איך להתחיל ?

[levadlegamrei]

איך להתחיל ?

אני לבד. לכאורה הכל מדהים. יש לי אישה שאני אוהב מפה ועד להודעה חדשה והיא החבר הכי טוב שלי, עוד מעט תוולד לי ילדה, אני עובד בעבודה נהדרת ומספקת - אבל אני לבד. החיים לקחו אותי או יותר נכון אני לקחתי אותם לכיוונים שונים. בכל פרוייקט/עבודה עשיתי לי חברים. העניין הוא שעם השנים התרחקתי מהסביבה שבה גדלתי וככל שהשנים עוברות זה יותר קשה ליצור חברים. אישתי ואני מאוד אוהבים להיות ביחד אבל (והיא יודעת) חסרים לי חברים. אנחנו נפגשים עם עוד זוגות ומדברים בטלפון אבל השורה התחתונה אין לי חבר שאיתו אני יכול לדבר כל יום, פעם בשבוע ולחלוק מחשבות, חוויות ועוד דברים שעושים חברים. זה מצחיק כי זה נשמע שיש לי אחלה חיים כשאני קורא מה שכתבתי אבל הנה היום יום שישי, ואין לי עם מי להפגש לקפה, אין מי שירים טלפון וישאל אחי מה קורה. הגיע יום שישי ופתאום ההרגשה הזו שלא נמצאת כל השבוע חוזרת ומופיעה ואין לי מושג מה לעשות. אני לא יכול להצטרף לאיזה חוג או משהו שכזה ול"אמץ" חברים חדשים. אנשים לא נפתחים כל כך מהר ובגלל שזו לא מסגרת כמו בתיכון אז הקשרים רופפים. אני כל-כך מקנא באנשים שאני מכיר שיש להם חברים מהילדות, חוויות מהצבא ומהתיכון ונכון שהייתי במקומות האלו אבל הייתי כל-כך אחר שזה כבר פשוט לא. אז מה עושים ? מי מכם חווה כאלו רגשות שהכל טוב ויפה כלפי חוץ אבל בפנים כל-כך לבד ?

 

[d@r121]

לאבא שלי יש חבר

שהוא הכיר במסגרת תפקידו בעבודה ואיך נאמר זאת בעדינות החבר הואנודניק לא נורמלי

הוא מתקשר כל שעה בערך על עניניים שונים כאשר אבא שלי היה צריך לטוס לחו"ל הוא התקשר שעה לפני לדבר איתו ושלא תבין לא נכון יש לו אישה ויש לו ילדים אבל הוא די קרצייה בלשון המעטה ועכשיו לעניינך אתה יכול ללכת לצאת עם אשתך לבלות ולהכיר חברים במסעדה/קולנוע וכו´ אתה יכול להתחבר עם חבר לעבודה ולצאת איתו לבלות קשרים צריך לטפח כמו גינה להשקות את הקשר עם החבר ולגרום לו ללבלב בהצלחה...

 

[The ArchAngel]

המממ....

הממ.. לפני כמה זמן קראתי הודעה של דורקה... "החזרתי לעצמי את החיים בכח", ואני חייב לציין שהוא כתב בה דברים נכונים בהחלט. תתחיל להתקשר לאנשים מהעבודה, תיצור קשר עם אנשים איתם לא דיברת כבר הרבה זמן. תנסה להיות בחברת אנשים, כי חברים טובים לא מקבלים בן לילה, וצריך זמן לפתח את החברות. תנסה להלחם כדי לשמור על קשר עם אחד מאותם חברים מהם אתה נפרד בקצב, ומי יודע? אולי פעם הבאה נקרא הודעה שלך בסגנון: "ערב יום שישי, והטלפון המזופת לא מפסיק לצלצל, איך אני מקבל קצת שלווה מאנשים?"

 

[אפי היקרה]

קודם כל אפשר לקרוא

את אותה הודעה, ולהזכר בצמרמורת שהיתה לכולנו. (ומדוע היא לא בקטגוריית המאמרים, אני שואלת את עצמי). ושנית, אולי יהא זה הלקח לכולנו: הדבר אולי החשוב בחיים הוא למצוא את החלק השני, בן הזוג, האהבה והשקט הנפשי - אבל חברים הם לא דבר שיש להמעיט בערכו, וכמו שתמיד טענתי, בלי חברים, גם האהבה הגדולה ביותר לא תהיה מספקת - בלי אלה שאפשר לחלוק איתם את רגעי האושר, השמחה, וגם התסכולים. האם שקלת לחדש קשרים עם חברים ישנים שאהבת, אבל השנים מסמסו את הקשר? תתפלא, יכול להיות שהם נמצאים באותו המצב בדיוק. האם ישנם שכנים, או כמו שאמר דור, חברים מהעבודה שאתה יודע שימצאו חן בעינייך ועשויים להיות חברים טובים עם הזמן? אל תצפה שאנשים ייפתחו מהר, היות ונשמע לי שגם אתה לא כזה. אבל אם המצב עד כדי כך מפריע לך שבחרת לשתף אנשים זרים (אמנם חביבים ומלאי נסיון כמונו) בבעייתך, כנראה שאתה יודע שהמצב הזה לא יכול להמשך הרבה זמן. אתה מספר על חוג חברים ידידותי אך לא קרוב. אף אחד מהם לא יכול להיות החבר הטוב הזה? האם ניסית אולי להצטרף לפורומים שקשורים לתחומי התענינותך, גילך, או מצבך המשפחתי. גם שם נמצאים אנשים כמוך (לא כמוני, אני לא בנאדם), שמחפשים אנשים חדשים להכיר, ואולי דרך הוירטואליות תמצא איש/ה כזה, שגם ישמח להפגש ולהכיר אדם חדש, עם חיים שאולי נראים נפלאים, אבל עם צורך בחברים חדשים ואמיתיים. דבר אחרון, אשתך יודעת מהתסכול הזה?

 

[levadlegamrei]

לפני הכל תודה,

נתחיל מהסוף. אישתי מודעת למצב. אני קורא את כל הדברים וכמובן שאני מודע להם. אני יודע שצריך לגשת וליזום ולהפתח אבל איך ? איך מתחילים לדבר שני אנשים בשנות העשרים לחייהם ? על הצבא ? על העבודה ? ואח"כ ? אני מתאר לי סצנה בה כל אחד עובר על שאלון פרטים אישיים, מעביר לשני ומשם ממשיכים. אולי זה תמים מבחינתי לחפש שיחות רציניות בחרים שסובבים אותי. כולנו מאותה שכבה מתעסקים במקצועות שונים ועוברים חוויות ומשום מה כשכולנו נפגשים כחבורה אז הכל זה צחוקים שאני לא מתחבר אליהם. אני מחפש ענין, אתגר שיחות אמיתיות. לפעמים אני מדבר באותה חבורה ואני מרגיש שאני מדבר עם "כודיות" שצריך למשוך את תשומת לבן. אין עניין אמיתי ואם יש התעניינות אז היא לצורך צבירת ידע ולא הבנה של האדם ונסיון לעזור לו. אולי בגלל זה אני מרגיש שמגיע יום שישי ואין לי עם מי לשתות קפה בצהרים. כולם בעיסוקים שלהם, במעגלי החברים שלהם, שאני מרגיש בהם זר. יש בי פנטזיה לעבור למקום אחר בו אני יכול להתחיל הכל מחדש. אותה הרגשה שאחרי הצבא שמעכשיו הכל אפשרי ואני אכיר אנשים, ואהיה מרכז העניינים, ויהיו לי המון חברים. אני יודע שאני מדבר על הרבה דברים אבל עכשיו 10 בבוקר ביום שבת ואני צמא לאנשים, לידיעה שאפשר להרים טלפון למישהו ולשחק כדורסל אחר"צ. אולי אני אעשה את זה?

 

[אפי היקרה]

אז אתה גם מדבר על שעמום

מחברים נוכחיים, לא רק על החוסר בהם. נשמע לי שאתה מחפש קצת עומק בחיים, אחרי שהתארגנת והסתדרת בחיים, וזה מובן. השאלה שלי היא למה אתה חושב שבמקום חדש תמצא את מה שאתה מחפש, ולא מתחת לאף? חברים אפשר למצוא בכל מקום, אפילו מטר ממך. אם אתה מחפש חברים וגם לשחק כדורסל, תעשה סיבוב פעם במקום מגוריך, תמצא את הקבוצות שמשחקות (כל יום יש, אני מניחה). שאל אותם אם יש מקום לחבר חדש, מי יודע? אולי משם יגיע חברך החדש. שקלת אולי ללכת ללמוד משהו, אפילו איזה קורס במשהו שמעניין אותך? גם שם עשויים להמצא אנשים שיש להם עוד דברים לדבר עליהם חוץ מעל החומר הנלמד. ודבר אחרון: תיארת התפתחות שיחה שמשום מה נגמרה אצלך לפני שהיא נגמרה אצלי: מדברים על העבודה, על מה עשינו בצבא, על פרטים אישיים, ואז - מתחילים לדבר על הדברים האמיתיים שאתה כל כך רוצה. ההתחלה היא מובנת, ההמשך תלוי גם בך, אבל לא רק. ועוד עצה אחרונה, על פורומים דיברתי, ועכשיו עלה לי רעיון חדש: יש לך בכל זאת כמה חברים, אמנם לא טובים. האם ניסית לארגן מפגש עם חברים שלהם שמעולם לא פגשת? האם עברת על כל מכריך משכבר הימים (שאת זה כבר אמרתי, אבל נדמה לי שאתה לא מחפש מספיק, או מיואש מדיי).

 

[ל יב י]

עוד מעט תיולד לך ילדה

אז קודם כל - מזל טוב. שנית, לא יודעת כמה זמן פנוי ישאר לך. שלישית, הילדה תלך לגן, תפגוש עוד הורים, תפטפטו על מטרנה וחיתולים, והרי לך חברים חדשים. אני חושבת שאת הדבר הכי חשוב כבר יש לך - אישה שאתה אוהב. אם את זה הצלחת למצוא, לא נראה לי שתהיה לך בעיה למצוא חברים. בהצלחה.