איך התגעגעתי../images/Emo39.gif
כבר מזמן לא נכנסתי לפרורום ולקח לי ה מ ו ן זמן להתעדכן מאוד נהניתי לקרוא על הפעילות העניפה והמגשים המפרים כל-כך. אהבתי את התמונות- מעבר ליופי, לחן ולכישרון הפורץ מהתמונות- אני אוהבת במיוחד את האושר הפורץ כמו אש מהפנים של כל אחת מהרקדניות. אני אוהבת את זה כי זה מחזק את ההרגשה שיש לי כשאני רוקדת- אני רוקדת קודם כל לעצמי ולהנאתי!!!! ואני לא מתביישת בזה אלא ממש מתגאה בכך. אני רוקדת בחוג כבר שלוש שנים עם קבוצה די מגובשת של נשים (שכולן אגב עברו כבר את גיל 35...) ורובנו באות כדי ללמוד לרקוד וללמוד להינות ולא כדי להיות רקדניות. האם גם אתן מרגישות שרקוד הבטן הוא התרופה הטובה ביותר לכאב ראש, מצב רוח רע ובכלל לחיים טובים?
