איך יוצאים מזה?

[HTT1]

איך יוצאים מזה?

אני לא פה ולא שם.. מרגישה לא קשורה יותר לחברותיי הדתיות אבל לא מסוגלת להצטרף לחברה החילונית. החברות הטובות שלי דתיות. אמרתי לכמה מהם שאני לפעמים מחללת שבת (לא בפרהסיה) אבל הן בטוחות שזה איזשהו שלב שיעבור לי עוד מעט. אולי הן צודקות אבל הן עוד לא יודעות שאני גם לא שומרת כשרות, מפקפקת באמיתות התורה ובכלל לא בטוחה שיש אלוהים. אני רוצה לחיות בלי כל זה -בלי הדת, אבל זה כאילו שאין לי באמת יכולת לעזוב את כל זה רק בגלל שאני לא מאמינה בזה יותר. זה מושרש עמוק מדי בתוכי. אולי היה לי קל יותר אם היו לי חברים חילונים, אבל ממש קשה לי עם חוסר הצניעות בעולם החילוני- עם הפתיחות הזו בין בנים לבנות. אני כל כך רחוקה מזה. והשפה והבדיחות - זה ממש מעביר בי צמרמורת. החבר'ה שאני עובדת איתם חילונים. הם ממש חבר'ה איכותיים ואפילו די חנונים - ילדים טובים כאלה ואפילו איתם - כשאני יוצאת איתם לפעמים מחוץ לשעות העבודה- אני מרגישה לא שייכת ושקשה לי עם הדיבור וההתנהגות שלהם. לא יודעת מה לעשות..

 

[זיו370]

מוכר ממש

כדתלש בן 26 מזה שנתיים ללא ידיעת ההורים וכקצין בצבא הרבה זמן והחיים עם שותפים חילונים בדירה. לדעתי, יש כאן שני נושאים. הראשון, הרגשת השייכות והקשר למשהו שהיא הדבר הקשה ביותר היות שבחברה החילונית אתה אינדיבידואל שדואג לעצמך. בעוד, שבחברה הדתית אתה שייך למשהו. שנית, הקטע והפתיחות בין בנים לבנות. אל תשכחי, הקשר בין בנים לבנות מתחיל כבר מגיל 8 כבר אז הם מכירים, מחפשים את האהבה, ועם הגיל זה רק עולה ועולה. נחנו מגיעים ממקום אחר לגמרי, רכישת המיומנות של הקשרים הפתוחים בין בנים לבנות, נושאי השיחה והעניין רק מלשבת ולדבר. זה דבר שלוקח זמן. המון זמן. זה לא הסיפור של הצניעות כמו הסיפור של הקשר ואיך נגשים לזה ועל מה מדברים ומה עושים. אישית אני בתהליך למידה דומה. אם בא לך ללמוד ביחד את חיים אז בכיף. בכל מקרה, המון בהצלחה.

 

[בני ילד רע]

התשובה של אורי אורבך לעניין הפתיחות

לפני מס' שנים, יצא אורי אורבך (אז עדיין עיתונאי) לבילוי באחד המועדונים התל אביביים בליל ששי. הוא יצא מלווה בעיתונאי חילוני וחזר עם רשמים מעניינים. אחד מהם, שנחרט בזכרוני, היא העובדה שבהתחלה היה לו מוזר לראות גברים ונשים שמתחבקים כשהם נפגשים, אבל בשלב מסויים הוא קלט משהו חשוב מאד: החיבוקים האלה היו חיבוקים נטולי מיניות שהביעו חיבה וידידות. זה היה מוזר לו, אבל הוא הבין שבעצם אין הבדל בין החיבוקים הללו לחיבוקים של בנות אולפנה שנפגשות ומתחבקות בשמחה . הוא העלה הרהור שמא מותר גם בציבור שלו לאמץ חלק ממנהגים אלה. וכאן השאלה מהי בעצם אותה חופשיות שכל כך מפריעה לך: - שיחות חופשיות על סקס. - שיחות פתוחות בין גבר ואשה על מערכות היחסים שלהם עם בני זוגם. - לבוש חושפני של בנות (ומה הגבול בין לבוש סביר לחושפני?) אשמח אם תבהירי לך ולנו את הנקודות הללו. מעבר לזה אחזור על מה שכבר נאמר כאן: את חייבת להשתחרר מסטריאוטיפים. למרות החוליים הרבים של החברה החילונית היא לא מאופיינת רק בסקס, סמים, שטחיות, חוסר תרבות, אלימות וכו'. חלק ניכר מהצעירים המשכילים הם אנשים בעלי מטען של ידע ותרבות, חלק מהם (קטן מדי לטעמי) הם אנשים ערכיים שחושבים לא רק על עצמם , אלא גם על תרומה לחברה.