איך להשתנות ?

איך להשתנות ?

היתה לי תקרית לא נעימה עם קרובת משפחתי בת ה 13 לפני חודש שעוררה אותי אחר לכעוס עליה על פגיעה באמון שנתתי בה. היא סיפרה לי שאחותה הקטנה הלכה למכולת, התלהבתי שהיא משתפת אותי בזה. אז גם אני שיתפתי אותה בחיי היומיום שלי ואמרתי לה שאלך לדודה שלנו. ואז מתוך דאגה אמיתית, סיפרתי לה שלדודה יש גזזת ולכן לא אשב על הספה שלה. הטיפשה הזאת, במקום להעריך את הכנות והדאגה שלי (כי חשבתי שאנחנו מעין "חברים כאלה"), הראתה את זה לנכדה שלה ומאז נהיה בלאגן, ואבא שלה אמר שזה לשון הרע. כולם מאשימים אותי בלשון הרע וברכילות, אבל לא מבינים שהיתה לי דאגה אמיתית, אבל גם לא אכפת להם בכלל. אני יצאתי רכלן. איך משקמים את התדמית שלי בחזרה. עשיתי הרבה חשבון נפש, והגעתי למסקנה שאני נוטה להיקשר רגשית, ואז גם נותן אמון ענקי שנוצר רק בין הורים לילדים, ואז אני דואג ומתוך דאגה אומר דברי דאגה בלי לשים לב שהתוכן של הדברים הוא רכילות שפוגעת באחרים. ואז כך נוצרת לי תדמית רעה. והשאלה היא איך אוכל להשתנות לטובה בדרך הבעת דאגה כלפי אנשים שאני מאמין בהם מבלי שהדאגה שלי תפגע באחרים (כי אז זה יוצר אצל מי שאני אוהב כאילו אני רכלן) ? הפגיעה בתדמית שלי פגעה בקשר שלי לכל המשפחה ואני חש מנודה מהמשפחה. וחש גועל מעצמי וששונאים אותי.
 
איך משתנים ומשקמים את התדמית החברתית?

מי שאמר לי להיזהר להידבק הם ההורים שלי, ואז האמנתי שכך צריך להיות הדיבור עם אנשים שאני דואג להם מאוד. השיחה עם קרובת המשפחה שלי היתה בצ'אט של הפייסבוק, היא לא אמרה שהנכדה של הדודה אצלה, וכך הנכדה של הדודה הפגועה נחשפה שכתבתי לבת דודה שלי בפייסבוק שבגלל הגזזת שלה צריך להיזהר לשבת בבית שלה (בגלל שהנכדה שלה חברה של בת דודה שלי), ואני האשמתי את קרובת המשפחה שלי בזה שהיא לא אמרה לי שהנכדה של הדודה נמצאת אצלה. נעלבתי מפגיעה באמון של קרובת המשפחה שלי. וטחנתי את המוח מדוע היא עשתה לי את הפאדיחה הזאת, והגעתי למסקנה שהיא שונאת אותי על זה שאני אוהב יותר את אחותה הקטנה, ולכן רצתה לנקום בי. עכשיו, יש לי בעיה שאומרים עלי שאני רכלן, ואיך העזתי לפגוע בצורה כזאת בדודה, וכשאמרתי לאמא שלי "אבל את גם אמרת לי שצריך להיזהר", אז ענתה לי "חבל בכלל שאמרתי לך, בפעם הבאה אלמד לא להגיד לך אם אתה מעביר לאחרים". אז יוצא שגם פגעתי באמון של אמא שלי בי, נהיה ביני לבין כולם נתק שכולם שונאים אותי. למה אני מוצא את עצמי מסובך בזה ? אני חושב שיש לי דפוס שכאשר אני מביע רגש חיובי בשיחה, אז קל לקנות את האמון שלי ואז אני חש אופוריה של קשר רגשי שמרגיש אצלי כמו צורך אבהי-אימהי של דאגה כנה, ואז אני לומד מאיך שאמא שלי דואגת לי ומאיך שהורים אחרים דואגים לילדים שלהם ואני פשוט אומר את אותם דברים מבלי שאני שם לב שזה פוגע באחרים והאדם מולי יפגע באמון שנתתי לו. ואני רוצה לשנות את הדפוס הזה.
 

ordanco

New member
המלצתי

שלום, בדרך כלל אני שמח לסייע על דפי הפורום. יש הרבה תמימות בדברייך, אנא השמר בכתיבה וקריאה ברשת ופנה לפגישה אישית עם בעל מקצוע. בברכה, אורן טוקר
 
שינוי ושיקום

שלום לך, כמו שקודמי אמר, יש כאן המון תמימות בכתיבה שלך. אבל נראה שיש כאן מערכת שלא רק אצלך שצריכה התייחסות. לדעתי רצוי שתחפש מאמני הורים ומשפחה. יש ברחבי הארץ ותוכל למצוא אדם שיוכל לתת מענה כוללני. לגבי ה"רכלנות", השתדל במיטב יכולת לשמור על טוהר המילה. השתדל תמיד לומר דברים בצורה חיובית. גם אם אתה מדבר על אחרים. השתדל להיות הכי ברור שאפשר, אל תשאיר מקום לפרשנות אחרת. למרות שגם אם תעשה זאת, יהיו אנשים שיפרשו בדרכם שלהם. אין לך שליטה על זה ולא תהיה לך. כל מה שאתה יכול לעשות מהצד שלך זה לעשות כמיטב יכולתך לדבר חיובי וברור, לא להשאיר מקום לספקות לגבי מה כוונתך. בהצלחה!
 
למעלה