עצובהאבלאופטימית
New member
איך ידעתם מה לעשות?
סיפור ארוך, בקצרה- נשואים 18 שנה, 2 ילדים נהדרים, בית יפה, משרות מכובדות. כלפי חוץ- הכל נהדר. אבל בפנים, ההרגשה שהכל רקוב. חתונה לאחר הכרות ארוכה, לאחר סיפור אהבה גדול, מחשבות על חיים טובים ביחד. במציאות- כבר הרבה שנים שאין בינינו כלום. אין זכר לאהבה הגדולה שהרגשתי כלפיו, אני לא זוכרת מה זה להתגעגע אליו. ולדעתי זה הדדי. להפך- ככל שהוא יותר רחוק ממני, אני מרגישה יותר טוב. איך מחליטים שזהו זה? ששוברים את הכלים? שמתגרשים? איך מתגברים על ייסורי המצפון שמפרקים בית של 2 ילדים? איך ממשיכים לגרום להם לחייך, לצחוק כמו שתמיד נהגו? איך לא שוברים להם את הלב? איך מתחילים שוב מהתחלה? איך בכלל בטוחים שזהו זה ואין יותר מה לעשות? אל תענו לי טיפול זוגי. כבר היינו אצל שני מטפלים, אצל שניהם זה נתקע. אני המשכתי בטיפול זוגי לבדי, ועדיין לא רואה צל של היתקדמות. בחדרי ליבי אני חושבת שאני יודעת את התשובה, שאני לא רוצה לחיות איתו יותר, אבל אני כל כך מפחדת. מפחדת להתחיל את הכל מהתחלה, מפחדת לצאת לדרך לבדי, מפחדת על הילדים שלי, מפחדת על החגים בנפרד, על חגיגות של הילדים בנפרד, על התבגרות לבד. למרות שבעצם למרות שאני בזוג, אני יותר מהכל לבד כבר עכשיו. אני פשוט מפחדת מהכל. איך מתקדמים מכאן?
סיפור ארוך, בקצרה- נשואים 18 שנה, 2 ילדים נהדרים, בית יפה, משרות מכובדות. כלפי חוץ- הכל נהדר. אבל בפנים, ההרגשה שהכל רקוב. חתונה לאחר הכרות ארוכה, לאחר סיפור אהבה גדול, מחשבות על חיים טובים ביחד. במציאות- כבר הרבה שנים שאין בינינו כלום. אין זכר לאהבה הגדולה שהרגשתי כלפיו, אני לא זוכרת מה זה להתגעגע אליו. ולדעתי זה הדדי. להפך- ככל שהוא יותר רחוק ממני, אני מרגישה יותר טוב. איך מחליטים שזהו זה? ששוברים את הכלים? שמתגרשים? איך מתגברים על ייסורי המצפון שמפרקים בית של 2 ילדים? איך ממשיכים לגרום להם לחייך, לצחוק כמו שתמיד נהגו? איך לא שוברים להם את הלב? איך מתחילים שוב מהתחלה? איך בכלל בטוחים שזהו זה ואין יותר מה לעשות? אל תענו לי טיפול זוגי. כבר היינו אצל שני מטפלים, אצל שניהם זה נתקע. אני המשכתי בטיפול זוגי לבדי, ועדיין לא רואה צל של היתקדמות. בחדרי ליבי אני חושבת שאני יודעת את התשובה, שאני לא רוצה לחיות איתו יותר, אבל אני כל כך מפחדת. מפחדת להתחיל את הכל מהתחלה, מפחדת לצאת לדרך לבדי, מפחדת על הילדים שלי, מפחדת על החגים בנפרד, על חגיגות של הילדים בנפרד, על התבגרות לבד. למרות שבעצם למרות שאני בזוג, אני יותר מהכל לבד כבר עכשיו. אני פשוט מפחדת מהכל. איך מתקדמים מכאן?
וכן זה קרה אחרי ניסיונות ארוכים לשנות את המצב, אחרי אינסוף כשלונות, ההבנה וההרגשה חילחלה לאט לאט לאט, היה שם גם פחד, ייסורי מצפון והליכה אל הלא נודע ויחד עם כל זאת היתה שם תקווה למשהו אחר וטוב יותר. זה שאת מפחדת זה אומר שאת רוצה להמשיך לחיות, רק אחרת, זה אומר שאת לא אפטית, שאת רוצה לתת לך ולילדים שלך חיים מאושרים יותר, שמחים יותר, מלאים יותר, זה אומר שמכאן את יכולה לצמוח ולעלות. הדרך לעיתים לא פשוטה, אבל היא שווה את המטרה. שיהיה בהצלחה ואנחנו כאן 
