איך יורדים מהעץ?
לפני שנה ושבוע (בדיוק) היה לי ריב קשה מאוד עם חברה טובה, ומאז לא הצלחנו ליישר את ההדורים. הכל התחיל בויכוח טפשי, במהלכו פלטה לעברי הערה מאוד מאוד מעליבה, שכנראה שיהא הסתובבה איתה בבטן המון זמן. זו לא היתה הערה בסגנון "את לא נחמדה" או "למה עשית כך וכך" אא משהו שקשור במהות היחסים ביננו. אני, שהייתי מאוד מופתעת (כאמור, מדובר היה בחברה שחשבתי שהיא מאוד טובה) אמרתי לה שאם כך את מרגישה, אז אין לי יותר מה להסויף היא אמרה שגם לה לא - וניתקנו. כמה ימים אחר כך היא התקשרה להגיד שהיא רוצה שנדבר. הסברתי לה שקצת קשה לי עכשיו, כי אני עדיין יותר מדי כועסת ועלובה, ושתתן לי עוד כמה ימים להרגע מזה, ואז נדבר. היא אמרה שבטח ואין בעייה ושאני אקח את כל הזמן שאני צריכה. עד כאן בסדר? לא בסדר. כי בזמן שאני "לקחתי את כל הזמן שאני צריכה", כדבריה, היא הלכה לכל החברים המשותפים שלנו (שעד לאותו הרגע לא ידעו כלל מהמתרחש) וסיפרה להם שאני לא מוכנה לדבר איתה, שאני "מחרימה" אותה, שהיא מנסה להשלים איתי אבל אני מסרבת וכיו"ב. בזכותה גם דבק בי בחבר´ה הכינוי "אל-קאפון" - כי לדבריה, להסתבך איתי זה כמו להסתבך עם המאפייה. משך שבועות רבים לא עבר יום בו לא קיבלתי טלפון מאחד מידידי, כולל אחותי, ששאלו אותי איך אני יכולה לעשות לה את זה ולמה אני כל כך מגעילה אליה. כמובן שאת הצד שלי בסיפור הם לא שמעו. איכשהו היא הצליחה להפוך את עצמה לקורבן בכל העסק הזה, והעלבון הצורב שהיא עלבה בי נעלם ונשכח מכולם במהלך התפתחות האירועים - חוץ ממני. אצלי הוא עדיין חי וקיים ונושם. בתקופה בה כל העולם ואישתו היו מעורבים בסיפור, אני מצאתי את עצמי מתעצבנת לעיתים קרובות, וכמובן כל העצבים שלי היו מכוונים אליה ועליה, כי זה היה הכי קל ונח. בסוף ביקשתי מכולם להפסיק להתערב ואמרתי שאני לא רוצה להמשיך לדבר עלך זה. משך כל הזמן הזה, למרות הריב, הקפדתי להזמין אותה לכל אירוע, לדבר איתה כשאנחנו נפגשות אצל חברים ולא לגלוש עם אף אחד לרכילויות נוסח "כמה אני לא סובלת אותה" כי זה לא נכון. הדגשתי כל הזמן שאני אוהבת אותה ושהיא חסרה לי, אבל שלשמוע מחברה הערב כל כך בוטה לגבי מערכת היחסים שלנו ולעבור על זה לסדר היום כאילו לא קרה כלום, זה לא בא בחשבון מבחינתי. כולם אמרו לי שהיא נורא מצטערת על מה שאמרה ושאני מאוד חסרה לה. לכולם שלחתי מסר אחד ברור: אם היא מתחרטת על שאמרה את זה - היא צריכה להגיד את זה לי ולא להם. אם עצוב לה שאנחנו כבר לא חברות, אבל היא עודנה עומדת מאחורי מה שאמרה - אני לא מעוניינת בחברות הזאת. מאז, כאמור, עברה יותר משנה. אני לא חושבת שמישהי מאיתנו תיארה לעצמה שזה מה שיצא מאותו ויכוח מטופש. כל הדברים שקרו מאז רק שמו אותה ואותי על עצים גבוהים מדי שאני חוששת שאין לנו איך לרדת מהם. אני מאוד הייתי רוצה לגשת אליה ולדבר איתה, אבל מה שחוסם אותי הכי הרבה הוא הנסיון שלה להפוך את עצמה לקורבן ואותי לפוגעת ואני חוששת שפנייה שלי אליה תתפרש כאילו אני גם חושבת שהיא המסכנה מבין שתינו ושאני תריכה לכפר על משהו - ואני ממש לא מרגישה שזה נכון! חבל לי ועצוב לי שהדברים התגלגלו לכך, אבל אני לא מרגישה שיש לי על מה להתנצל. אני מרגישה שהדברים נעשו לי ולא על ידי ואני לא מוכנה למחול על רגשותיי רק בגלל המניפולציות שלה. מה עושים עכשיו? איך יוצאים מהסיבוך המטופש הזה?
לפני שנה ושבוע (בדיוק) היה לי ריב קשה מאוד עם חברה טובה, ומאז לא הצלחנו ליישר את ההדורים. הכל התחיל בויכוח טפשי, במהלכו פלטה לעברי הערה מאוד מאוד מעליבה, שכנראה שיהא הסתובבה איתה בבטן המון זמן. זו לא היתה הערה בסגנון "את לא נחמדה" או "למה עשית כך וכך" אא משהו שקשור במהות היחסים ביננו. אני, שהייתי מאוד מופתעת (כאמור, מדובר היה בחברה שחשבתי שהיא מאוד טובה) אמרתי לה שאם כך את מרגישה, אז אין לי יותר מה להסויף היא אמרה שגם לה לא - וניתקנו. כמה ימים אחר כך היא התקשרה להגיד שהיא רוצה שנדבר. הסברתי לה שקצת קשה לי עכשיו, כי אני עדיין יותר מדי כועסת ועלובה, ושתתן לי עוד כמה ימים להרגע מזה, ואז נדבר. היא אמרה שבטח ואין בעייה ושאני אקח את כל הזמן שאני צריכה. עד כאן בסדר? לא בסדר. כי בזמן שאני "לקחתי את כל הזמן שאני צריכה", כדבריה, היא הלכה לכל החברים המשותפים שלנו (שעד לאותו הרגע לא ידעו כלל מהמתרחש) וסיפרה להם שאני לא מוכנה לדבר איתה, שאני "מחרימה" אותה, שהיא מנסה להשלים איתי אבל אני מסרבת וכיו"ב. בזכותה גם דבק בי בחבר´ה הכינוי "אל-קאפון" - כי לדבריה, להסתבך איתי זה כמו להסתבך עם המאפייה. משך שבועות רבים לא עבר יום בו לא קיבלתי טלפון מאחד מידידי, כולל אחותי, ששאלו אותי איך אני יכולה לעשות לה את זה ולמה אני כל כך מגעילה אליה. כמובן שאת הצד שלי בסיפור הם לא שמעו. איכשהו היא הצליחה להפוך את עצמה לקורבן בכל העסק הזה, והעלבון הצורב שהיא עלבה בי נעלם ונשכח מכולם במהלך התפתחות האירועים - חוץ ממני. אצלי הוא עדיין חי וקיים ונושם. בתקופה בה כל העולם ואישתו היו מעורבים בסיפור, אני מצאתי את עצמי מתעצבנת לעיתים קרובות, וכמובן כל העצבים שלי היו מכוונים אליה ועליה, כי זה היה הכי קל ונח. בסוף ביקשתי מכולם להפסיק להתערב ואמרתי שאני לא רוצה להמשיך לדבר עלך זה. משך כל הזמן הזה, למרות הריב, הקפדתי להזמין אותה לכל אירוע, לדבר איתה כשאנחנו נפגשות אצל חברים ולא לגלוש עם אף אחד לרכילויות נוסח "כמה אני לא סובלת אותה" כי זה לא נכון. הדגשתי כל הזמן שאני אוהבת אותה ושהיא חסרה לי, אבל שלשמוע מחברה הערב כל כך בוטה לגבי מערכת היחסים שלנו ולעבור על זה לסדר היום כאילו לא קרה כלום, זה לא בא בחשבון מבחינתי. כולם אמרו לי שהיא נורא מצטערת על מה שאמרה ושאני מאוד חסרה לה. לכולם שלחתי מסר אחד ברור: אם היא מתחרטת על שאמרה את זה - היא צריכה להגיד את זה לי ולא להם. אם עצוב לה שאנחנו כבר לא חברות, אבל היא עודנה עומדת מאחורי מה שאמרה - אני לא מעוניינת בחברות הזאת. מאז, כאמור, עברה יותר משנה. אני לא חושבת שמישהי מאיתנו תיארה לעצמה שזה מה שיצא מאותו ויכוח מטופש. כל הדברים שקרו מאז רק שמו אותה ואותי על עצים גבוהים מדי שאני חוששת שאין לנו איך לרדת מהם. אני מאוד הייתי רוצה לגשת אליה ולדבר איתה, אבל מה שחוסם אותי הכי הרבה הוא הנסיון שלה להפוך את עצמה לקורבן ואותי לפוגעת ואני חוששת שפנייה שלי אליה תתפרש כאילו אני גם חושבת שהיא המסכנה מבין שתינו ושאני תריכה לכפר על משהו - ואני ממש לא מרגישה שזה נכון! חבל לי ועצוב לי שהדברים התגלגלו לכך, אבל אני לא מרגישה שיש לי על מה להתנצל. אני מרגישה שהדברים נעשו לי ולא על ידי ואני לא מוכנה למחול על רגשותיי רק בגלל המניפולציות שלה. מה עושים עכשיו? איך יוצאים מהסיבוך המטופש הזה?