כבר יודעת משהו
New member
אנסה להגיד לך אולי מה שלא הצלחת עדיין לראות
העניין של הפינוק שהציעו כאן לא מגיע ממקום של קנטור אלא ממקום של אנשים שכבר מנוסים בקצת יותר משנה של חברות וכבר גידלו שניים או שלושה או יותר ילדים ומסתכלים על הנימוקים שלך מכיוון מנוסה שיש בו פרספקטיבה.
יש הרבה מאד נשים (גם גברים, בהחלט, אבל עדיין בעיקר נשים) ש"סוחבות" את החיים מאד לבד, בעצמן. נשים שבני הזוג שלהם הייטקיסטים וחיים שבועיים בחו"ל ושבועיים בארץ, נשים שבני הזוג שלהם הם אנשי צבא ולמעשה כל השבוע, כולל סופ"ש או שניים בחודש הם לא נמצאים ויש עוד דוגמאות. המחלות של הילדים, התקלות במכונית והדוד הנוזל לא מחכים שהאדון יחזור הבייתה. הן מטפלות בעצמן בכל מה שמתרחש (כולל בבית, בילדים, באוכל ובכביסות). נשים כאלה יודעות שזה קשה אבל גם יודעות שזה אפשרי (בן הזוג שלי מעולם לא לקח את המכונית שלי למוסך או לטסט. הוא לא דאג לתיקון התריסים, הדוד ומערכת החשמל שקרסה בחורף אחד קשה. הוא לא היה אפילו פעם אחת עם מישהו מהילדים אצל הרופאה ואת ימי ההורים שבהם השתתף אפשר לספור על כף יד אחת). לחיים יש לא רק רווחים, יש להם גם מחירים. והשאלה היא איך מתייחסים למחירים האלה.
רצית להיות in love with a pilot והנה את מוצאת שלטייטל ה"נחשק" הזה יש מחיר.
אז אם את רוצה לומר לעצמך שאת לא יכולה להכיל את זה כי את מתגעגעת ולא עומדת בגעגועים האלה, נו טוב, זה עניין שלך עם עצמך ועם מה שאת מרגישה. אוהבת אוהבת אבל אם לא נעים לך עם הגעגוע הזה עד כדי שאת לא יכולה להכיל, פשוט תגידי לו את זה ולכי. אין מה לשחק עם זה משחקים. זה הכי נקרא "להיפרד יפה".
אבל אם התלונה שלך מתמקדת בזה שאת צריכה לטפל בעניינים שנחשבים ל"גבריים", כאן יש לאנשים הקצת מנוסים כאן מה לומר לך על נקודת ההתבוננות שלך.
כך שגם אם אני מבינה את ההתקוממות שלך סביב סוגיית הפינוק, אני חושבת שעם הזמן והפרספקטיבה של החיים תביני שאין כאן העלבה או הקנטה, אלא התייחסות לתיאור המצב שלך מכיוון התבוננות שאת עוד לא יכולה לראות בשלב שבו את נמצאת.
ודרך אגב, נראה לי לגמרי לגיטימי שתגידי לעצמך שאת לא מוכנה לטפל בעצמך במכונית, בדוד או בתקלת האינסטלציה במקלחת ואת רוצה שיהיה שם מישהו זמין שזה יהיה התפקיד שלו. וגם כאן, אם זה הנימוק שלך, תגידי לו את זה הכי פשוט וברור וסגרי עניין. זה יהיה הכי יפה שאפשר.
העניין של הפינוק שהציעו כאן לא מגיע ממקום של קנטור אלא ממקום של אנשים שכבר מנוסים בקצת יותר משנה של חברות וכבר גידלו שניים או שלושה או יותר ילדים ומסתכלים על הנימוקים שלך מכיוון מנוסה שיש בו פרספקטיבה.
יש הרבה מאד נשים (גם גברים, בהחלט, אבל עדיין בעיקר נשים) ש"סוחבות" את החיים מאד לבד, בעצמן. נשים שבני הזוג שלהם הייטקיסטים וחיים שבועיים בחו"ל ושבועיים בארץ, נשים שבני הזוג שלהם הם אנשי צבא ולמעשה כל השבוע, כולל סופ"ש או שניים בחודש הם לא נמצאים ויש עוד דוגמאות. המחלות של הילדים, התקלות במכונית והדוד הנוזל לא מחכים שהאדון יחזור הבייתה. הן מטפלות בעצמן בכל מה שמתרחש (כולל בבית, בילדים, באוכל ובכביסות). נשים כאלה יודעות שזה קשה אבל גם יודעות שזה אפשרי (בן הזוג שלי מעולם לא לקח את המכונית שלי למוסך או לטסט. הוא לא דאג לתיקון התריסים, הדוד ומערכת החשמל שקרסה בחורף אחד קשה. הוא לא היה אפילו פעם אחת עם מישהו מהילדים אצל הרופאה ואת ימי ההורים שבהם השתתף אפשר לספור על כף יד אחת). לחיים יש לא רק רווחים, יש להם גם מחירים. והשאלה היא איך מתייחסים למחירים האלה.
רצית להיות in love with a pilot והנה את מוצאת שלטייטל ה"נחשק" הזה יש מחיר.
אז אם את רוצה לומר לעצמך שאת לא יכולה להכיל את זה כי את מתגעגעת ולא עומדת בגעגועים האלה, נו טוב, זה עניין שלך עם עצמך ועם מה שאת מרגישה. אוהבת אוהבת אבל אם לא נעים לך עם הגעגוע הזה עד כדי שאת לא יכולה להכיל, פשוט תגידי לו את זה ולכי. אין מה לשחק עם זה משחקים. זה הכי נקרא "להיפרד יפה".
אבל אם התלונה שלך מתמקדת בזה שאת צריכה לטפל בעניינים שנחשבים ל"גבריים", כאן יש לאנשים הקצת מנוסים כאן מה לומר לך על נקודת ההתבוננות שלך.
כך שגם אם אני מבינה את ההתקוממות שלך סביב סוגיית הפינוק, אני חושבת שעם הזמן והפרספקטיבה של החיים תביני שאין כאן העלבה או הקנטה, אלא התייחסות לתיאור המצב שלך מכיוון התבוננות שאת עוד לא יכולה לראות בשלב שבו את נמצאת.
ודרך אגב, נראה לי לגמרי לגיטימי שתגידי לעצמך שאת לא מוכנה לטפל בעצמך במכונית, בדוד או בתקלת האינסטלציה במקלחת ואת רוצה שיהיה שם מישהו זמין שזה יהיה התפקיד שלו. וגם כאן, אם זה הנימוק שלך, תגידי לו את זה הכי פשוט וברור וסגרי עניין. זה יהיה הכי יפה שאפשר.