איך כדאי לנהוג?

[אשרי האשה]

איך כדאי לנהוג?

הילדה עברה איבחון דידקטי ואובחן שיש בעיה גרפומוטורית והיא צריכה לקבל צילומים ופחות להעתיק מהלוח. הילדה כל הזמן מתלוננת שקשה לה לכתוב הרבה וזה מעייף אותה (גם באיבחון ציינו את זה) והיא פחות ופחות נהנת משיעורים שאהבה, רק בגלל הכתיבה הרבה. העברתי את המסר למחנכת. היא שוחחה עם הילדה. המחנכת אומרת שהילדה אמרה לה שאין לה בעיה לכתוב וזה קל לה. הילדה מצליחה לעמוד במשימות העתקה, לפעמים אפילו כותבת יותר מהר מאחרים (אחת הבעיות של הילדה זו איטיות נוראית). הראתה לי היום דברים שכתבה בעיברית ובחשבון ובהחלט יש שיפור בכתב, בנקיון ובסדר. המחנכת טוענת שהילדה אמרה שאין לה חשק ושלא קשה לה והכל מניפולציות על ההורים. מה ואיך עלי לנהוג?

 

[05 מיכל]

הזכירי לנו בת כמה הילדה...

 

[אשרי האשה]

הילדה בת 8 וכ-3 חודשים, כיתה ג'.

 

[05 מיכל]

ובכן...

תראי, לא נראה לי שהיא עשתה מניפולציה באבחון. אז ממצאי האבחון נכונים. אבל, זה לא אומר שעם הרבה רצון לא יהיה שיפור. מה שהילדה אמרה למחנכת הוא בוודאי לא נכון, ואינני יודעת למה היא אמרה את זה. אולי היא לא רוצה להיות חריגה. אבל בצירוף עם השינוי במחברות, נראה שהיא גם מאוד מגויסת למאמץ ומוכנה לעבוד קשה כדי לא להזדקק לעזרה ול"הנחות". נראה לי שכדאי להסביר לילדה שהמאמץ שלה באמת ראוי להערכה, שאת יודעת שזה לא קל בניגוד למה שהיא אמרה למורה, ושאם היא מסתדרת ככה - זה מצוין. אם את או המורה או היא עצמה תרגישו שזה יותר מדי קשה - צריך יהיה לשקול שוב אם לא בכל זאת ליישם את ההמלצות. ולמורה כדאי שתסבירי שאי אפשר לסבן באבחון, אבל אם הילדה רוצה לעבוד קשה - את מוכנה שתתנו לה צ'אנס. חשוב שהמורה תבין שאם זה לא יהיה מוצלח - דברי הילדה לא משחררים את המורה מליישם את ההמלצות.

 

[אשרי האשה]

המורה חושבת שאנחנו מגוננים יותר

מידי ואחת הדרכים שלה להראות את זה, זו היתה השיחה היום. לדעתי הילדה ענתה לה ככה כי חשוב לה לרצות דמויות סמכותיות. אני אנסה להבהיר, לילדה שמותר לה להגיד למחנכת שקשה לה ולהבהיר למחנכת שלפעמים היא מתביישת להגיד קשה, את כל הסוגיה הזו לכל הצדדים דרך המטפלת שלה. אולי המחנכת תתייחס יותר ברצינות לצד שלישי.

 

[05 מיכל]

אולי כדאי לברר עם הילדה

למה היא אמרה את זה? ולגבי המורה: זה בדיוק מה שחששתי. שהיא תנצל את דברי הילדה כתירוץ להתחמק מהמלצות האבחון.

 

[אשרי האשה]

היא גם בלעדי הדברים האלו

מתחמקת סידרתית.

 

[05 מיכל]

חשבתי על עוד משהו:

מה עם היועצת? זה נשמע קצת כאילו מישהו צריך להעמיד את המורה על מקומה, ולהסביר לה שהיא לא יכולה להכניס לילדה לראש שהקושי לא קיים.

 

[שרון י ע ל]

ועוד הצעה אחת

לעשות שיחה משותפת עם המורה והילדה, כשהמטרה לא תהיה להוכיח שהמורה טועה , אלא שהגדרת המטרה למורה תהיה - בואי נבין ביחד מה באמת קורה. כמובן שחשוב שהילדה לא תרגיש מאוימת, ובקיצור, לנסות, עד כמה שאת יכולה,שהשיחה תהיה באווירה נעימה של שיתוף פעולה, ושל בירור עם הילדה. לאפשר לילדה 'לשנות את דעתה'גם אם ייאמר משפט ע"י המורה כמו - אבל אמרת לי ש... אז להגיד, טוב, מותר לשנות דעה, בואי תגידי לנו מה יעזור לך, מה את צריכה ומה את יכולה, כי אנחנו בטוחים שאת יכולה הרבה, אבל לא רוצים לדרוש ממך מעבר ליכולתך. ולגבי הערת המורה על 'גוננות יתר', אני בטוחה שיש לך עוד מקורות לאסוף מהם אינפורמציה אם אכן אתם כאלה או לא, אגב, אפשר גם להיות מגוננים יותר מדי וגם שלילדה יהיו לקויים שמקשים עליה. בקיצור, שווה לנצל את הערת המורה להתבוננות עצמית, ולהגיע למסקנות שלך, ויחד עם זה, ברור שאין תפקידה של המורה לחנך אותך. שווה לנצל כל הזדמנות ללמידה, בטח כזו שמקדמת את הקשר עם הילדה, גם אם המורה הגזימה, שזה באמת נראה כך.

 

[אשרי האשה]

לגבי הגנת היתר - אנחנו הורים שלא

מפחדים או מתביישים לדרוש את זכויות הילדה ולהגן עליה מפגיעות מיותרות. שוחחתי עם הילדה והיא טוענת שהיא כבר כן אוהבת לכתוב ולא קשה לה וגם עם העתקה מהלוח. ביקשתי ממנה שכל שינוי, לטובה ולרעה, שתשתפ אותי בו. כן אדבר עם המטפלת שלה, שהיא תראה אם יש מקום להמשיך להתעסק בזה או כרגע זה לא בעייתי.

 

[אשרי האשה]

אין יועצת יש אחראית על החינוך

המיוחד והיא יחד עם המורה, בשיחה איתי, הציעו ליישם את ההמלצות בצורה מאוד לא נכונה.