star walker
New member
איך לא מתמוטטים???
לאמי האהובה מאוד בעיה בריאותית שאנו מקווים שהיא זמנית ולא תשאיר נכות. אנו עוברים סבל שלם של בירוקרטיה, רופאים מתנשאים ומזלזלים, רבים מכאיבים ונוהגים באלימות במקום הפצוע, ואמי שסובלת מחרדות מכאבים והלחץ הנפשי עליה גדול פי 5 מכל כאב פיזי, המחשבה על הכאב מוציאה אותה מדעתה. כשאני מנסה להסביר לרופאים לרוב אני נתקלת בהערות ציניות כמו: את רוצה ללמד אותי איך לעבוד? אולי תטפלי בה במקומי? למדתי להיזהר במילים ליד הרופאים כדי שלא יערפו את ראשי ויכאיבו עוד יותר לאמי. התעלמות וזלזול הרופאים הובילה להחמרה רצינית ומהירה במצב. את כל הסבל והכאב אני עוברת איתה 100%, איפה שכואב לה כואב לי, אם קשה לה לאכול, אני לא מסוגלת להכניס כלום לפה, אם קשה לה לישון אני לא נרדמת בלילה. לאחרונה היו לי התפרצויות בכי ואמי קלטה את זה. לצערי!!!!!!!!!!! היא לא צריכה להיבהל ממני, אני פה להרגיע, ונכשלתי כנראה עם כל הרצון והמאמצים. המצפון שלי הורג אותי, איך יכולתי להתנהג אחרת כדי שהמצב היה נמנע, מצאתי איןספור אפשרויות שעמדו לנגגד עיני, ולמרות שהיינו אצל רופאים שונים כל יום, ריצות מבוקר עד ערב, אני מרגישה שכל עוד לא עשיתי את הצעדים הנכונים סתם העברתי את אימי סבל ועכשיו המצב חמור יותר. המצפון מכרסם בי וגומר אותי. אחיי לא מתערבים מדי כולם עסוקים מאוד ואין מצב שיקחו חופש מעבודה, כך גם אבי, אני לבד. ומרגישה אשמה בהכל. למה לא הלכתי לרופא X לפני? הרי הוא בדק אותה לפני שבוע, רק הוא יכל להבין את חומרת המצב ורק הוא בסוף באמת מנסה לעזור. אחיי מוסיפים למצפון שלי את הדובדבן שבקצפת ששובר אותי. אני נשארת חזקה בשארית כוחותי, למרות שהכוח נגמר, העייפות גומרת עלי, לא מסוגלת לאכול או לישון, אני עושה מולה "שואו" בכל הכוח שחשבתי שאין לי. אבל אני רוצה להרגיש חזקה יותר כדי לחזק אותה! מדובר במצב שנמשך שבועיים והסוף?....איך לא מתמוטטים בדרך? תודה לכל מי שקרא עד הסוף ותודה גדולה למגיבים. והכי חשוב, שנהיה כולנו בריאים ב"ה
לאמי האהובה מאוד בעיה בריאותית שאנו מקווים שהיא זמנית ולא תשאיר נכות. אנו עוברים סבל שלם של בירוקרטיה, רופאים מתנשאים ומזלזלים, רבים מכאיבים ונוהגים באלימות במקום הפצוע, ואמי שסובלת מחרדות מכאבים והלחץ הנפשי עליה גדול פי 5 מכל כאב פיזי, המחשבה על הכאב מוציאה אותה מדעתה. כשאני מנסה להסביר לרופאים לרוב אני נתקלת בהערות ציניות כמו: את רוצה ללמד אותי איך לעבוד? אולי תטפלי בה במקומי? למדתי להיזהר במילים ליד הרופאים כדי שלא יערפו את ראשי ויכאיבו עוד יותר לאמי. התעלמות וזלזול הרופאים הובילה להחמרה רצינית ומהירה במצב. את כל הסבל והכאב אני עוברת איתה 100%, איפה שכואב לה כואב לי, אם קשה לה לאכול, אני לא מסוגלת להכניס כלום לפה, אם קשה לה לישון אני לא נרדמת בלילה. לאחרונה היו לי התפרצויות בכי ואמי קלטה את זה. לצערי!!!!!!!!!!! היא לא צריכה להיבהל ממני, אני פה להרגיע, ונכשלתי כנראה עם כל הרצון והמאמצים. המצפון שלי הורג אותי, איך יכולתי להתנהג אחרת כדי שהמצב היה נמנע, מצאתי איןספור אפשרויות שעמדו לנגגד עיני, ולמרות שהיינו אצל רופאים שונים כל יום, ריצות מבוקר עד ערב, אני מרגישה שכל עוד לא עשיתי את הצעדים הנכונים סתם העברתי את אימי סבל ועכשיו המצב חמור יותר. המצפון מכרסם בי וגומר אותי. אחיי לא מתערבים מדי כולם עסוקים מאוד ואין מצב שיקחו חופש מעבודה, כך גם אבי, אני לבד. ומרגישה אשמה בהכל. למה לא הלכתי לרופא X לפני? הרי הוא בדק אותה לפני שבוע, רק הוא יכל להבין את חומרת המצב ורק הוא בסוף באמת מנסה לעזור. אחיי מוסיפים למצפון שלי את הדובדבן שבקצפת ששובר אותי. אני נשארת חזקה בשארית כוחותי, למרות שהכוח נגמר, העייפות גומרת עלי, לא מסוגלת לאכול או לישון, אני עושה מולה "שואו" בכל הכוח שחשבתי שאין לי. אבל אני רוצה להרגיש חזקה יותר כדי לחזק אותה! מדובר במצב שנמשך שבועיים והסוף?....איך לא מתמוטטים בדרך? תודה לכל מי שקרא עד הסוף ותודה גדולה למגיבים. והכי חשוב, שנהיה כולנו בריאים ב"ה
