איך זה..
איך זה שגם כשהכל בסדר... כשהכל נפלא.. פתאום מגיע הרע..? ואיך זה שתמיד.. התחושות הרעות גוברות על הטובות? ואיך זה.. שגם כשהיא שם.. ומוכנה להיות.. ולעזור.. ולתמוך.. אני מרגישה כל כך לבד? איך זה שאני אוהבת אותה כל כך? ואיך זה.. שאני מרגישה שלפעמים הכל קורס תחתיי.. ולא מצליחה למצוא את עמודי התווך.. למרות שהם שם? ואיך זה שטוב לי עכשיו? ואיך זה שרע לי? ואיך זה שמתוק לי? ואיך זה שמר לי? איך זה שמישהו החליט שיש בידיו את הכוח לקחת חיי אנשים.. איך זה שאנחנו אף פעם לא מגיבים? איך זה ששלום זה טוב ואלימות זה רע? הרי אנחנו רוצים לחסל אותם גם.. זה אלימות.. לא? איך זה שאני לא מבינה את המצב? איך זה שקשה לי להבין אותם? איך זה שהם לא מבינים אותי? איך זה שיש כנות ובכל זאת יש אנשים שהצביעות שולטת בהם? איך זה שכולם מדברים על אהבה.. אבל השנאה פורצת מתוכם ברגעים הכי לא צפויים? איך זה שאין ברירה ובעצם תמיד יש? איך זה שבתוך העצב מתגלה שמחה? איך זה שאנשים נוהגים לשפוט אחרים עפ"י מראה או יותר גרוע.. לשפוט בלי לראות בכלל את אותו האדם שהם שופטים.. בלי להכיר? איך זה שכולם מדברים על חכמת החיים.. ועל כמה שהיא קובעת ואמיתית.. אבל לא נותנים לך להתקדם בחיים אם לא סיימת 12 שנות לימוד ועשית בגרויות? איך זה שהמוות לא פותר שום דבר.. אבל בכל זאת ישנן נשמות שמתגלגלות להן לעולם ועד בין העולמות ולא מוצאות מנוחה ויהיו עוד אחת מאותן נשמות טועות שבצעו פשעים נוראיים בעברן הרחוק וכתוצאה מזה יסתובבו להן בגלגולים השונים חסרות מעש וזהות...חסרות חיים? איך זה שדווקא הרעים מצליחים להימלט... ואם לא.. אז הם תמיד נחרטים בזיכרון.. ולא יצאו משם לעולם? איך זה שהם יכולים? מי נתן להם את הזכות? איך זה שבעלי החיים כל כך אמיתיים והרבה יותר אנושיים מאיתנו... בני האדם? איך זה שאנחנו מתנהגים כמו חיות? אבל לעומת זאת.. השלמתי עם הכאב השלמתי עם האושר השלמתי עם העצב השלמתי עם השמחה השלמתי עם השנאה השלמתי עם האהבה השלמתי עם הרעש השלמתי עם השקט השלמתי עם הכיעור השלמתי עם היופי השלמתי עם הסבל השלמתי עם התקווה השלמתי עם הפחד השלמתי עם התקווה השלמתי עם הבורות השלמתי עם החכמה וצרות העין והקבלה השלמתי עם הרע השלמתי עם הטוב ואיך זה שאחרי שחושבים הרבה.. ומאמינים הטוב גובר על הרע? האושר גובר על הסבל? האהבה גוברת על השנאה? והיופי האמיתי גובר על המכוער? האופי הוא היופי האמיתי.. ואני לא יודעת למה כתבתי את זה בכלל.. הכל מבולבלון אצלי עכשיו.. טוב.. לא משנה.. יום טוב לכולנו
איך זה שגם כשהכל בסדר... כשהכל נפלא.. פתאום מגיע הרע..? ואיך זה שתמיד.. התחושות הרעות גוברות על הטובות? ואיך זה.. שגם כשהיא שם.. ומוכנה להיות.. ולעזור.. ולתמוך.. אני מרגישה כל כך לבד? איך זה שאני אוהבת אותה כל כך? ואיך זה.. שאני מרגישה שלפעמים הכל קורס תחתיי.. ולא מצליחה למצוא את עמודי התווך.. למרות שהם שם? ואיך זה שטוב לי עכשיו? ואיך זה שרע לי? ואיך זה שמתוק לי? ואיך זה שמר לי? איך זה שמישהו החליט שיש בידיו את הכוח לקחת חיי אנשים.. איך זה שאנחנו אף פעם לא מגיבים? איך זה ששלום זה טוב ואלימות זה רע? הרי אנחנו רוצים לחסל אותם גם.. זה אלימות.. לא? איך זה שאני לא מבינה את המצב? איך זה שקשה לי להבין אותם? איך זה שהם לא מבינים אותי? איך זה שיש כנות ובכל זאת יש אנשים שהצביעות שולטת בהם? איך זה שכולם מדברים על אהבה.. אבל השנאה פורצת מתוכם ברגעים הכי לא צפויים? איך זה שאין ברירה ובעצם תמיד יש? איך זה שבתוך העצב מתגלה שמחה? איך זה שאנשים נוהגים לשפוט אחרים עפ"י מראה או יותר גרוע.. לשפוט בלי לראות בכלל את אותו האדם שהם שופטים.. בלי להכיר? איך זה שכולם מדברים על חכמת החיים.. ועל כמה שהיא קובעת ואמיתית.. אבל לא נותנים לך להתקדם בחיים אם לא סיימת 12 שנות לימוד ועשית בגרויות? איך זה שהמוות לא פותר שום דבר.. אבל בכל זאת ישנן נשמות שמתגלגלות להן לעולם ועד בין העולמות ולא מוצאות מנוחה ויהיו עוד אחת מאותן נשמות טועות שבצעו פשעים נוראיים בעברן הרחוק וכתוצאה מזה יסתובבו להן בגלגולים השונים חסרות מעש וזהות...חסרות חיים? איך זה שדווקא הרעים מצליחים להימלט... ואם לא.. אז הם תמיד נחרטים בזיכרון.. ולא יצאו משם לעולם? איך זה שהם יכולים? מי נתן להם את הזכות? איך זה שבעלי החיים כל כך אמיתיים והרבה יותר אנושיים מאיתנו... בני האדם? איך זה שאנחנו מתנהגים כמו חיות? אבל לעומת זאת.. השלמתי עם הכאב השלמתי עם האושר השלמתי עם העצב השלמתי עם השמחה השלמתי עם השנאה השלמתי עם האהבה השלמתי עם הרעש השלמתי עם השקט השלמתי עם הכיעור השלמתי עם היופי השלמתי עם הסבל השלמתי עם התקווה השלמתי עם הפחד השלמתי עם התקווה השלמתי עם הבורות השלמתי עם החכמה וצרות העין והקבלה השלמתי עם הרע השלמתי עם הטוב ואיך זה שאחרי שחושבים הרבה.. ומאמינים הטוב גובר על הרע? האושר גובר על הסבל? האהבה גוברת על השנאה? והיופי האמיתי גובר על המכוער? האופי הוא היופי האמיתי.. ואני לא יודעת למה כתבתי את זה בכלל.. הכל מבולבלון אצלי עכשיו.. טוב.. לא משנה.. יום טוב לכולנו
