איך יודעים?...

[תלתלים123]

קראתי...

המאמר מעניין (המון תודה שהבאת אותו), נוגע במקום בו אני מדשדשת. היא כותבת על ההבשלה הפנימית. נותנת דוגמה של אשה שרק בגיל 50 הגיעה למצב של בחירה בבעלה מתוך הכרה. זה הזכיר לי שאחרי כמה שנות נישואין וילד אמרתי ערב אחד לבעלי שאני רוצה שנתחתן. שנים לפני, כמעט ביטלתי את החתונה כי חטפתי רגלים קרות ואבא שלי בדיוק מת והייתי בחצי-הכרה. "אבל עכשיו אני מרגישה מוכנה, אז בוא ונזמין את החבר'ה ונעשה טקס בכאילו, למעני. שארגיש שהתחתנתי בהכרה.". היינו חברים טובים לפני החתונה ואחרי הגירושין, הפכים קטלניים כזוג נשוי. כל מה שדומה בינינו לא היה "שמיש" לבנית משפחה....

 

[אופטימית123]

גם אני קראתי בזמנו את המאמר

שלא חידש לי אמנם הרבה,אך הייתי מעדיפה שאותה דוגמה לגבי האשה בת ה-50 שתובא אחרת...שהיא הגיעה למצב של בחירה בבעלה מתוך "קבלה".מתוך ראייה על הסביבה ואנשים קרובים אלי,אין ספק שמשהו קורה לזוגות שנשארו יחד עד לאותו גיל. לא סתם "קבלה" מותר להתחיל ללמוד רק בגיל 40.לוקח כנראה 40 שנה ללמוד את הבסיס,להבין,להתפתח, (40 שנה לקח לנו לחצות את המדבר...),ואז אחרי 10 שנים אנחנו מתחילים קצת להירגע,לקבל את מה שיש,להנות,להשלים.זוגות ש"אכלו" אחד את השני כשהילדים היו קטנים,פתאום נהפכים ל"קשישים חביבים" שהולכים יחד לקופת חולים,לקניות ועוד...איך?מה קרה במשך השנים????ק ב ל ה . אחרי שהבנו מי נגד מי ולמה,בנינו לנו חיים עצמאיים,יש בנו את היכולת לקבל את האחר.ושוב-דעתי האישית - ידוע שבנות מתבגרות יותר מוקדם מגברים,אז נראה לי שנשים מתחילות את התהליך בשנות ה-30 שלהן וגברים בשנות ה-40 שלהן.זה גם מסביר לי את המשיכה של הצעירים אחרי המבוגרות (ולא רק בקטע של הסקס).זה גם מסביר לי למה בגיל 40 קשה לאשה להתחבר לגבר בגילה.זה גם מסביר לי שיש למה לחכות

!!!החיים מתחילים בגיל 40 ובגדול,אין ספק.שמחתי לגלות את זה על בשרי,ושמחה שיש למה לחכות.

 

[תלתלים123]

קבלה - תלוי איפה?!

אחת החוויות היותר מרגשות שחוויתי היתה במהלך תקופת חיי בארץ מערבית פסטורלית, בה (כך צוחקת) לא מתים אף פעם וחיים באושר עד עצם היום הזה. שם ראיתי זוגות שהיו ועודם אוהבים. לא התרשמתי מהמחזה עצמו (יד ביד בגיל 88 וחצי) כמו מההאזנה והצפיה (כבת הקהילה המקומית) בהם מקרוב. פעם אחר פעם שאלתי "איך הצלחתם?" ותמיד שמעתי את מה ששומעת גם מהרבה צעירים בגן העדן הזה: "תמיד מסתכלים על החצי המלא של הכוס". או במילים אחרות - הם תמיד אופטימיים (ביקורת אצלם היא בדרגת אמנות ביחסי אנוש). למדתי מהם המון. לכן גם אוהבת את השם שלך פה. בעולם האסוציאציות הפרטי שלי - "קבלה" יש בה אלמנט של השלמה מתוך כורח כלשהו וזה מעורר בי התנגדות פנימית. אני מעדיפה "בחירה" כי זה נותן לי תחושה של חופש. זה לא שמותר ללמוד בגיל 40...זה שרצוי ומומלץ, ואשרי כל מי ש... אני שותפה בשמחה שלך. ב-40 ו, כמו נולדתי מחדש.

 

[אופטימית123]

לגבי ה"ההתנגדות הפנימית" זה

עוד משהו שלמדתי בשנים האחרונות....רק כשאנחנו באמת "נכנעים" מגיעה הישועה.פתאום אנחנו מוכנים לקבל עזרה,מוכנים לראות את השונה,מוכנים לזוז מהמקום בו אנו נמצאים אותו אחד ש"בחרנו" להיות בו במשך שנים.ברוב המקרים,ההתנגדות הפנימית שלי עצרה אותי מהמון דברים סביבי-לטוב ולרע.כיום אני לא מפחדת מלחוות כל "חוויה" שהיא...טובה או רעה.מאמינה בכוחות שלי,מאמינה ביכולות שלי להתמודד עם דברים....פשוט-מ א מ י נ ה ...הקיצקץ-יש עוד הרבה מה ללמוד,וכל זמן שלא מפחדים מהלא מוכר-השמיים הם הגבול! ובוחרת לסיים ב"תפילת השלווה" (שאישית לא מפנה אותה לאלוהים , רק לכוחות הנפלאים שנמצאים בכל אחד מאיתנו) ...אלי,תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים"... שבת שלום.

 

[ניצת שושן]

../images/Emo45.gif

 

[סנדרה ב]

גם בארץ המערבית

שאני חיה בה, אחוז הגרושים/ות בקבוצת הגיל של 65 ומעלה, הוא אפסי. התשובה שאת קיבלת, תלתלים, על חצי הכוס המלאה המהולה באופטימיות ופסטורליה, היא לא הכי אמינה. התשובה האמיתית הרבה יותר פשוטה וארצית: בזמנם לא התגרשו ! האפיפיור לא מרשה (לקתולים) או שסתם ערכי המשפחה הם מעל הכל (פרוטסטנטים). וגם הבושה היתה הורגת אותם... הדור של ההורים שלנו, ילידי שנות ה 30 ו-40, נשאר ביחד, כי למרביתם לא היתה ברירה אחרת. במהלך השנים הם למדו איך להוציא את הדבש מהעוקץ, וגם ההיפך. אולי זו אהבה. לא יודעת. רק חושבת שלנו הרבה יותר קשה, דווקא מפני שכיום להיות גרוש זה לא סוף העולם (או אולי אני טועה??). שבת שלום

<ואני יודעת שעכשיו שישי בערב! עשיתי לעצמי הנחה בסו"פש הזה. התגעגעתי)

 

[ניצת שושן]

בליל אמש

הדפסתי וגם קראתי במיטה ניסיתי לכוון את המחשבות למקום אחר מהמקום בו הן נמצאות בחודש האחרון להגיד שזוכרת משהו?

סולח לי איש?

 

[r e d head]

גמני קראתי את הכתבה

ותודה... היא עמוסה בהמון פרטים שכל אחד מהם נושא בפני עצמו חשבתי על ההורים שלי שחיים בזוגיות טובה כל כך הרבה שנים ביחד, זוגיות שאפילו התחזקה בשנים האחרונות לאחר שהם יצאו לפנסיה. אך הם צמחו ביחד והתפתחו במשך השנים. ואך שאני רואה את הדברים זה לא רק צורך בביטחון מול התרגשות וחידוש. במשך השנים הורי נהיו גוף אחד שיש לו הרבה יותר כוח בתור שנים שהם אחד. בכל דבר שהם עושים ביחד ולחוד. עוד דבר אולי משני בכתבה שתפס את עיני....זה הקטע שדיבר על החלומות...שבעצם לחלום על הפחדים והחרדות זאת התמודדות טוב לדעת....אצלי החלומות בזמן של שינויים בחיים חוגגים...

 

[s h o o s h a]

איך מרגישים?

פשוט מרגישים לא מנתחת את ההרגשות שיש או אין שמלוות ו'מודיעות' לנו "זה? זה זה" אבל בהחלט יש מין תחושה באוויר, מין הילה כזו מסביב שגורמת לנו לחשוב ולהאמין שהפעם זו הפעם ה'נכונה'. וכמאמר השיר- האהבה מאלתרת האהבה לא קוראת תווים יש מנגינה שחוזרת אך היא נסתרת בין הצלילים ומי שזכה שתהיה לו אהבה, ומי שזכה להיות נאהב שישמור עליה כעל בבת עינו על האהבה

 

[שוגר בייב]

../images/Emo23.gifאני למשל יכולה להעיד...

שהרבה פעמים התייאשתי מלחפש מישהו ואת זה אני עושה כבר שמונה שנים לפעמים היאוש תקף אותי עד כשדי כך שלא רציתי להמשיך לחפש בכלל קשר עם אף גבר. בין החבר הראשון שלי לחבר השני שלי יש תשע שנות יובש שלא רציתי להכיר אף אחד כי הייתי חסרת ביטחון שלא יצליח לי ושאני בעיקר לא אדע איך לאהוב ולא ידעתי איך מתאהבים מחדש האמת שדי קינאתי באנשים שהצליחו להתגבר על האהבה הראשונה שלהם והתאהבו שוב עם כל הכאב שבפגיעה שבעזיבה ואני קינאתי באלה שהצליחו עוד יותר להקים פרק ב' בחייהם אחרי גירושין כושלים.... היום יש לי מישהו שמלמד אותי איך לאהוב שוב ואיך להתאהב ואיך למצוא שיש עדין אהבה בעולם. בהצלחה

 

[נירה63]

נהדר שוגר בייב../images/Emo24.gif

 

[r e d head]

אם תצליחי למצוא את הסימנים...

אני קונה... האמת קראתי רק חלק מהתגובות...אבל מסכימה עם כך שעדיף לא לחשוב יותר מידי ופשוט להיות.... רק שזה לא כל כך פשוט הלכה למעשה. לפני כמה זמן באיזה קשר שהיה לי, התיעצתי עם ידיד לגבי ההתלבטויות שלי אמרתי שטוב לי אבל כך וכך וכך... הוא אמר לי - תנסי להגיד "טוב לי" - ועם - ה - "אבל" - תחכי כמה דקות....(תנסו את זה פעם). אני לא הצלחתי לחכות עם האבל שלי, לא הצלחתי פשוט להיות שם. וזה היה שלושים שניות על סימנים. ושבת שלום לכם.