איך אתם מתמודדים??

[liron162]

איך אתם מתמודדים??

ערב טוב רציתי לדעת איך אתם מתמודדים או התמודדתם עם האובדן שלכם? האם נעזרתם בפסיכולוג?

 

[מלכת הלבבות 8]

בוקר טוב לירון

בהחלט אני נמצאת בטיפול משולב דרך אומנות וזה מאוד חיוני במיוחד למי שחווה אובדן למרות שקשה לנבור בנפש אבל עצם שמדברים על הכאב עם איש מקצוע יכול להקל ולו במעט

 

[לנשום1]

שלום לירון.

בהתחלת שנת האבל הראשונה שוחחתי עם פסיכולוגית ובשנה השניה עברתי טיפול דרך דרמה-פסיכודרמה. זה היה נהדר! בהתחלה זה בכלל לא קל אבל בשלב מסויים הרגשתי מאוד נקי ודברים היו נראים לי יותר ברורים. אני ממש ממליץ...

 

[liron162]

אני מתמודדת לגמרי אחרת..

מאז שהוא נפטר לא הייתי אצל פסיכולוג ולא בטיפול כלשהו בחצי שנה הראשונה הייתי בכמה שיחות עם העובדת סוציאלית שליוותה אותנו במשך כל התקופה שהוא היה חולה ולא דיברתי איתה על זה ..בעצם נראלי שאף פעם לא דיברתי על זה לעומק חוץ מפעם אחת. החלטתי שאני לא מדברת על זה עם אף אחד ומשתדלת להתנהג רגיל שלא יראו עלי שכואב/עצוב/קשה לי.. מזה אומר עלי? שאני חזקה? שאולי בעצם אני מדחיקה את זה כי כואב לי וקשה לי לדבר על זה?

 

[מלכת הלבבות 8]

השאלה עד מתי תהיי כך חזקה?

גם אני אמרתי שאני חזקה לא לדבר על הכאב שלי אבל בסוף ראיתי שאני חייבת עזרה מקצועית

 

[liron162]

לא יודעת

החברה הזאתי שדיברתי איתה אומרת לי "את חזקה" אמרתי לה שאני ממש לא..חשבתי שאולי בגלל שאני לא נעזרת בפסיכולוג וממשיכה את החיים אז אולי בגלל זה חושבים שאני חזקה.. אני לא יכולה לדבר על זה ממש כואב לי בגלל זה אני מעדיפה לדבר לעצמי לחשוב לעצמי ולא לשתף אנשים.

 

[guyforever]

היי לירון, האם ניסית לשאול את עצמך למה חשוב

לך שאחרים לא יראו עלייך שקשה וכואב לך? בברכה, גיא

 

[liron162]

כי אני לא כזאתי

אני לא כזאתי שיראה לכולם שקשה לי כי אז אנשים יתחילו ל"רחם" ואת זה אני ממש לא צריכה...יש לי ימים טובים ויש לי ימים פחות טובים אני לא מתעסקת בזה כל הזמן כשאני בעבודה אני צוחקת נהנת והכל ובגלל זה אנשים שרואים אותי חושבים שאני בסדר גמור ..

 

[שחורדינית2]

היי שלום לכם ראיתי במקרה את הפורום הזה...

וככה מתפרצת לדלת פתוחה- בעלי נפטר לפני שנה וחצי מסרטן לבלב והוא בן 47 במותו. יש לי שני ילדים בני 15 ובת 19.5 חיילת. ה"בעיה" שלי היא הבן שלי בן 15 הוא לא מוכן בכלל לדבר על הנושא אפילו בתיכון לא סיפר למורה שלו החדשה (הוא בכיתה י') שהוא התייתם מאביו וכו' רק ממני עכשיו נודע לה ביום ההורים לפני כשבוע היא היתה בהלם כי על פניו הבן שלי הוא חביב הילדים מצחיק חברותי ועוד כהנה וכהנה הכל טוב ויפה אבל לטיפול פסיכולוגי הוא לא מוכן ללכת . רק אוסיף שאני וביתי בטיפול משפחתי כבר כמה חודשים והולך נהדר . השאלה שלי איך אני גורמת לו לרצות לבוא איתנו לטיפול ? איך למשוך אותו לכיוון? זה לא טוב לאגור את הכל בפנים גם כשמבחוץ הכל אחלה וסבבה והחיים ממשיכים אבל מי מבטיח שזה לא יפרוץ באיזה שהוא שלב החוצה? כעסים תסכולים וסתם לדבר עליו? אשמח לקרוא את תשובתכם... תודה