רויאל נפאל
כשהגעתי ללוקלה לאחר כחודש באזור האוורסט החלטתי לטוס לקטמנדו. היום היה יום ההולדת 26 שלי ובדוכן הכרטיסים ביקשתי הנחה לגילאי 26 ומטה. לאחר בדיקה מהירה של הדרכון היא הפליטה. Today U R 26 & the flight is tomorrow.. And U don't give me a birthday present? שאלתי בטבעיות.. OK אמרה ונתנה לי 25% הנחה (מתנה בשובי כעשרים ירוקים שזה יותר מכל מתנה שקיבלתי מזרים). רק לאחר שיצאתי מהדלפק והבטתי בשדה הנחיתה הבנתי לאיזו צרה נקלעתי. מדשאה משופעת המכוסחת ע"י יאקים תועים, המתחילה בהרי ענק, ומשתפלת לתהום, ומאחריו מחסום סלע בגובה אינסופי. ההמראה והנחיתה בכיוון מנוגד ללא כל קשר לרוח - פשוט בשל הטופוגרפיה, ומצבה לאשתו וביתו של סר אדמונד הילרי שנהרגו בהתרסקות במקום זה בדיוק. ההמראה למחרת היתה תוך תפילה לעילוי נשמתי ולקצת עילוי על כנפי המטוס, והתחילה בהתדרדרות (מבוקרת?) לתהום, וכמו המראת F14 מנושאת מטוסים לאחר קצה המדשאה נפילה קלה לתהום לאיסוף מהירות ופניה חדה להתחמקות מההר שממול, והדופק של הנוסעים היה יכול להפעיל פרטטאום-מובילה רב עוצמה, אבל בדרכנו "הביתה" חזרה הכרתה של הדיילת שעוד הספיקה לחלק סוכריות מנטה לכל הנוסעים ("רק אחת לכל נוסע.."). במהלך אלפי טיסותי, חלקם עם תקלות מנוע, דלקה במנוע, מערכות הדראוליות כושלות, ונחיתות אונס, וטיסות במערבולת פגזי אוייב ואיומי טילים, מדי פעם חלפה בי אי-נוחות מסויימת, אבל הטיסה מלוקלה גרמה לי ממש לפחד. אז מה? הרגעתי אותך קצת מטיסה באייר בהוטאן??