מוח מעורפל
New member
אייל מתגעגע לגבע
עברו 6-7 שנים מאז. אני ישבתי על הכורסא מחוץ לחדר וכרגיל בהיתי באוויר. נכנס הרכב של הבסיס דרך השער ועליו אנשים חדשים שהגיעו לשרת בבסיס. בהיתי באנשים יורדים מהרכב ואז ראיתי אותך הלב שלי התחיל לפעום כל כך מהר, חשבתי שאני עומד להתעלף רציתי לרוץ לחדר ולהתחבא. אחר כך השיגרה היומית שלי הפכה לישיבה על הכורסא מחוץ לחדר והמתנה לך, המתנה שתעברי ואני אוכל לראות אותך. אחרי 4 חודשים בערך, כשכבר כל החברים שלי מהחדר ידעו שאני מאוהב בך ישבתי לי בחדר וניגנתי בגיטרה אחד החברים נכנס ואמר "גבע, אני רוצה שתכירי את אייל" הוא יצא מהחדר והשאיר אותנו לבד כל כך פחדתי אמרת לי "היי" אני גמגמתי בחזרה, ישבנו ודיברנו קצת, אני לא זוכר על מה, אני רק זוכר שככל שהזמן עבר הלב שלי רץ יותר מהר. אחרי אותו היום היינו יושבים ביחד כל יום, שומעים מוזיקה, מנגנים אני הייתי מפוצל לשניים הצד האחד מאושר שאני זוכה לדבר איתך הצד השני עצוב ומתוסכל על הפחד להגיד לך מה אני מרגיש. אחרי 3 חודשים לא יכולתי יותר כתבתי לך שיר שהאות הראשונה בכל שורה התחברה לזאת שבשורה מתחת וככה הן הרכיבו את מה שרציתי להגיד לך. הבאתי לך את השיר ולא רציתי להגיד לך מה יש שם, אמרתי שזו מעין חידת הגיון שאת צריכה לפתור. אבל זה לא הספיק לי, הבאתי לך את השיר דקה לפני שיצאתי הבייתה לקורס של חודש בבסיס אחר. התקשרת אלי לפלאפון אחרי כמה ימים ואמרת לי שאנחנו צריכים לדבר קבענו להפגש בתל אביב, אבל 5 שעות לפני הפגישה התקשרת לבטל אמרת שאת תקועה בצפון ולא יכולה להגיע. חזרתי לבסיס אחרי הקורס, את עוד לא היית בבסיס כשהגעת הרגשתי שאני עומד להתמוטט, תחושה כבדה ישבנו לדבר, אמרת לי שאת גם אוהבת אותי ושרצית לנשק אותי הרבה פעמים אבל את נמצאת באיזה קשר שאת לא מאושרת בו ובכל זאת לא יכולה להפרד לא רציתי ללחוץ, לא רציתי שתברחי ב-3 חודשים הבאים ישבנו כל ערב משעה תשע בערך עד שלוש לפנות בוקר והיינו מנהלים שיחות. סיפרנו אחד לשנייה את הפרטים הכי אינטימיים מהחיים שלנו אני התאהבתי בך יותר ויותר יצאת לרגילה, עקצה אותך דבורה, היית אלרגית ושיחררו אותך מהצבא יותר לא ראיתי אותך הייתי בדיכאון, כל היום בכיתי. ואז אחד החברים סיפר לי משהו שכולם ידעו חוץ ממני הוא סיפר לי שאת לסבית וגרה עם חברה כבר כמה שנים נשברתי סופית. אחרי בערך 3 שנים הייתה לי חברה איזה יום היה לי דחף וניסתי לאתר את מספר הטלפון שלך הצלחתי להשיג את מספר הטלפון של אחותך והיא אמרה שהיא תמסור לך שהתקשרתי התקשרת אלי בערב הלב חזר לפעום מהר אמרת לי עוד לפני שהתחלתי להגיד משהו שיש לך חברה ואת לסבית אמרתי לך שלא בגלל זה התקשרתי, שיקרתי. שאלת אותי מה קורה איתי, סיפרתי לך שיש לי חברה ושאנחנו מאושרים, זה גם היה שקר אחרי שנה יצאתי מהארון ושלחתי לך SMS התקשרת אלי ושאלת אותי "מעולם לא נמשכת אלי?" אמרתי לך "אני לא נמשך לנשים" וזה היה השקר הכי מטומטם שלי בכל החיים אני Bסקסואלי, לא אכחיש אבל משהו בפנים לא נתן לי להגיד לך עד כמה כן נמשכתי אלייך. אחרי שאמרתי לך שאני לא נמשך לנשים ניתקת לי את הטלפון, מאז לא דיברנו. 6-7 שנים, בחלקם הייתי אידיוט, בחלקם הייתי בנאדם אנושי מאוהב, בחלקם אדיש וחסום רגשית. ועדיין לפעמים אני עוצם את העיניים ורואה אותך רצה אלי ומחבקת אותי, ואז דמעות זולגות. זה מצחיק או עצוב שעדיין כמעט כל יום אני תוהה מה איתך. הספקתי ב 6-7 השנים האלו להתאהב פעמיים פעם אחת זה היה כישלון טוטאלי מההתחלה בפעם השנייה הייתי מאוהב עד למעל הראש והיו תקופות טובות אבל זה לא הסתדר ונגמר לא מזמן. ועדיין אני מתגעגע אלייך. את היית חברת הנפש שלי.
עברו 6-7 שנים מאז. אני ישבתי על הכורסא מחוץ לחדר וכרגיל בהיתי באוויר. נכנס הרכב של הבסיס דרך השער ועליו אנשים חדשים שהגיעו לשרת בבסיס. בהיתי באנשים יורדים מהרכב ואז ראיתי אותך הלב שלי התחיל לפעום כל כך מהר, חשבתי שאני עומד להתעלף רציתי לרוץ לחדר ולהתחבא. אחר כך השיגרה היומית שלי הפכה לישיבה על הכורסא מחוץ לחדר והמתנה לך, המתנה שתעברי ואני אוכל לראות אותך. אחרי 4 חודשים בערך, כשכבר כל החברים שלי מהחדר ידעו שאני מאוהב בך ישבתי לי בחדר וניגנתי בגיטרה אחד החברים נכנס ואמר "גבע, אני רוצה שתכירי את אייל" הוא יצא מהחדר והשאיר אותנו לבד כל כך פחדתי אמרת לי "היי" אני גמגמתי בחזרה, ישבנו ודיברנו קצת, אני לא זוכר על מה, אני רק זוכר שככל שהזמן עבר הלב שלי רץ יותר מהר. אחרי אותו היום היינו יושבים ביחד כל יום, שומעים מוזיקה, מנגנים אני הייתי מפוצל לשניים הצד האחד מאושר שאני זוכה לדבר איתך הצד השני עצוב ומתוסכל על הפחד להגיד לך מה אני מרגיש. אחרי 3 חודשים לא יכולתי יותר כתבתי לך שיר שהאות הראשונה בכל שורה התחברה לזאת שבשורה מתחת וככה הן הרכיבו את מה שרציתי להגיד לך. הבאתי לך את השיר ולא רציתי להגיד לך מה יש שם, אמרתי שזו מעין חידת הגיון שאת צריכה לפתור. אבל זה לא הספיק לי, הבאתי לך את השיר דקה לפני שיצאתי הבייתה לקורס של חודש בבסיס אחר. התקשרת אלי לפלאפון אחרי כמה ימים ואמרת לי שאנחנו צריכים לדבר קבענו להפגש בתל אביב, אבל 5 שעות לפני הפגישה התקשרת לבטל אמרת שאת תקועה בצפון ולא יכולה להגיע. חזרתי לבסיס אחרי הקורס, את עוד לא היית בבסיס כשהגעת הרגשתי שאני עומד להתמוטט, תחושה כבדה ישבנו לדבר, אמרת לי שאת גם אוהבת אותי ושרצית לנשק אותי הרבה פעמים אבל את נמצאת באיזה קשר שאת לא מאושרת בו ובכל זאת לא יכולה להפרד לא רציתי ללחוץ, לא רציתי שתברחי ב-3 חודשים הבאים ישבנו כל ערב משעה תשע בערך עד שלוש לפנות בוקר והיינו מנהלים שיחות. סיפרנו אחד לשנייה את הפרטים הכי אינטימיים מהחיים שלנו אני התאהבתי בך יותר ויותר יצאת לרגילה, עקצה אותך דבורה, היית אלרגית ושיחררו אותך מהצבא יותר לא ראיתי אותך הייתי בדיכאון, כל היום בכיתי. ואז אחד החברים סיפר לי משהו שכולם ידעו חוץ ממני הוא סיפר לי שאת לסבית וגרה עם חברה כבר כמה שנים נשברתי סופית. אחרי בערך 3 שנים הייתה לי חברה איזה יום היה לי דחף וניסתי לאתר את מספר הטלפון שלך הצלחתי להשיג את מספר הטלפון של אחותך והיא אמרה שהיא תמסור לך שהתקשרתי התקשרת אלי בערב הלב חזר לפעום מהר אמרת לי עוד לפני שהתחלתי להגיד משהו שיש לך חברה ואת לסבית אמרתי לך שלא בגלל זה התקשרתי, שיקרתי. שאלת אותי מה קורה איתי, סיפרתי לך שיש לי חברה ושאנחנו מאושרים, זה גם היה שקר אחרי שנה יצאתי מהארון ושלחתי לך SMS התקשרת אלי ושאלת אותי "מעולם לא נמשכת אלי?" אמרתי לך "אני לא נמשך לנשים" וזה היה השקר הכי מטומטם שלי בכל החיים אני Bסקסואלי, לא אכחיש אבל משהו בפנים לא נתן לי להגיד לך עד כמה כן נמשכתי אלייך. אחרי שאמרתי לך שאני לא נמשך לנשים ניתקת לי את הטלפון, מאז לא דיברנו. 6-7 שנים, בחלקם הייתי אידיוט, בחלקם הייתי בנאדם אנושי מאוהב, בחלקם אדיש וחסום רגשית. ועדיין לפעמים אני עוצם את העיניים ורואה אותך רצה אלי ומחבקת אותי, ואז דמעות זולגות. זה מצחיק או עצוב שעדיין כמעט כל יום אני תוהה מה איתך. הספקתי ב 6-7 השנים האלו להתאהב פעמיים פעם אחת זה היה כישלון טוטאלי מההתחלה בפעם השנייה הייתי מאוהב עד למעל הראש והיו תקופות טובות אבל זה לא הסתדר ונגמר לא מזמן. ועדיין אני מתגעגע אלייך. את היית חברת הנפש שלי.
