איך אפשר לעזור?

[ממצמצת]

איך אפשר לעזור?

שלום לכולם הייתי רוצה לעזור לבחור יקר. מדובר בבחור בן 23. ויש לו בעיה. אני לא בטוחה ממה נובעת הבעיה שלו. אז קודם כל יש לו בעיית תקשורת. הוא מתקשה בניהול שיחות עם הסביבה שלו. הוא חסר ביטחון בצורה מופרזת. אין לו חברים בגילו, ואין לו השכלה גבוהה כך שהוא עוסק בעבודה מאד לא מעניינת או מספקת. הבעיההיא שיש לו קשיי למידה כך שהוא לא יכול לרכוש השכלה גבוהה. אני מרגישה ממש רע בשבילו, המשפחה שלו שוקלת לקחת אותו לפסיכולוג אך הוא מתנגד נחרצות לרעיון. איך אפשר לעזור לו, יש רעיונות? כל עיצה תתקבל בברכה, תודה.

 

[גרא.]

בעיית העזרה לבחור היקר, חייבת

להשען על מידע ככל היותר מדוייק ,שיתאר ויגדיר מה הסבות לקשיי התקשורת, לחוסר הבטחון, לחוסר החברים,לקשיי הלמידה, ובכלל לכל תסמונת הקשיים שלו.. עקרנית, אי אפשר לפתור בעייה לפני שמגדירים מה היא. מה שתארת כאן,ממצמצת, הוא סמפטומים רגשיים והתנהגותיים,כשאינך יכולה להגדיר מה הסבות לכך,וממה זה נובע.לכן מן הסתם שקלהצ משפחתו לקחתו לפסיכולוג.יכולות להיות סבות רבות ומגוונות לתסמונת הקשיים הללו,כמו ליקוי שמיעה (אכן כן),יכולת אינטלקטואלית בינונית, או פחות מזה, ליקויי למידה,רקע של דחייה חברתית מילדות,וכדומה..לכן עד שהבחור היקר,לא יעבור אבחון רציני ומעמיק אצל פסיכולוג.ואני מדגיש אבחון, ולא בהכרח טיפול, כל הנסיונות לעזור לו, אין להם על מה להסתמך.וסופם להכשל.

 

[ממצמצת]

אז אתה מציע...

שלמרות התנגדותו הנחרצת יש לשלוח אותו לפסיכולוג? האם זו הדרך היחידה לעזור?

 

[גרא.]

ממצמצת,הצעתי היא כי הבחור יעבור

מבחן פסיכולוגי מקיף על ידי פסיכולוג.האבחון אינו פתרון, אלא הכרחי כדי להבין מהם קשייו,ממה הוא סובל, מה מעכב אותו, מהן כשרונותיו,ומה לא. כפי שציינתי,אי אפשר לטפל בבעייה לפני שמגדירים מהי.ולכן אני חוזר,ההמלצה היא רק לאבחן בלבד,ולא לטפל..אם וכאשר זו תהיה אחת המסקנות, אפשר לשקול את זה בהמשך. אבל קודם כל, ולפני הכל, יש צורך להגדיר כפי שציינתי לעיל,מהם קשייו של האיש.

 

[miromiro]

גישה מעט שונה,

אני מסכים עם רוח הדברים (בכללית). כשמישהוא חש ברע וזה לא ממש עובר לבד ובנוסף יש לו קשיים בתפקוד היום יומי ואיכות חייו נפגעת לא צריך להמשיך את הסבל הזה אלא לעשות הכל כדי להפחיתו או לעקרו, וזה תפקידו של איש מקצוע(לאו דווקא פסיכולוג) .לא צריך לחכות עד שמגיע מצוקה קשה כי אפשר וצריך לטפל בבעיות בהקדם כי לרוב ההמתנה רק מעצימה אותן. עכשיו, נכון שהגיונית צריך קודם לאבחן, כי במה ואיך נטפל אם לא ידועה לנו הבעיה. אלא שבהרבה מקרים גם כאשר הבעיה יותר ברורה אין אפילו לפסיכולוג מירשם בדוק לטיפול ואז נכנסים לסדרת שיחות שתוך כדי כך עשוי להתברר שמקור הבעיה שונה ממה שנראה בתחילת הדרך, מה בעצם אני רוצה לאמר האבחון עשוי להיות חלק מהטיפול ולא בהגדרות אנחנו עוסקים כי אם ביצירת קשר של אמון וביטחון שיכול לאפשר פתיחות ונגיעה בכאב לכן בהרבה מקרים הגדרתו פחות חשובה לכן אני ממליץ שידידך יתחיל קשר טיפולי בו תבחן הבעיה ודרכי הטיפול בה וזה לא חייב להיות במקום מאיים כי ישנם גם מטפלים המוכנים להגיע לשיחה בביתו של הפונה או לקבוע פגישה לא מחייבת במקום ניטראלי כדי להתרשם.(נשמע לא רגיל אבל זה קיים ) במקרים של הכחשה של הבעיה או למשל כשמדובר בצעירים בגיל ההתבגרות שלא מוכנים להעזר במבוגר הגישה הזאת בהחלט עוזרת. אני מקווה שתצליחי לעזור ושידידך יפסיק לסבול. בהצלחה.

 

[גרא.]

מסכים לרעיון הכללי שלך, אלא שיתכן

שהאבחון בכלל יאתר שהבעייה אינה פסיכולוגית, אלא למשל רמת אינטליגנציה נמוכה..ויש לכך מאפיינים כבר במכתב הראשון..או אז, כלל לא מדובר על טפול, אלא על סוג שונה לחלוטין של התייחסות.מה דעתך?

 

[miromiro]

אני מסכים אבל בתשובתי התייחסתי

גם אם לא במפורש לכך שלבחור יש גם בעיה חברתית(אין חברים) הוא מתוסכל(אין לו עבודה מספקת) כך שגם אם הבעיה במקורה אינה פסיכולוגית ניתן להבחין שיש מספר בעיות שאולי נובעות ממנה ולכן מצריכות טיפול אחר או נוסף. כך שבמקרה הזה התחלה של קשר טיפולי עשוי להיות המפתח לפתרון בעיות שבמקורן אינן פסיכולוגיות אך אלו נובעות מהן. דוגמא-ישנם אנשים שמצב בריאותי ספציפי גרם להם לבעיות חברתיות. ניקח למשל מישהוא שנוחר בקול רם ולכן לא יוצא לשום ארוע המצריך לינה מחוץ לבית . הטיפול הנפשי עשוי להוביל את המטופל לנקוט גישה אקטיבית ולטפל בבעית הנחירות ובמקביל בשיחות יטופלו הבעיות שנבעו ממנה ושלא יעלמו מעצמן ברגע שהבחור יפסיק לנחור. ואפשר למצוא ולהמציא דוגמאות נוספות על אותו עקרון. מסכים?

 

[ממצמצת]

הוא כבר הלך לאיבחון...

וכן רמת האינטלגנציה שלו נמוכה יחסית לגילו. אפשר לעשות משהו בנידון? כיום הוא עובד במפעל שיקומי, עם אנשים שמצבם השיכלי נמוך משלו. כמובן שעבודה כזאת משפיעה רבות על הערכה העצמית שלו. הוא מאד לא עצמאי ותלוי בהוריו. הוא כבר הלך לפסיכולוג אך הוא הפסיק לאחר פגישה אחת. לדעתי אם יילך לפסיכולוג, רק כדי לדבר ולהרגיש בנוח בלי קבלת ביקורת זה כבר עשוי לעזור לו מאד. דרך אגב ההורים שלו שוקלים לשלוח אותו לדיור מוגן, כך לדעתם הוא ייפתח איזשהו חוש הישרדות. אני בטוחה שיש דרך לשפר לו את איכות החיים. חבל לבזבז עוד זמן. אני בטוחה שאם טיפול נכון הוא יוכל לנהל אורך חיים נורמלי לחלוטין.

 

[גרא.]

הרעיון לשכנו בדיור מוגן,בהוסטל עם

אנשים ברמתו, בקבוצת ההשתייכות שלו,הוא דווקא חיובי..מאחר ובתוך קבוצת השווים, הוא יכול לחוות חוויות של הצלחה,שאין לו,וכנראה גם לא היו לו כמעט עד עתה.הוא יכול למצוא בני שיחה והקשבה ברמתו,ויתכן שאם יפגוש נערה ברקע דומה, גם ימצא לו חברה.כדאי לזכור שאם הבחור הוא כפי שאת מתארת אותו אי אפשר לחולל נסים,ולהפכו למה שהוא לא..יש צורך,עם כל הכאב,לקבל אותו כפי שהוא, תוך כדי תמיכה אמפטיה,ועזרהכי רבה שאפשר לתת לו.אבל אי אפשר להעלות לו את רמת האינטליגנציה, וגם הוא לא יפיק הרבה תועלת מטיפול פסיכולוגי הממוקד מרביתומ אם לא כול בדו שיח מילולי..צר לי אבל זה המצב.