איך יוצאים מזה?

[rusty]

איך יוצאים מזה?

אחה"צ מגיע, כמה נפלא, חוזרים הביתה מיום עבודה, סוף סוף רואים את הילדים, מתכננים ערב שקט וכייפי, אולי ארוחת ערב מושקעת סוף סוף (ולא חביתה...), מקלחת מוקדמת, התכרבלות...ו.......בום

. תוך חצי שעה, מהפכה. כל הסדר והארגון מהלילה הקודם מתהפך, החדרים הופכים למלכודת צעצעועים, אי אפשר להיכנס מבלי לדרוך על משהו, המטבח - מהפכה, הכביסה שהכנסנו למכונה (במטרה לסיים שתי מכונות לפחות) נשכחת כאילו לא היתה, ובקיצור - כל מה שאני רוצה זה מקלחת ולברוח למיטה, אבל הבלאגן, אוי הבלאגן. אין לי כח. אז אחרי שקראתי את שלל העיצות של הפליי-ליידי, שמתי סטופר ורצתי ממשימה למשימה, שיננתי את כל הטיפים מפורום "ניהול בית", פשוט אין לי כח יום אחרי יום אחרי יום לעבור את זה. אז איך אתן מצליחות לשמור על הסדר למרות הכל? אתן מרשות לעצמכן לפעמים לכבות את האורות במקומות מועדי פורענות (כמו מטבח וחדר משחקים) ופשוט ללכת לישון?

 

[עפרה פלוס 3]

מי שומר על סדר?

אתמול נכנסתי הביתה ב- 00:30, אחרי יום שהתחיל ב- 6:30 בבוקר. הבית היה מבולגן. ריח טיגון עמד באוויר. עצמתי עיניים, הלכתי למקלחת, קיללתי את עצמי על זה שהתאפרתי ועכשיו אני צריכה להוריד את האיפור, התרחצתי ו-הופ, למיטה. הכל יכול לחכות למחר. יש ימים כאלה, שפשוט חייבים לתת לעצמך לנוח, אחרת נקרוס בצורה חמורה הרבה יותר.

 

[שמחה37]

לכי לישון מותק

הפיה הטובה בטח כבר לא תבוא הלילה וגם הגמדים לא כך שכנראה הכל יחכה למחר ומחר? מחר יום חדש..............

שמחה

 

[עפרה פלוס 3]

יקירתי, אם אני לא אלך היום לשעור התעמלות

אני ארגיש כל כך חרא עם עצמי, שעדיף לי לגרור את גופתי לשם. אחרי היומיים האחרונים, שבהם שחררתי כל רסן, אין לי שום תירוץ.

 

[rusty]

../images/Emo6.gif כמה שאת צודקת

אגב, הערכה שלך מאתמול היתה הצלחה היסטרית, בטח כבר ראית דוגמאות.......

 

[הילהל]

לומדים קצת לעצום עיניים

חדר הילדים מבולגן ולך יש דברים יותר דחופים? תסגרי את הדלת שלו ותשכחי ממנו לערב אחד. אין ברירה לפעמים. מתעדפים ועובדים לפי הכוחות שיש, לא לפי סטנדרט עלום כלשהו. ולא.. אני לא טובה בליישם את העצות של עצמי. כלומר, אני טובה בלא לעמוד בשום סטנדרט, פחות טובה בלקבל את המצב בשלוות נפש.

 

[ענת5555]

אולי אפשר...

לסדר את חדר הילדים במהלך אחה"צ, תוך כדי משחק. משחקים שכבר שיחקו בהם אפשר להחזיר למקום וכך בסוף היום יש פחות בלאגן. אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל כמובן שאפשר ללמד אותם לסדר- משחק הסדר. אני משתדלת לעשות חלק מעבודות הבית במהלך אחה"צ וכך אני גם משחקת את בתי וגם לא משאירה את כל עבודות הבית לערב.

 

[אמאפלוס]

סדר= הרגלים. טוב להצלחה בחיים

מה זאת אומרת הצעצועים מפוזרים? מנסיון, לדרוך על צעצועים זה נורא כואב (ביחוד לגו....). אצלי יש חוק= משחקים במשחק ומחזרים למקום. בזמנו, החוק לא נאכף על משחקים גדולים (כדור, מכונית). לא הפריע לי שהם יחזירו קצת יותר מאוחר. אבל לגבי כל משחק קטן ומתפזר, חשוב לי ללמד את הילד לסדר. וזה אומר גם מגיל שנתיים. לא מקבלים משחק חדש מהארון עד שהמשחק השני לא הושם במקומו. הרגלי סדר= הרגלי חיים. למה להקנות לו תחושה שבלגן זה לגיטימי? והחיים שלך והתחושה של הסדר שלך לא לגיטימית? והחשיבות לשמור על המשחק שנקנה בדי עמל לא חשובה? הכסף שלך הפקר, שאפשר לתת לילדים לפזר את הצעצועים ללא חשבון? לגבי הכביסה- זה באמת קשה, אני מכבסת בלילה ותולה בבוקר, אבל אין סיבה שהילדים יוסיפו לך עבודה.

 

[מעיןבר]

מה, בלגן זה לא לגיטימי../images/Emo35.gif../images/Emo12.gif

בטח שבלגן זה לגיטימי, זה רק תלו באדם ועד כמה הוא מסתדר עם זה טוב. אישית אני מחזיקה מעצמי כמי שמצליחה בהחלט בחיים, למרות הבלגן. ההרגלים שלי קיימים במקומות אחרים. והיות שאני מבולגנת אני לא באה בדרישות לבתי. כשתגדל אם תחליט שלה זה לא מתאים - תסגל לעצמה הרגלי תחזוקת בית שונים משלי, אבל כן - היא בהחלט מקבלת מסר שבלגן הוא לגיטימי.. היא יכולה לשחק במה שהיא רוצה ובאיזה סדר שהיא רוצה ורק נדרשת לסדר כשהבלגן מגיע לקצה גבול היכולת של כולנו או כשיש מעמד מחייב (ביקור של קטנטנים שלהצעצועים המפוזרים הם סיכון עבורם). זה בפירוש לא משהו יומיומי וגם לא חלק מההרגלים שאנחנו מקנים לה, זה כן חלק מהחינוך לאחריות אישית.

 

[אמאפלוס]

האם היית לוקחת עורך דין שבגדיו מרושלים?

האם היית שמה על מורה שהייתה דוחפת את הניירת ללא סדר? האם היית קונה בסופר שהכל בו מבולגן? למה לא להקנות הרגלי חיים? אני לא מדברת על אובססיה. הילד גמר לשחק במשחק הרכבה, מבקש משחק אחר, הוא אוסף לסלסלה ומקבל סלסלה נוספת. מה רע? למה אני צריכה להיות בעונש ולהפריד בין הפזלים/לסברס/ללגו/לבובות/לבצק/למדבקות? שוב, הבעייה לא בפיזור המשחקים. הבעייה באיסוף שלהם. וללמוד לאסוף= ללמוד לחשוב, להתארגן. וכן. לדעתי זה עושה חיים יותר קלים.

 

[מעיןבר]

אני לא שופטת אנשים לפי סממנים חיצוניים שכאלה

וכן, ראיתי עו"ד שלא היו הכי מסודרים שבעולם אבל אחלה אנשי מקצוע, כנ"ל מורות. נכנסתי וקניתי בחנויות מבולגנות להפליא ועוד ועוד. מהיותי אדם מבולגן (שדווקא מקפידה על בגדים מסודרים ומותאמים, כולל גרביים - לי ולילדה) אני יודעת עד כמה הסממנים החיצונים הללו כל כך לא משקפים לפעמים את מה שקורה במהות. יש אנשים שאולי סביבתם החיצונית מבולגנת להפליא לעין חיצונית אבל הבפנים מסודר והסדר שלהם פשוט שונה משלי ולא עומד באיזה סטנדרט חיצוני - הם ימצאו בקלילות כל דבר ב"בלגן" שלהם. הרבה פעמים דווקא האנשים המבריקים ביותר שאני מכירה הם כאלה שמשאבי האנרגיה שלהם מושקעים במקומות שבעיני הם הרבה יותר חשובים מסדר וסביבותיהם מבולגנות להפליא. זה לא הופך אותם לרגע פחות מוצלחים ומצליחים בעיני או פחות שווים פניה שלי אליהם כדי להיעזר בהם. אם מישהו מסודר בכל המקומות - אשריו. יש לי בהחלט בוס מבריק ביותר שהוא איש מסודר מכל הבחינות ואני בהחלט חושבת שהיכולת שלו להקדיש תשומת לב לכל אלה ראויה לציון ולהערכה. עדיין, אני מסרבת לראות חוסר לגיטימיות בבלגן או רמז כלשהו למידת ההצלחה בחיים. לא כולנו עשויים מקשה אחת וקשה לי להחיל על כולנו נורמות נוקשות שכאלה.

 

[הילהל]

אני בנאדם מבולגן

ואין קשר בין זה לבין איכות העבודה שלי. דרך אגב, לרוב לא תראי את זה עלי בעבודה. גם בקטעים שהיה לי קשה לשמור על סדר מופתי במשרד, למשל, בכנס עצמו הכל היה מתוקתק. בעלי הוא האיש היחיד שאני מכירה ביקום שהוא יותר מבולגן ממני (אני חושבת שאמא שלי עדיין מופתעת מהעובדה שיש איש כזה ושדווקא איתו התחתנתי). אז הוא מצא לעצמו קו עבודה שבו מקובל מאוד לא להראות מתוקתק, ועדיין - העבודה שלו בגינות מסודרת להדהים (הגיזומים מיושרים, הניקיון טיפ-טופ) לא רואה כל קשר בין הדברים. מה שכן נראה לי, הוא שכשאדם מתקשה במשהו, בלאגן רק מוסיף קושי. הרבה פעמים כשקשה לי לארגן את המחשבה, אני מארגנת את הסביבה הפיזית שלי, ואז הסדר הפנימי מגיע יותר בקלות.

 

[rusty]

הם רוצים לשחק ב"הכל" ו"עכשיו"

ניסיתי, באמת שניסיתי להקנות להם הרגלי סדר, לפעמים זה עובד, לפעמים לא. אחרי שהכל מסודר, כמובן שהם מרוצים, ולפעמים תוך כדי שאני מסדרת, הם עוזרים קצת, אבל זה ממש לעיתים רחוקות או שהם יודעים שאם לא יהיה סדר לא נוכל לעשות כך או כך (להזמין חברים, לשחק במשהו שרצו מאוד, להכין משהו יחד). אתמול למשל היו לי מפוזרים בשני החדרים תחפושות, איפור, לגו, אוהל כדורים, טושים וצבעים, דפים שלמים וגזורים, מכוניות וכל סוגי הבראציות, וזה לא כולל שמיכות וכריות שהם עשו מהם "מרבץ". אז קודם כל סידרתי במהירות חדר אחד (חדר השינה שלהם), והעברתי המון בלאגן לחדר משחקים (וזה זרוק ככה עד עכשיו, מקווה בערב להשתלט...

), ואז מקלחות, אוכל ושינה. ואז הספקתי לשטוף חצי מהכלים בכיור ותוך כדי חטפתי קריזה כשהתוכנית שרציתי לראות התחילה ואפילו עוד לא התקלחתי, (קבלו תיאור: "הבעל אחרי מקלחת, שרוע על הספה, ואומר "נו, התוכנית התחילה, איפה את??") מה עשיתי? עזבתי חצי כיור בג'יפה, כיביתי את האור, נכנסתי להתקלח וראיתי חצי תוכנית. חשבתי שה אולי יזיז אותו שיעשה גם משהו....כלום. נאדה. המשיך לרבוץ. נכון שיש ימים ויש ימים, ולפעמים אני לגמרי מלאת מרץ, ולעיתים, אין לי כח. אה, והמייבש שלי שבק חיים. גיליתי זאת שלשום, אז ערימות הכביסה ממתינות.... אוףףףף

 

[דמעות של מלאכים]

מסכימה עם הילהל - לומדים לעצום עיניים

לומדים לשמור על סדר בסיסי שאי אפשר בלעדיו. במוקדי הפורענות = החדרים של הבנות - עושים סדר יסודי וטוב בערך פעם בשבוע. כל השאר - סדר די בסיסי (בעיקר שלא יהיו דברים ובגדים על הרצפה). והעיקר - שום דבר לא יגרום לי להפסיד שעות שינה יקרות ! הכביסה שלא קופלה היום תחכה גם למחר ...

 

[מעיןבר]

אני חיה בבלגן.

בסדרי העדיפויות שלי סטנדרטים של סדר פשוט לא מתאימים לי ולאורח חיי. עוצמת עיניים בשקט גמור גם כשחדר המשחקים והמטבח מבולגנים. נכון, נעים לי שמסודר, אבל אני לא מוכנה לחיות עם סטופר או לסכן את שלוות נפשי לטובת זה. עושה מה וכמה שאני יכולה ומקבלת את זה שאצלי הבית רחוק מלהיות מוזיאון או בית מרקחת אבל שזה הבית שלי ונעים לי בו כמו שהוא.

 

[אמאפלוס]

דרך אגב....אני מבולגנת. ואני עובדת על עצמי

לסדר כדי לקבל אייכות חיים טובה יותר. נעים לי לבוא לבית מסודר.

 

[שירי ל]

יש ימים שאני משתדלת להיות איתן בחוץ

למשל ביום של לפני העוזרת לא אכפת לי שיהיה בלגאן כי למחרת אגיע ויהיה מסודר

בימים אחרים יש חוגים ובימים שאין חוגים אני בד"כ מגיעה מוקדם הביתה כך שיש לי זמן עוד לעשות דברים. ביום שאני יודעת שיהיה לי יום משוגע אני לא שמה מכונה כי אני יודעת שלא יהיה לי זמן לטפל בכביסה ואין לי חשק לעשות את זה ב-11 בלילה. חוץ מזה את יכולה לשים סל גדול בכל חדר ואם הילדים שלך עוד קטנים אז שרק יאספו הכל לתוך הסל כנ"ל לגבי הסלון לא להתבייש להזמין אוכל ולא להתבייש לאכול אותו בכלים חד פעמיים שאח"כ זורקים אותם לפח.