גבוהים ויפים, הרי הגנטיקה תמיד היתה לך חשובה" היא אומרת תמיד.
חשוב לציין שגם אני נמוכה ונראה שזה תמיד הפריע לאמא שלי יותר מאשר לה. היא תמיד האשימה את הנמיכות שלי בזה שלא אכלתי כשהייתי קטנה בעוד שאני תמיד טענתי שזה רק גנים קובעים את הגובה. מכאן היא הגיעה לתפיסה השגויה שאני מאשימה אותם בזה שאני נמוכה ובגלל שזה כלכך חשוב לי, עדיף שלא אעשה את זה לילדים שלי ואותיר אותם גם נמוכים ולא יפים כמו חבר שלי.....
אמא שלי בנאדם משכיל מאד, אקדמאית, עצמאית ומבינה בהרבה נושאים, אבל יש תחומים בהם אני פשוט לא יודעת מאיפה הגיעו הדעות הפרימיטיביות שלה. זה נשמע לי קצת אבסורד שהיא לא תרצה שהבת שלה תהיה עם בחור נחמד שמתנהג אליה יפה ומתייחס אליה כמו אל נסיכה רק בגלל מראה חיצוני. ואפילו לא מראה חיצוני באופן כללי- הגובה באופן ספציפי.
אמרתי לה כמה פעמים כבר שלא כזה מפריע לי שאני נמוכה ושאנחנו עוד צעירים ולא חושבים בכיוון של חתונה ושבעולם של ימינו (היא גם הגיעה מבית דתי, דבר שיכול להסביר קצת את הדיעה לגבי חתונה בגיל כזה) לאנשים יש כמה קשרים לפני שהם מתחתנים.
המצב בפועל כרגע הוא שהיא לא מוכנה שהוא ישאר לישון אצלי ובנתיים אני רק באה אליו לישון פעם בשבוע ונפגשים עוד פעם באמצע שבוע כשהוא בא אליי...גם בפעמים שהוא בא אליי אנחנו לא נשארים בבית ויוצאים למקומות כי ההרגשה שלי היא שהוא לא רצוי אצלנו בבית ואני מעדיפה שהוא לא ירגיש את זה גם.
עד כה התמודדתי אבל זה מתחיל להקשות כשכל פעם שאני אומרת לה שאני הולכת למקום כזה או אחר עם חבר שלי היא רק מחמיצה פרצוף ומציעה לי להסתכל ולחפש בחורים גבוהים.
אני לא לוקחת אותה ברצינות אבל תמיד דברים שאמא אומרת לבת מחלחלים בסופו של דבר. אחרי שהיא התחילה לחפור לי על איך שהוא נראה היו פעמים שקצת התביישתי בחבר שלי כשבילינו עם אחרים ....
אני לא רוצה שזה יהיה המצב וזה לא מגיע לחבר שלי שהוא באמת מקסים.
מה אפשר לעשות?..
