איך להסביר לילדים על מוות

[ligo]

איך להסביר לילדים על מוות

כשהייתי בבית החולים עם ילי סבתא שלי נפטרה. היא היתה בת 85 והיתה עם חמצן כבר המון זמן, והריאות שלה פשוט התעייפו בבת אחת. אחרי שהתאוששתי מזה שלא יכולתי להיות בהלוויה שלה, ומהעובדה שלא זכתה להכיר את ילי, הגיע הזמן להסביר לילדים מה קורה. אז הם יודעים שסבתיקא (ככה קראתי לה) מתה, אבל לא בדיוק יודעים מה זה אומר. כשהיינו שם בשבעה הם לא שאלו איפה היא. אולי בגלל שהיו שם הרבה אנשים, הם בעצם לא שמו לב שרק היא לא שם. אבל כשישאלו, מה להגיד להם? שהיא עלתה לשמיים ושומרת עלינו מלמעלה? שזה מעגל החיים- אנשים נולדים ואנשים מתים? יובל אומר שלא צריך לייפות להם את המציאות, וכמו שאני לא מאמינה שהיא בשמיים, אני צריכה את אותו הדבר להגיד לילדים (שהיא קבורה באדמה ושהגוף שלה יהיה מאכל לתולעים

). לא יודעת, אולי זה גיל שכן צריך לייפות להם את המציאות אפילו אם מדובר ברעיון שאני לא מאמינה בו (שקר לבן) . או שאולי פשוט להגיד שאף אחד לא יודע מה קורה אחרי שמתים, ויכול להיות שהנשמה שלה עדיין "חיה" ויכול להיות שלא. בקיצור, יצא לי קצת מבולבל, אבל חשוב לי לשמוע מה דעתכן והאם כבר יצא לכן לחלוק שכול עם הקטנטנים ואיך הם קיבלו את זה.

 

[לבנה123]

יכולה רק להגיד לך מה אני אמרתי לפני שבועיים.

אמרתי שסבתא נפטרה. שזה אומר שהיא הלכה למקום מאוד מיוחד, שבו לא רואים אותה יותר, אבל שתמיד תמיד היא נשארת איתנו בלב שלנו ואנחנו יכולים להזכר בה. והוספתי שזה משהו שקורה לאנשים שהם מאוד מאוד זקנים ומאוד מאוד חולים. אבל שזה עדיין עצוב, ושבגלל זה אמא עצובה (היא ראתה שבכיתי). נועה ביקשה ממני 5 פעמים "אמא, תספרי לי עוד פעם את הסיפור". ואחרי זה זה הספיק לה. מה שכן - הגיל של הילדים משנה. יש גיל מסוים שבו יש התעסקות מוגברת עם המוות ותודעה גוברת יותר לכל הנושא של סופיות. בגיל 3, אנחנו עוד לא שם.

 

[טילי2]

עברתי את החוויה לא מזמן(שנה ושלושה חודשים) ;-

אבי נפטר אחרי שהיה חולה בסרטן תקופה קצרה. למחלה שלו היו ביטויים חיצוניים. היו לא גידולים מדממים על הצוואר והוא הלך כחצי שנה עם מפית שתספוג את הנוזלים ואח"כ חבוש סביב לראש. לכן הילדים שלי שהיו בני שלוש וחצי במותו מאוד נרעשים מכאבי גרון שיהיה להם כמו לסבא. אבל באשר למותו הם קיבלו את ההסבר שלי שעכשיו סבא נמצא בלב של כולנו. אי אפשר לראות אותו בעינים, לשמוע אותו ולשחק איתו, רק להתגעגע אילו בלב. הם כנראה הבינו את ההבדל בין מת לבין חולה אלצהימר שיושב פיזית פה ובנשמתו הוא לא כאן, כי הם אמרו סבתא נמצאת בעינים לא בלב, כי אפשר לראות אותה וסבא בלב. בגלל שסבא בלב, כאשר הם באים לחיבוק בבוקר או בלילה, המיקום הוא ליד הלב של אמא לא בתוך הלב, כי בתוך הלב מיועד למתים. יש ספר מעולה של שולה מודן, סבא של ליאור מת, עם איורים מעולים של אלישבע געש. זה אולי לא מתאים לך בגלל מין הנפטרת, אבל הוא יכול להיות בסיס טוב מאוד להסבר. המענין שנדב. הידוע בשמם מפלצת א' הסתכל בתמונה של ליאור מביטב במודעת האבל על מות הסבא ואמר- גם לנו יש כזה! שלא תדעי צער ומן השמים תנוחמי!

 

[סוכריה על מקל]

לא ליפות אבל גם לא לכער. המצאיות כמו שהיא.

סבתא מתה. למות זה להפסיק לחיות. אנשים מתים מפסיקים לנשום והגוף שלהם כבר לא עובד יותר. בד"כ זה קורה לאנשים מאוד זקנים. כשמישהו מת הוא לא נמצא איתנו יותר, אנחנו לא יכולים לחבק אותו ולדבר איתו, אבל אנחנו כן יכולים לחשוב עליו, להיזכר בו, להתגעגע ולדבר עליו. זה מה שהילדים שלי, נטולי הסבאים, יודעים. יונתן גם יודע שיש אנשים שמאמינים שהנשמה של מי שמת מתגלגלת ביצור אחר, או באדם אחר. אבל אנחנו לא באמת יודעים מה קורה. מה שכן - אני בשום אופן לא מדברת איתם על תולעים וכו'.

 

[נטעטע]

אני אומרת את האמת

את הקטע עם התולעים אני חוסכת. אבל בהחלט את חלק הקבורה באדמה אני מספרת. כן אמרתי שיש אנשים שמאמינים בגן עדן, והוספתי שאני לא מאמינה. כבר יצא לחלוק שכול. מורן נולד למפחה שבה מצד אין סבא ומצד שני אין סבתא. בגיל די צעיר ידע שהם מתו. אח"כ קצת לפני גיל 5 אבא של החבר הטוב שלו נפטר במפתיע, זה היה הכי קשה מבחינתי כי לא יכולתי להבטיח שלו זה לא יקרה. ולבסוף בן הזוג של אמא שלי שהיה חולה במשך הרבה זמן נפטר גם הוא. כך שהמות הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, וכך אני מתייחסת אליו.

 

[נרי כ]

אוי.

גם לסבתא שלי, המתוקה והאהובה, קראנו ככה (אתם במקרה קצת הונגרים?). אבל היא (כמו שאר הסבים שלי) נפטרה כבר לפני שנים רבות. אני זוכרת, כשסבא שלי נפטר, זה היה מיד אחרי אסון המסוקים. אחי הקטן היה אז, נדמה לי, בן 3 או 4 ואפילו בגיל הזה אי אפשר היה לחמוק מהאסון הזה ומתמונותיהם של עשרות נערים מתים בעיתונים. הסברנו לו שסבא מת, בדיוק את ההסברים שהובאו כאן והוא אמר: "סבא מת? איזה כיף, אז גם התמונה שלו תהיה בעיתון?". בסופו של דבר אני חושבת שהסבר קצר ופשוט, שתצטרכי לחזור עליו כמה פעמים, הוא המתאים. למרות שאני מתארת לעצמי שהם מבינים חלק מהדברים בעצמם, לפחות מאי, נניח. שלא תדעו עוד.

 

[גוליגל]

קודם כל שלא תדעו עוד צער

לי יש סבתא שכבר מעמידה אותי בפני הצורך לחשוב על ההסברים האלה

, ואני מניחה שאני אעשה מעין שילוב של ההסברים של סוכריה, לבנה וטילי. כלומר - בלי תולעים ובלי דברים שאת לא מאמינה בהם. לקשר את זה לכך שהיתה זקנה, ולא בריאה (עניין החמצן), ושעכשיו לא נוכל לראות אותה יותר והיא לא יכולה לעשות שום דבר וכו' אבל אנחנו כן נוכל להתגעגע אליה ולחשוב עליה ולדבר עליה. ושעכשיו את עצובה כי את מתגעגעת אליה.

 

[שירי האחת2]

מצטרפת לדעה

וכך אמרתי לילי שלי כי סבא לא נמצא כאן ממש פיסית לידה, הוא היה חולה והוא כעת נמצא במקום אחר שאנחנו לא רואים אותו, אבל הוא מסתכל עליה, שומר עליה ואוהב אותה מאוד. זה כמובן העלה אין ספור של שאלות מצידה, אשר חלקן יכולתי להתמודד ועם חלקן לא. למה שלא הייתה לי תשובה פשוט אמרתי כי אין לי תשובה עבורה וזהו. דרך אגב, אהבתי את השם