אייל בי באק
הייתי היום בטקס פרידה ממשלחת של הבי``ס הקודם שלי (כל בתי הספר יוצאים באותה עת, אבל טקסים שונים). אחד מהדברים החיוביים היחידים ב``בגין``, היה הטקסים. הייתי תקועה במגמת מוזיקה למשך כמה זמן, והוכרחתי להשתתף בטקסים שונים ומשונים, אבל עשינו אותם ממש טוב. יש אצלנו כמה כשרונות אמיתיים. אבל באיזהשהוא שלב נמאס לי משם אז עברתי. חיכיתי לטקס הראשון של גולדווטר. ``הזוכה`` היה טקס לזכרו של רבין. לא זכור לי טקס כלכך מחפיר. זייפנית על הבמה, ששרה שיר עצוב בצורה שמחה, טקסטים לא קשורים, ואוירה די גרועה בכלליות. הברזתי משאר הטקסים האחרים, לפחות מרובם. היום, כל התקופה הזו חזרה אליו. הטקס היה יפיפה. פשוט יפיפה. אמנם הפכו אותו למן מיני טקס שואה, עם כל הטקסטים והנאומים, אבל הוא זרם טוב, דבר נדיר בעניינים רשמיים. שם התודעתי לראשונה לשיר ``אפר ואבק`` של פוליקר. שמעתי עליו רבות, אבל לא שמעתי אותו ממש. עשו לו עיבוד לשלוש בנות ובן, עם קול שני ושלישי, בליווי גיטרה קלאסית. לא יודעת למה, אבל אפפעם לא נחשבתי לאוהדת של ליריקה. המוזיקה יכולה לרגש אותי הרבה יותר. אני אוהבת קטעים אינסטרומנטלים, ובכלל מעדיפה את הסולואים על הדיבור. אמנם המילים גם היו יפות, אבל ההרמוניה של הקולות שלהם פשוט עשתה לי צמרמורת בכל הגוף, עד כדי כך. אחרי שהוא נגמר, חשבתי על הקטס שלנו, שיהיה מחר. הוא הולך להיות אסון. והפעם, אני לא יכולה לשקול הברזה... איך דברים קטנים כאלה יכולים לבאס לך את היום. בלאונטוש, יכול להיות שבגלל זה היה לי מצב רוח פוצי. מי יודע מי יודע. אני לא מניחה שאני אכנס מחר. לכן, קרוב לודאי שזו הפעם האחרונה שתראו אותי בקרוב (סניף סניף, מרשה לכם למחות דמעה, בדיוק יש לי קלינקס שלא עושה את האף אדום-המצאה גאונית). קרוב לודאי שאני ארד מהרשימה, לא נורא כלכך בהתחשב שאני אחרונה
,אז בכלליות, היו טובים היו יפים אל תתפתו להצעות של אורנג, למרות שיש לו אחלה לוגו אל היו חולים (אלא אם כן זה קלקול קיבה, ואז מובטחות לכם הזיות מדהימות) היו נעימים תעבירו זקנות בכבישים אל תהרגו מקקים, גם להם יש רגשות דברו עם עצמכם לפחות 3 פעמים ביום תשירו במקלחת תרקדו ריקוד כדי שירד עוד גשם תצאו לעזור לאנשים בתיקון מערכת הניקוז והביוב תעשו טבלת יאוש לחזרתי אל תתנו לעורב לאכול את הכלב שלכם (עזבו סיפור ארוך) תכנסו לאתר של קול הים האדום (fm102.co.il),כי הוא משדר אחלה מוזיקה, במיוחד בלילות תראו את ``מלכודת לפרקליט`` ו...זהו, נגמרו לי הרעיונות. סי יו, לוב יו בי בי
הייתי היום בטקס פרידה ממשלחת של הבי``ס הקודם שלי (כל בתי הספר יוצאים באותה עת, אבל טקסים שונים). אחד מהדברים החיוביים היחידים ב``בגין``, היה הטקסים. הייתי תקועה במגמת מוזיקה למשך כמה זמן, והוכרחתי להשתתף בטקסים שונים ומשונים, אבל עשינו אותם ממש טוב. יש אצלנו כמה כשרונות אמיתיים. אבל באיזהשהוא שלב נמאס לי משם אז עברתי. חיכיתי לטקס הראשון של גולדווטר. ``הזוכה`` היה טקס לזכרו של רבין. לא זכור לי טקס כלכך מחפיר. זייפנית על הבמה, ששרה שיר עצוב בצורה שמחה, טקסטים לא קשורים, ואוירה די גרועה בכלליות. הברזתי משאר הטקסים האחרים, לפחות מרובם. היום, כל התקופה הזו חזרה אליו. הטקס היה יפיפה. פשוט יפיפה. אמנם הפכו אותו למן מיני טקס שואה, עם כל הטקסטים והנאומים, אבל הוא זרם טוב, דבר נדיר בעניינים רשמיים. שם התודעתי לראשונה לשיר ``אפר ואבק`` של פוליקר. שמעתי עליו רבות, אבל לא שמעתי אותו ממש. עשו לו עיבוד לשלוש בנות ובן, עם קול שני ושלישי, בליווי גיטרה קלאסית. לא יודעת למה, אבל אפפעם לא נחשבתי לאוהדת של ליריקה. המוזיקה יכולה לרגש אותי הרבה יותר. אני אוהבת קטעים אינסטרומנטלים, ובכלל מעדיפה את הסולואים על הדיבור. אמנם המילים גם היו יפות, אבל ההרמוניה של הקולות שלהם פשוט עשתה לי צמרמורת בכל הגוף, עד כדי כך. אחרי שהוא נגמר, חשבתי על הקטס שלנו, שיהיה מחר. הוא הולך להיות אסון. והפעם, אני לא יכולה לשקול הברזה... איך דברים קטנים כאלה יכולים לבאס לך את היום. בלאונטוש, יכול להיות שבגלל זה היה לי מצב רוח פוצי. מי יודע מי יודע. אני לא מניחה שאני אכנס מחר. לכן, קרוב לודאי שזו הפעם האחרונה שתראו אותי בקרוב (סניף סניף, מרשה לכם למחות דמעה, בדיוק יש לי קלינקס שלא עושה את האף אדום-המצאה גאונית). קרוב לודאי שאני ארד מהרשימה, לא נורא כלכך בהתחשב שאני אחרונה