איזו אכזבה מטורפת
הכרתי מישהו בפייסבוק, התחלנו לדבר והמון, הייתה נוחות כזאת שלא חווים הרבה וסיפרנו אחד לשני המון על עצמנו, עד לרמת דברים שרוב האנשים בחיינו לא יודעים עליהם. משם עברנו לדבר בטלפון, דיברנו איזה 4 לילות ברצף פחות או יותר, משעה מאוחרת כמו 23:00, 00:00 והלאה, וכל פעם למשך 3-4 שעות, למרות שלשנינו יש עבודות שבגללן אנחנו צריכים לקום מוקדם בבוקר. זה היה פשוט מדהים. משהו שבאמת חווים פעמים בודדות בחיים, וקיים בדר"כ עם חברים הכי טובים, ידידי נפש כאלה.
דיברנו על להיפגש, ושנינו רצינו להיפגש. לא ידענו לאיזה כיוון זה ילך, בגלל זה רצינו לראות במציאות. מסתבר שקצת לחצתי על להיפגש, והוא אמר שהוא מרגיש קצת לחץ. אמרתי לו שזה נטו מסקרנות כי אני רוצה לראות מה יהיה בינינו. ואז הכל שוב היה בסדר, הסמיילים חזרו לשלוט בהודעות. אבל הבנתי שצריך לקחת צעד אחורה, ולא דיברתי איתו במשך 5 ימים. כשסימסתי הודעה, אמר שברור שאפשר לדבר. השיחה הייתה קצת מוזרה. שאלתי אם גם הוא מרגיש ככה והוא אמר שממש לא. חיכיתי שוב כמה ימים ודיברתי איתו. אז כבר הבנתי שמשהו פה לא בסדר. הוא היה מתקשר בחזרה גם כן. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר שבכל קשר מגיע שלב שבו הוא או זורם או נתקע, והוא לא מרגיש שזורם. שגם בקשר ידידותי צריך מרחב ו"אווריריות" והוא לא מרגיש אותם ממני. שזה הכי לא הגיוני כי דיברתי איתו אז בתדירות כ"כ נמוכה. אפשר לחשוב שהפצצתי אותו בהודעות והתקשרתי כל שעה כמו איזה סטוקר. שאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות, אם הוא רוצה סתם לחזור ללדבר בפייסבוק פעם ב... או משהו. הוא ענה שהקשר בינינו לא מתאים לו בשום ורסיה, שהוא מצטער, ושיהיו לי חיים טובים ובהצלחה. עכשיו, כמה ימים אחרי, אני מגלה שהוא חסם אותי בפייסבוק.
חשוב לי לציין שאני מממממש לא מאלה שנופלים שבי אחרי כל מי שהם פוגשים, אני מאוד עם הרגליים על הקרקע וכל זה. אבל באמת באמת נדיר לפגוש מישהו שנקשרים אליו כ"כ מהר ובקלות ומקיימים כזה קשר רצוף וקרוב. לא מבין איך זה יכול היה להתקלקל גם כ"כ מהר ולהגיע למצב כזה.
הכרתי מישהו בפייסבוק, התחלנו לדבר והמון, הייתה נוחות כזאת שלא חווים הרבה וסיפרנו אחד לשני המון על עצמנו, עד לרמת דברים שרוב האנשים בחיינו לא יודעים עליהם. משם עברנו לדבר בטלפון, דיברנו איזה 4 לילות ברצף פחות או יותר, משעה מאוחרת כמו 23:00, 00:00 והלאה, וכל פעם למשך 3-4 שעות, למרות שלשנינו יש עבודות שבגללן אנחנו צריכים לקום מוקדם בבוקר. זה היה פשוט מדהים. משהו שבאמת חווים פעמים בודדות בחיים, וקיים בדר"כ עם חברים הכי טובים, ידידי נפש כאלה.
דיברנו על להיפגש, ושנינו רצינו להיפגש. לא ידענו לאיזה כיוון זה ילך, בגלל זה רצינו לראות במציאות. מסתבר שקצת לחצתי על להיפגש, והוא אמר שהוא מרגיש קצת לחץ. אמרתי לו שזה נטו מסקרנות כי אני רוצה לראות מה יהיה בינינו. ואז הכל שוב היה בסדר, הסמיילים חזרו לשלוט בהודעות. אבל הבנתי שצריך לקחת צעד אחורה, ולא דיברתי איתו במשך 5 ימים. כשסימסתי הודעה, אמר שברור שאפשר לדבר. השיחה הייתה קצת מוזרה. שאלתי אם גם הוא מרגיש ככה והוא אמר שממש לא. חיכיתי שוב כמה ימים ודיברתי איתו. אז כבר הבנתי שמשהו פה לא בסדר. הוא היה מתקשר בחזרה גם כן. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר שבכל קשר מגיע שלב שבו הוא או זורם או נתקע, והוא לא מרגיש שזורם. שגם בקשר ידידותי צריך מרחב ו"אווריריות" והוא לא מרגיש אותם ממני. שזה הכי לא הגיוני כי דיברתי איתו אז בתדירות כ"כ נמוכה. אפשר לחשוב שהפצצתי אותו בהודעות והתקשרתי כל שעה כמו איזה סטוקר. שאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות, אם הוא רוצה סתם לחזור ללדבר בפייסבוק פעם ב... או משהו. הוא ענה שהקשר בינינו לא מתאים לו בשום ורסיה, שהוא מצטער, ושיהיו לי חיים טובים ובהצלחה. עכשיו, כמה ימים אחרי, אני מגלה שהוא חסם אותי בפייסבוק.
חשוב לי לציין שאני מממממש לא מאלה שנופלים שבי אחרי כל מי שהם פוגשים, אני מאוד עם הרגליים על הקרקע וכל זה. אבל באמת באמת נדיר לפגוש מישהו שנקשרים אליו כ"כ מהר ובקלות ומקיימים כזה קשר רצוף וקרוב. לא מבין איך זה יכול היה להתקלקל גם כ"כ מהר ולהגיע למצב כזה.
