איך להרגיע אותו?

[Mister Pinto]

איך להרגיע אותו?

שלום לכולם וסליחה על התקופה האחרונה שלא נראיתי כאן...

בכל התקופה האחרונה הרגשתי שאני במגמת עלייה, אחרי שהייתי ממש על הקרשים....
גם מבחינת עבודה גם מבחינת המוזיקה, גם מבחינת המשפחה.... ברוך השם הכל קורה לטובה, ממש הכל!...

אבל הכי חשוב... אהבה..
הרבה זמן שחיפשתי חבר, ציפיתי תמיד לחבר לפחות מסורתי, ותמיד קיבלתי אחד חילוני. הסיבה הפשוטה היא שכשאני מדבר על הדלת, או על הרגשות שלי או קונפליקטים בנושא, תמיד הרגשתי זלזול או חוסר הבנה. לא הצלחתי לשקוע בשיחה טובה ולדעת שמה שאני מרגיש לא רק אני מרגיש. הזדהות...
ומצאתי... פשוט ובמקרה מצאתי מישהו, במקרה גם דתי לשעבר שהפך למסורתי (ז"א, רק הפסיק שומר שבת)... והקטע היפה בכל הסיפור שזה דבר שלא ידעתי עליו, עד שהוא סיפר לי. השיחות היו מדהימות איתו, ושנינו מוצאים חן אחד בעיני השני... והרגשתי הכי בנוח איתו... וכשהוא סיפר לי את זה, זה היה הדובדבן שבקצפת...

אז סיפרתי לו את הסיפור שמקשה עליי בחיים...
לא אפרט בפרטי פרטים, אבל בשורה התחתונה הקונפליקט הוא כזה-

לפני כמה חודשים הייתי מאוד קרוב למוות, התחננתי לאלוהים שנייה לפני שיתן לי לחיות, ופשוט נשבעתי שאחזור בתשובה.
ואז, באורח פלא, ניצלתי. עכשיו, תאמינו או לא, תגידו מה שתגידו, אני עד היום בטוח ומאמין שאלוהים שמע אותי והציל אותי באותו הרגע!
(סליחה שאני לא מפרט על המקרה, אני יודע שזה מאוד קצר ומאוד לא מובן, אבל פשוט זה נושא שאני לא כל כך מסוגל לדבר עליו.)

מאז אני חי ברגשות אשם על כך שאני לא חוזר בתשובה, הרבה פחדים שיקרה לי משהו, כי הרי אלוהים נתן לי הזדמנות נוספת לחיות ונדרתי נדר, ואני לא מקיים אותו.
מצד שני, אני לא רוצה להיות דתי. באמת, לא רוצה. אני רוצה להיות כזה, כמו שאני, מסורתי, מאמין, שמניח תפילין כשהוא מרגיש שהוא צריך להניח, לא מסוגל לקבל עליי את המחויבות הזו. לא בחגים ולא בשבתות... כי אני יודע שלא אעמוד בזה, אני לא אחיה טוב עם זה.

הוא מאוד לחוץ לגבי הקשר, הוא מפחד שארצה לחזור בתשובה ואעזוב אותו כי זה נוגד את הדת. הסברתי לו שזה לא יקרה, אבל הוא בשלו... ואני אפילו די מבין אותו. יש לי רגשות אשם לגבי זה, אבל אני לא יכול לוותר על זה, כי זה חשוב לי מידי ועושה לי טוב מידי בשביל לוותר.

הוא הסביר לי איך מפרים נדר, אבל אני מפחד להפר אותו... מפחד להיות כזה כפוי טובה שקיבל את החיים שלו במתנה תמורת חזרה בתשובה, ובסוף מחליט לחזור בי. פשוט כפיות טובה... ועוד נוסיף שיש לי חרדות מטורפות שיקרה לי משהו, בכל רגע נתון, כי סה"כ לא הייתי אמור להיות כאן היום.

לא יודע איך להרגיע אותו... בקשר לעצמי, אני יודע, יש פה צורך גם להרגיע אותי, אבל אני משתדל ומטפל בזה...

הוא אומר לי שאולי החזרה בתשובה יכולה להיות גם להאמין באלוהים באמונה שלמה, או לתת תרומות או להתנדב ולעזור לאנשים... אני מאמין שמה שהוא אומר זה דבר נכון, אבל לפעמים אני מתערער לגמרי. לפעמים אני מרגיש שאלוהים פשוט רוצה אותי יותר קרוב... ואני מפנה את הגב... ולפעמים מרגיש שהכוונה שלו היא "אני נתתי לך הזדמנות נוספת לחיות, עכשיו תחיה כמו ש'צריך לחיות' "... והכוונה בצריך לחיות היא כמו שהוא רוצה שהייתי חי, כדתי, מבלי להתחשב אם טוב לי עם זה ואם אני מאושר או לא.

אני יודע, אני אולי מגזים ומנתח יותר מידי....אבל אי אפשר להאשים אותי...

 

[Mister Pinto]

*שההודעה לא תגיע לראשי של תפוז*

רק שכחתי לעשות שההודעה לא תגיע לראשי של תפוז...
בבקשה שהיא לא תגיע!

 

[גיי40 גברי]

תתמקד באהבתך- אהבתכם

החזרה בתשובה תתבטא באהבת אדם היקר לך והקדשת חייך לו. אז תראה כמה טוב יהיה!

 

[השם אינו פנוי]

הבטחת לחזור בתשובה? יופי יש פיתרון

יש לך תרי"ב מצוות לנסות לתקן לאט לאט...
אחרי שתהיה מושלם בהם אז נדבר על העברה הנ"ל

 

[הבחור הירושלמי]

 

[טלל10]

מי שבאמת רוצה קרבת ה', ימצא

היי..

אתה ניצב לפני פרק משמעותי בחייך, לצאת מהבית ולחיות את החיים כפי שאתה רוצה לחיות אותם.
נכון שזה קשה לפתע לשנות את שגרת החיים, אבל אם תבוא לחיות למשל בישיבה, תראה שמהר מאוד אתה מתערה בחיי הישיבה ועושה מה שכולם עושים ובמהרה נשכח מה שהיה בעבר.
זאת תכונת הנפש שלנו, השיכחה וההרגל.
קח לדוגמא את הצבא. בנאדם שמתגייס נכנס לשוק בהתחלה מהמציאות הלא פשוטה שהוא נכנס אליה. אבל מהר מאוד הוא מתרגל למציאות הזאת והשוק נעלם לו..
אם כבר נתתי דוגמא מהצבא, יש עוד צד שדומה והוא העול.
ברור שהכי טוב זה לעשות את הכל מתוך אהבה, מתוך התחברות פנימית. אבל לפעמים זה לא בדיוק מתחבר, כי אחרי הכל יש לנו גוף ותאוות (ושכל שלפעמים לא שם לב ומונע מהתאוות), ובאותה מידה שאדם נמשך לקדושה הוא חייב להימשך לצד השני, כי אחרי הכל עקרון הבחירה החופשית חייב להישמר, במצב כזה צריך להבין שהחיים זה לא מה שבא לנו ומה שלא, באנו לחיים למטרה מסוימת ואנחנו חיילים של ה' וגם אם לפעמים לא מתחברים ולא מבינים למה.. יש הוראות וצריך אחריהן למלא.
יודע מה, כשבסופו של דבר האדם מתגבר ועושה למרות שהוא לא מתחבר, הוא מקבל כפל כפלים אהבה לבורא ומבורא עולם. כי דבר שנעשה בעמל רב, מוטבע בנפש יותר מכל דבר אחר [השוואה לצבא כבר אמרנו?..].
אציין שיש דעות אחרות, שסוברות שדת זאת אהבה, וכשאתה לא אוהב משו - פשוט אל תעשה אותו.

לסיכום יקירי וחביבי, החיים נכון לעכשיו בשליטתך. אתה יכול לבחור איזו צורת חיים אתה רוצה. רק שתדע שה' לא שוכח את כל ההקרבה שאנו עושים, גם אם זה מאוד קשה:
זכרתי לך חסד נעורייך, לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה

בהצלחה רבה

 

[wowowoo]

הי מיסטור פינטו יקר

קודם כל כיף לראות שאתה בתקופה טובה. בע"ה זה ימשיך!
אם להכתיר את עצמך כ"חוזר בתשובה" מפחיד אותך ואתה לא רוצה את זה. אז וותר על הכותרת הבומבסטית הזו. היא לא עוזרת בכלום אלא רק תוקעת אותך מלהתקדם.
אתה מדבר על זה שאתה אוהב את אלוהים ורוצה את קרבתו רק לא רוצה להגביל את עצמך בשבתות, בחגים ובכלל..
אז דבר איתו. כמו שדיברת איתו בשעת המקרה, והתחננת והתפללת בכל נשמתך וזה עבד- המשך בכך. זה מה שהשם רוצה מאיתנו- את קרבתו. תתפלל אליו שיקרב אותך, ספר לו על החיים שלך (כמו אל חבר) דבר איתו. כל יום 5 דקות.
ומבחינה פרקטית תעשה מה שנוח לך איתו ואל תלחץ יותר! והכי חשוב תשמח במה שהשם נתן לך, תודה לו. תחיה בהודאה. ותבקש גם שירחם עליך ויקרב אותך אליו.
אין "הכל או לא כלום" יש קצת קצת...

הבחור מאוד לחוץ לגבי הקשר, ומפחד שתרצה לחזור בתשובה ואעזוב אותו כי זה נוגד את הדת. מה נוגד את הדת? אתה יודע בדיוק מה אסור! לא הקשר, לא האהבה, אלא רק ה...
קיצר, תירגע, תשמח מאוד עם החבר, ועם השם שנתן לך אותו! ותעשה רק מה שנוח לך בכל רגע נתון! אבל הכי חשוב, דבר אליו!!!!!

"הכל תלוי בך חבר
היה חזק אל תישבר
אל תיתן לעצבות בך לפגוע
היה חזק ותתגבר...

 

[wowowoo]

קטע חיזוק משיחות הר"ן - במיוחד בשבילך

אֵלּוּ הָרוֹצִים לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וְלִכְנס בַּעֲבוֹדַת ה'
וַאֲזַי יֵשׁ לָהֶם בִּלְבּוּלִים גְּדוֹלִים וּמְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת (כמו אני לא רוצה להיות דתי, אני לא אצליח, לא אחזיק מעמד, החבר יעזוב אותי)
וְאֵינָם יְכוֹלִים לָתֵת עֵצָה לְנַפְשָׁם אֵיךְ לַעֲשׂוֹת
מֵחֲמַת גּדֶל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם
וְכָל מַה שֶּׁרוֹצִים לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' קָשֶׁה לָהֶם לַעֲשׂוֹת כָּרָאוּי
דַּע שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁהֵם מִתְיַגְּעִים וּלְהוּטִים לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֲבוֹדָה אוֹ לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה קְדֻשָּׁה (הרצון הקדוש!!)
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִגְמר כָּרָאוּי (לסיים לסיים

)
זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהֵם מִתְיַגְּעִים וּלְהוּטִים אַחַר זֶה
הוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת בִּבְחִינַת: "כִּי עָלֶיךָ הרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצאן טִבְחָה"
וְאִיתָא בַּתִּקּוּנִים שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת
הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל וְאֵין מְנִיחִין אוֹתוֹ וּמְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים
וְהוּא צָרִיךְ לְכַמָּה יְגִיעוֹת בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
וַאֲזַי אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי
אַף עַל פִּי כֵן הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ שֶׁמְּיַגֵּעַ עַצְמוֹ בְּכָל כּחוֹ וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי
זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת (הקרבה)
וּכְמוֹ כֵן בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת וְהַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה חַס וְשָׁלוֹם, לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ כָּרָאוּי
אַף עַל פִּי כֵן הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ וְהַיִּסּוּרִין וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִזֶּה
מֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה וְחָפֵץ לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ רַק שֶׁאֵין מְנִיחִין אוֹתוֹ
זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת
עַל כֵּן עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ תָּמִיד (לעשות את שלו= בלי להסתכל על מה צריך או על מה שאחרים עושים)
לְיַגֵּעַ עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל
וְאֶת כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת עֲשֵׂה
אַף עַל פִּי שֶׁקָּשֶׁה עָלָיו מְאד
וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין מְנִיחִין אוֹתוֹ כְּלָל וּמַרְחִיקִין אוֹתוֹ מְאד מְאד
וְאֵינוֹ זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת כָּרָאוּי שׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְכוּ'
אַף עַל פִּי כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל
וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂהאלו הרוצים להיות אנשים כשרים ולכנס בעבודת ה' ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גדל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדשה אף על פי שאינם יכולים לגמר כראוי זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת (תהלים מ"ד כג) : "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ואיתא בתקונים שזה בחינת תפלה שהיא בחינת קרבנות הינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו ומבלבלין אותו בכמה מיני בלבולים והוא צריך לכמה יגיעות בשעת התפלה ואזי אפלו אם אינו זוכה להתפלל כראוי אף על פי כן היגיעה בעצמה שמיגע עצמו בכל כחו ומוסר נפשו להתפלל כראוי זה בעצמו הוא בחינת קרבנות בחינת "כי עליך הרגנו" וכו' וכמו כן בכל העבודות והקדשות שאדם רוצה לקדש עצמו אף על פי שאינו זוכה חס ושלום, לקדש עצמו כראוי אף על פי כן היגיעה בעצמה והיסורין והבלבולים שיש לו מזה מחמת שרוצה וחפץ לקדש עצמו רק שאין מניחין אותו זה בעצמו הוא בחינת קרבנות בחינת "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" על כן על האדם לעשות את שלו תמיד ליגע עצמו בעבודת ה' בכל מה שיוכל ואת כל אשר תמצא ידך לעשות עשה אף על פי שקשה עליו מאד ונדמה לו שאין מניחין אותו כלל ומרחיקין אותו מאד מאד ואינו זוכה לעשות כרא