אמנם לא היו לנו צפיות מי יודע מה..
אבל נפילה כזאת לא הייתה לנו מזמן! החלטנו בסוף על ברקנה, בעיקר בגלל ביקורת ישנה של עיתון תל-אביב שמצאתי ברשת (הביקורת מאמצע 2002, מה שאולי מסביר את הסתירה...) הגענו בשבע (בן הדוד הצעיר היה צריך לחזור מוקדם..) והיה ריק לחלוטין. זה אולי היה צריך להדליק נורה אדומה, אך התנחמנו בזה שעוד מוקדם. כשיצאנו בתשע עדיין היה ריק לחלוטין. מלבד העובדה שהיה ריק, הרושם הראשוני היה טוב, מסעדה משפחתית קטנה, המלצרית, במקור איטלקיה, נחמדה - התכוננו לאוכל משובח.. אז כך. לראשונות הזמנו פלטת אנטיפסטי שבאה עם פוקצ'ה ורטבים (75 שקל!) וכן לחם שום (12). הרמתי גבה למחיר של האנטיפסטי אך אמרנו, מנה לשלושה - נו טוב... ובכן, הירקות היו פחות מדי מבושלים, וחסרי כל השראה. כמו כן היה מחסור רציני בשמן זית. הפוקצ'ה והרטבים (פסטו, זיתים, ועגבניות מיובשות) היו טובים, ולחם השום סתמי ביותר. בשום צורה שהיא אני לא יכול לדמיין איך מנה כזאת יכולה לעלות 75 שקל, לא בכמות ובטח לא באיכות. לעיקריות הזמנו: ספגטי עם רוטב עגבניות וחצילים, ספגטי ברוטב פסטו ושמנת, ורביולי ברוטב שמנת תפוז. הספגטי היה מבושל הרבה הרבה הרבה מעבר לרצוי, רוטב העגבניות (עם מעט חצילים) היה דלוח וסתמי ביותר, ורוטב הפסטו והשמנת היה חסר טעם (האמת, השילוב לא נראה לי מראש, אך בן דודי התעקש ונראה שהיה גם מרוצה- אולי זה בגלל ההורמונים). דווקא הרביולי ברוטב שמנת ותפוז היה נחמד, בעיקר הרוטב שהיה עדין ועם טעם מובהק של תפוז. הרביולי עצמו היה קצת תפל לטעמי. לטובת המקום יצויין שכל המנות היו נדיבות ביותר, אבל מה הטעם במנות גדושות חסרות טעם? לא היה ממש חשק לקינוח אך בכל זאת הזמנו עוגת ריבת חלב והפוך אחד. העוגה הייתה בסדר, לא מעבר לכך, והקפה טוב. החשבון, יחד עם שלוש שתיה קרה, יצא 288 שקל לפני שרות. החוויה רק חזקה את הרושם השלילי הכללי על מסעדות כשרות בארץ. במקרה של המסעדה הזאת, לא הייתה לכך שום הצדקה. הם הלכו על תפריט חלבי (מה שנכון לדעתי) שאמור לאפשר להם להגיש אוכל כשר (כולל קינוחים) ללא פשרות. כנראה שעקב המבחר הדל של המסעדות הכשרות ציבור שומרי הכשרות אינו קהל תובעני במיוחד, מה שמאפשר למסעדות לא להתאמץ כלל. מקווה שלא אצטרך שוב לאכול בכשרה עוד הרבה זמן...
