איך אתם כותבים ?

[לא פוליצר]

איך אתם כותבים ?

אני מניח שהנושא עלה כאן לא פעם, אבל בכל זאת הוא תמיד רלוונטי. כבעל בלוג חדש וכאדם כותב (כבר 20 שנה) מעניין לשמוע איך אחרים כותבים ? מתוך כאב, שמחה, עצב; אולי ללא קשר לרגשות אלא לצורך, מחויבות או אולי התמכרות ? אתם עושים הגהה על הבלוג הנכתב ? אתם מצפים שמישהו יגלה אתכם ויציע לכם משרת חלומות בעיתון/אתר אינטרנט ? יש מי שכותב מסגרת כללית לבלוג ? מעין תסריט או תוכנית אסטרטגית (מה המטרה, קהל היעד והמסרים שאני מנסה להעביר ?)

 

[חהמן]

חה!

אנחנו רוצים לענות! יש! סוף כל סוף משהו לעשות! כבר התחלנו לדבר לעצמנו! ולא אחד לשני, אלא כל אחד לעצמו! ה"כתיבה" שלנו, בעצם, יותר נכון אצלנו להגיד "יצירה". ה"יצירה" שלנו, לא באה מתוך רגש כזה או אחר היא באה מהצורך שלנו להצחיק אנשים, ומהצורך שלנו שאנשים יצחקו ממשהו שאנחנו עשינו. אפשר לקרוא לזה התמכרות, אפשר גם לקרוא לזה הפרעה. המחויבות היא מחויבות לעצמנו, אבל לא יותר מזה. אנחנו משתדלים לעשות לעצמנו הגהה, אפילו יש לנו עורך (אחד מאיתנו בד"כ כותב והשני עורך). וכן, כבר יצא לנו לזרוק לפח דברים שפשוט הרגישו לנו לא ראויים, או דביליים מידי. חלק מאיתנו רצו לפתוח בלוג נוסף לכל הדברים שלא עברו את העריכה, אבל זה כבר באמת הפרעה... אנחנו היינו שמחים אם היו מגלים אותנו. היינו שמחים אם היו מציעים לנו כסף לעשות משהו שאנחנו אוהבים לעשות, ומוכנים לעשות כל יום גם תמור השכר רעב המגוחך של תפוז... חה! היינו שמחים מזה בעיקר כי זה היה נותן לנו פלטפורמה רחבה יותר להצחיק אנשים. אבל לא, אנחנו לא יושבים ומחכים לזה. לנו יש מסגרת כללית. למען האמת יש לנו מסגרת מאוד מסודרת. כל יום קומיקס. לנסות שיהיה מצחיק. בימי שלישי קומיקס על הנשיא קצב (יוחלף בקרוב, ביחד עם החלפת הנשיא עצמו), בימי שישי קומיקס "דרשת השבוע" על נושא מתחלף, בימי שבת קומיקס מושקע יותר (ציורים חדשים, רקעיים, דברים כאלה). יש לנו גם דמויות קבועות, עם סוג של קווי עלילה שמי שעוקב כל יום יכול לזהות. זהו, נראה לנו שענינו על כל מה ששאלת, אבל, אממ, נראה לנו די מתבקש שגם אתה תענה על השאלות האלו. אנשי חה!

 

[mary lou]

ובכן,

אני חושבת שאפשר להגדיר את זה כמחויבות לעצמי אם קורים לי הרבה דברים בחיים ואני לא מספיקה לספר עליהם בבלוג אני מרגישה לחץ מסוים אולי פשוט בגלל שאני לא רוצה לשכוח דברים ולכן אני "חייבת" להשאיר מהם זכרונות כתובים. הגהה אני משתדלת לעשות, לקרוא כל רשומה מינימום פעמיים שלוש כמובן שזה לא תמיד מספיק (בעיקר אם אני כותבת מהמקלדת הארורה של האוניברסיטה, קטסטרופה...) עבודה כבר הציעו לי, עיתון נוער, תודה. אחד הדברים היותר נחמדים (ויעילים!) שקרו בחיי הלא ארוכים במיוחד. לגבי מסגרת כללית, אין לי אבל הדפדפות של הסיכומים בלימודים מלאות לי בכל מיני תזכורות כמו "לא לשכוח לכתוב ביום שישי על *** וביום שבת על ***"

 

[השרוט ממליץ]

מתוך צורך.

 

[בלו10גטל]

פרסום עצמי

אני מניח שזה לא כזה נורא אם מפנים למאמרים רלוונטיים. יש כמה מאמרים מעניינים בבלוגטל על השאלה שהעלת. אתה יכול למצוא אותם כאן

 

[דיטי]

יששששששששששששש סקר

את הבלוג השני שלי (שהוא הראשון) אני כותבת בשביל להזכיר לעצמי דברים שחויתי, כי אני סנילית. את הבלוג בניק הזה אני לא זוכרת למה אני כותבת

. אה, נזכרתי, בגלל שבבלוג השני אני כותבת רק על סקס ובמשך תקופה ארוכה הרגשתי צורך לכתוב על דברים אחרים, אבל לא רציתי לערב בין "שמחה" ל"שמחה", אז פתחתי את הבלוג בניק דיטי. ברור שאני עושה הגהה, זה כבוד מינימלי שמגיע לקוראים שלי, ולרוב אני מוציאה פוסטים עם 0 טעויות כתיב והקלדה. לא מצפה שיציעו לי עבודה ולא בשביל זה אני כותבת בלוגים. אגב, היום הציעו לי משרת חלומות בגלל הבלוג. סירבתי. אני אוהבת את העבודה הנוכחית שלי. אין לי שום מסגרת כללית לבלוג. המטרה שלי בבלוג השני היא תא זכרון שאפשר לסמוך עליו. המטרה שלי בבלוג דיטי היא לפרוק מעצמי את הדברים הקטנים שמעסיקים אותי.

 

[shalom של הצאט]

מתוך התמכרות

אני לא לוקחת חומרים אחרים, אז מידי פעם אני משלימה את החסר עם הבלוג. אני משתדלת לעשות הגהה, בזמן האחרון אני יותר מקפידה על זה. שמישהו יגלה אותי... באופן כללי אני מהטיפוסים שלא מחכים שיגלו אותם. אין לי סבלנות לחכות. אני מהטיפוסים שאם הם רוצים משהו הם כבר ימצאו את הדרך להגיע לשם. אני לא בן אדם של אסטרטגיות, אני משנה את דעתי כל 5 דקות. המסרים שאני מנסה להעביר תלויים בפוסט.

 

[מטר שמונים]

מתוך כאב, מתוך שמחה, מתוך עצב

מהלב, כל מה שעובר שם נכתב

 

[לא פוליצר]

איך אני כותב

הכתיבה קשה לי. אני כותב לא רע (כך לפחות אומרים) אני סנג'ר של ברכות, איחולים ונאומים מרגשיים. למרות זאת, הכתיבה כמעט אף פעם אינה זורמת. כתיבה מוצלחת מתבצעת בדרך כלל בראש בזמן פעולה אחרת לגמרי (ספורט, מקלחת, לפני השינה). קשה לי מאוד לעשות לעצמי הגהה, אני מתקשה למצוא טעויות כתיב (דיסלקציה קלה) ומוצא את עצמי חסר סבלנות שאני שב וחוזר על המילים שוב ושוב. כותב בשביל עצמי, זהו הבלוג הראשון שלי והוא בעיקר נועד לשחרור עצמי בחלק מתהליך שאני עובר. הכתיבה מעולם לא הייתה לי כל כך כייפית, מהנה ומספקת. הפידבק המיידי שלעיתים אני מקבל מגביר את התחושה וגורם לי לחשוב שאולי בעתיד הקרוב אני אתמכר. הגבלתי את עצמי בבלוג לנושא אחד ולמספר פוסטים קצוב. זה נראה לי סמינר טיפולי מוצלח במיוחד. אולי בעתיד זה יהיה מעט שונה עם מטרות אחרות.

 

[דנטל]

למה אתה כותב אם זה לא כיף לך?

 

[לא פוליצר]

התוצאה והתהליך

כי התוצאה מספקת והתהליך עצמו מהנה. היכולת להפוך מחשבה לטקסט בועט/מרגש/מצחיק/עצוב/משפיע היא אדירה מישהי חכמה אמרה לי פעם שצריך לדעת "לדרוך על היבלות". היכולת להתמודד עם קשיים הוא התמודדות עם אותו הקושי ולא הימנעות ממנו (לא מסתדר עם טיסות ? תטוס והרבה, אל תישאר בארץ).

 

[3Dטפט]

מתוך רגשות פנימיים

הרבה כאב וקצת שמחת חיים מקווה שהאיזון ישתנה ואם יפנו אלי בהצעת חלומות אני אומרת כן!

 

[לא פוליצר]

הסיבה המרכזית לכתיבת הבלוג שלי

ברשומה שעלתה היום אפשר להבין איך הבלוג עוזר לי