איך הייתם נוהגים?

[תאירU4]

איך הייתם נוהגים?

נגיד שיש ילד שכל הזמן מציק לבן לשכם. ונגיד שהאמא של הילד היא חברה ממש טובה אבל מה? היא מאוד מגוננת ולעולם לא מעירה לילד, כלומר די בטוח שגם דיבור לא יעזור כאן. האם הייתם פונים ישירות לילד? לדבר עם האמא בכל זאת - אפילו שרוב הסיכויים שהיא לא ממש תהיה חברה יותר וגם לא ממש תעשה משהו בנידון? או שאולי נותנים להם להסתדר לבד?

 

[לורליי43]

איפה הוא מציק לו? בגן? בבית הספר?

שם יש גננת או מורה שיכולה לעזור. אם זה במפגש פרטי- אפשר לצמצם את מס' המפגשים (אם האם תשאל אפשר להגיד לה את האמת בלי להאשים), או שאם הבן מתעקש להפגש איתו אז לתת לבן כלים להתמודד עם ההצקות ולראות בזה אפשרות ללמוד להתמודד.

 

[צימעס]

קודם כל מדברים עם האמא

 

[iris mom of two]

אני הייתי מדברת עם האמא

בעדינות, ובבקשה. אם האמא היא חברה באמת טובה, והניסוח של השיחה נעשה בצורה לא מבקרת אין שום סיבה שהאמא תנתק קשרים. אם האמא לא תהיה חברה יותר האם היא באמת חברה טובה? אני לא הייתי נפגשת עם חברה שלי כשהילדים שלי סובלים.

 

[לורליי43]

תמיד יכולה להיות סיבה לנתק קשר

גם אם השיחה תעשה בצורה לא מבקרת וגם אם היא חברה טובה. הרבה הורים לא מסוגלים לעשות את ההפרדה בין מישהו שאומר משהו לא טוב על ההתנהגות של הילד שלהם לבין עצמם. זה לא קשור להיותה חברה טובה. זה קשור להרבה דברים- בטחון בהורות שלך, חוסר יכולת לראות פגמים בילד שלך, הרצון לגונן עליו, קושי לקבל ביקורת. וכו' וכו'.

 

[noaagr]

לא ממליצה לפנות לילד

מבלי לדבר עם האמא. זה נתפס בעיניי כהתערבות בחינוך ואני הייתי די כועסת אם היו עושים את זה לבני מבלי לדבר איתי קודם. מצד שינ אני מבינה את הבעייתיות שיש לך לדבר עם האם, למרות שאני חושבת שזה הפיתרון הטוב ביותר. לא ציינת מהו גיל הילד. אולי לתת לו כלים להתמודד עם ההצקות, לשים את הגבולות. אם לא, ובנך לא נהנה כלל מהפגישות האלה אז אולי אפשר להוריד את מינון הפגישות. היה לי בעבר מקרה דומה עם ילד שהיה עם קשיים חברתיים ובכל פעם שנפגש עם בני היה מציק לו והבן שלי אמר במפורש שהוא לא רוצה להיפגש איתו. אני והאם חברות טובות ופשוט הורדתי את מינון הפגישות של הילדים בהדרגה אבל שמרתי על קשר טוב עם האם (שדרך אגב היתה מודעת לקשיים של בנה וכן הצליחה לעשות את ההפרדה הזו שבינינו לבין הילדים).

 

[פלגיה]

גם אני לא ממליצה לפנות לילד

כי פניה לילד גם בלשון הכי עדינה שאפשר נתפסת הרבה בתור "היא צעקה עלי", וכפוגעת ומעליבה הרבה יותר מאשר אם אמא תגיב. מה שכן - אפשר באופן ענייני לומר לילד המציק בפעם הבאה שהוא מגיע לבקר בבית: "לא נראה לי ש-XXX רוצה לשחק איתך, כי כל פעם אתה גורם לו צער רב" ואם הם יכולים להסתדר לבד - זה הכי טוב. הניסיון לימד שהורים המתערבים במריבות בין הילדים נשארים "ברוגז" הרבה אחרי שהילדים השלימו.

 

[mybaby9]

זו בדיוק ההתלבטות שלנו מס' חדשים

ניסינו כמה דברים - לדבר עם האמא, שזה ממש לא הלך כי הבן שלה "מאוד אוהב את הבן שלנו וכל הזמן רוצה להיות איתו". בטח, מצא לו פרייר למנפל ולרדות בו, איך לא. צימצמנו מפגשים אבל - יש את הגן- מתסתבר שהחבר, שהוא גם דומיננטי (יש מעט בנים בגן ) הוביל עוד כמה להתעללויות קטנות והצקות לבן שלנו עד שיום אחד הבן החליט שהוא לא מוכן יותר ללכת לגן. היה סיפור שלם עם טררם גדול של הגננת ועם הכרזה שהבן שלנו "טוב מידי" לא משחק את המשחק של החיים - להציק, לפגוע במילים, להתייחס בגסות ...ומחובתינו ללמד אותו את כל הנל. מצאו להם מי ... דבר האחרון - כשהחבר אצלנו וא מתנג לפי החוקים של הבית שלנו. אנחנו לא מנומסים ולא נותנים לו שום אפשרות הלתנהג כרגיל. לסיכום - הצלחנו? הבן שלנו אמר שהוא מחכה שתיגמר השנה כדי שכל אחד יוכל ללכת לביס אחר, הוא ממשיך לחזור הביתה מותש, רמת העצבנות שלו בסביבת חבר לא פחתה, והוא לחוץ מזה שהגננת מבקשת ממנו להיות רשע והוא לא יודע איך. אנחנו החלטנו שהבן שלנו יסתדר, מחזקים אותו כשמספר, בכל סיטואציה אנחנו לצידו . כן הפסקנו לעשות מכל העניין סיפור מהחשש לקבע את תווית הקרבן. אגב, כל עיצה איך מלמדים ילדים להיות , תסלחו לי, מנייאקים ולצאת מזה מלאכים תתקבל בברכה.

 

[פלגיה]

אין לי עצות עבורך

אבל לדעתי גננת טובה יודעת להפריד חברויות שבהן יש אחד שולט ואחד שהוא נשלט. חבל שהגננת שלכם לא היתה כזאת.

 

[לורליי43]

וגם יודעת ללמד את הילד

איך להתמודד בסיטואציה.

 

[לורליי43]

הגננת היא הבעיה בגן

הסיפור שלך נשמע מאוד לא "חינוכי". במקום שהיא תדע איך לרסן את האלימות בגן שלה, היא מנסה ללמד את הבן שלך להתנהג באלימות גם. הילד שלך לא צריך ללמוד להיות מניאק, הגננת צריכה ללמוד איך להיות גננת.

 

[mybaby9]

אוקי אבל הילד שלי צריך לשרוד

ולהיות מאושר, ושיהיה לו טוב ולא פחות חשוב שירגיש שהוא מסוגל לעשות לעצמו טוב. אבל אלו ההורים, זו הגננת, נאורים ככל שיהיו עדיין כל דאלים גבר. והילד שלי זכה בתווית של חריג. כל ההורים החכמים והמתקדמים עימם שוחחתי טוענים שצריך לתת לילד להתמודד, שאם הוא חוטף אולי הוא מפרש את זה אחרת, שרק הוא יימצא את הדרך וכשיהיה לו מספיק רע הוא יחולל את שינוי. נו. אנחנו בחרנו לא לעלות על בריקדות. בנימוס ביקשנו לא להמשיך עם תשומת לב חריגה, ביקשנו שתשים לב למה קורה בגן אבל בגדול המטרה היא שיהיה שם כמה שפחות. אתן באמת חושבות שלהגיד לגננת - נכשלת, יש ערך? זה לא כמו להגיד לאמא שהשה התמים שלה מציק ופוגע באחרים? התחושה שלי היא קשה, וגם מהסיפור של תאיר. הנחמדים, המנומסים המתחשבים באחרים מתלבטים "מה לעשות ואיך להגיב" ואם הם רוצים להמשיך באמונתם - אז הם אלו שצריכים לעזוב/להתרחק/לצמצם מגע ולדאוג שחס וחלילה אף אחד לא ייפגע כשנספר שכשמציקים זה כואב.

 

[לורליי43]

את בטח לא יכולה להגיד לגננת- נכשלת

אני רק אומרת את זה לך- שלדעתי, הבעיה היא שלה ורק שלה. אני גם לא באותה דעה של אותם הורים "חכמים ומתקדמים". ילד לא צריך לחטוף, אם יש בעיה הילדים צריכים תיווך וליווי נכון של מבוגר. זה בהחלט לא כל דאלים גבר. עוד דבר- גם לנו היתה גננת "נכשלת" ובהמשך הדרך היו גננות יותר טובות ומורות יותר טובות. כך שאל תתיאשי- זה אמנם מעצבן ומתסכל, אבל זה לא בהכרח מעיד על ההתנהגות הכללית. וכן, לפעמים הפתרון הכי טוב הוא לעזוב ולעבור למקום יותר טוב (גן, בית ספר, אזור מגורים)- אולי תעשי הסתכלות כוללת יותר ותראי אם המקום שאת גרה בו מתאים לכם, כי זה גם ענין של אוכלוסיה.

 

[נועה לביא]

הילד שלכם לומד קודם כל מכם

שימי לב איך את מתמודדת. יש מרחק בין להיות מתחשב לבין להיות שטיח ריצפה. אפשר להיות נחמד, מנומס מתחשב וכן, גם אהוד, מבלי להתקפל רק בשל החשש שלא להחשב ככזה.

 

[נועה לביא]

תעבירו אותו גן

אם לא - תלמדו אתם להיות מניאקים מול הגננת. תהיו אתם הרשעים שהיא עד כדי כך לא רוצה להתעסק איתם שהיא לא תניח שיציקו לילד שלהם.

 

[תאירU4]

כמה תשובות:

הבן שלי בכיתה א' הילד השני בכיתה ג' - ילד עם המון בעיות. גם הבן שלי השני בכיהת ג', והוא בהחלט מגן על הקטן, אבל לא תמיד הוא שם ומצד שני אני לא רוצה להפיל את ההגנה על הקטן בידי הגדול, גם כי הוא יכול להשתמש בזה לרעה, וגם כי אני בהחלט חושבת שהקטן צריך ללמוד איך להגן על עצמו ולהתמודד גם כשגדולים ממנו מציקים לו. הבעיה עם הקטן שכשהו נכנס לפינות.... אוי אברוך.... ממש קשה לו לצאת מזה. הוא מהצעירים של כיתה א' אבל גדול פיזית וחזק מאוד. לא קל - מצד אחד הלב אומר לגונן, מצד שני הילד חייב ללמוד להגן על עצמו ולהתמודד בין אם זה על ידי הפיכה למניאק, ובין אם ע"י הפיכה לחנונן ולברוח, זה כבר הוא צריך להגיע להחלטה איך הוא נוהג. הדבר היחיד שעשיתי היה לפנות למדריכים שלו (מהשעה 14.00 עד 16.00 הם במרכז כזה עם מדריכים חברתיים ממש טובים) שישימו לב ולא יתנו לזה לקרות יותר מידי.

 

[נועה לביא]

איך אמור ילד קטן להתמודד

עם הצקות של ילד גדול יותר? הילד הגדול צריך ללמוד שאסור לו להציק לכאלה שהם לא בגודל שלו ולא יכולים להתגונן, והקטן שלא להניח שיציקו לו. קרי - צריך התערבות מבוגר.

 

[צימעס]

להתרחק, לבקש עזרה ממבוגר

לא חסרות דרכים. זה לא במקום שהגדול לא יציק, זה כדי שלא יהיה חסר אונים באותו רגע.

 

[נועה לביא]

להתרחק, כלומר, להתחבא?

לחיות בפחד? התערבות מבוגר דרושה. כאשר הילד מבקש עזרה ממבוגר ולא מקבל אותה, הוא רק לומד לקבל את ההצקות כעובדה קיימת (ואז באמת נשאר לו לברוח או להיות "מניאק" אם הוא יכול).

 

[צימעס]

להתרחק - באותו רגע.

כלומר - לברוח. ואז לבקש (ולקבל) עזרה ממבוגר. זה במקום להשאר באותו מקום ולהמשיך לספוג הצקות. (שתסכימי אתי שיותר גרוע) וכאמור - זה בנוסף לטיפול של המדריכים, לא במקום. אני חושבת (כמוך) שתפקיד של הצוות החינוכי הוא לוודא שלא יהיה צורך להיות בפחד ולהתחבא כל הזמן. (אחרת בשביל מה הם שם?)