שלולום יקר..
לגבי למה השתנתי אז ככה לדעתי פשוט אולי התבגרתי ככה אני מרגישה העשר שנים האחרונות ביגרו אותי כמו עשרים או שלושים שנה...אבל מי יודע אולי ישנם עוד דברים חבויים שלא צפו.. לגבי העצבות שאולי נראיית לך בחיי אני לא כל כך עצובה מלבד אבן אחת קשה שאולי היא ממש נבחנת בעצבות אבל שוב אולי, אמא שלי שממש על ערש דאוי, כפי שספרתי אז אמא שלי חולת סרטן והשנים האחרונות שלה היא ממש מדרדרת ובשבילי אמא שלי היא החברה הכי טובה שיכלה להיות לי בעולם ואני מאמינה שהיא תעזוב אני ישבר לרסיסים, בזאת אני בטוחה, לצערי. ועוד דבר שפעם גם זכור לי שדברתי עליו פה שאותו מרגישה יופי כל הזמן קראו לו פה מפלצת הבדידות, למרות שאין לי כל סיבה לחוש בה כי אני ממש עטופה חברים משפחה ומה לא מסביבי ועדין אני מרגישה אותה, גם לבדידות הזו אני קוראת מחלה..מחלה שצפה כל הזמן מחדש בלי סיבה. טוב זזה לארגן את הבית ...נשתמע אולי בלילה או מחר..צ´אוו..