שאלה גדולה וחשובה לטעמי...
אני דווקא מאמינה שלא תמיד אפשר לעשות איזון אנרגטי עצמי. זה מאוד תלוי באישיות ובמצב. למשל, כשאני מאוד נרגשת, מפחדת או כועסת, הרבה יותר קל ונעים לי כשמישהו מתערב מאשר כשאני מנסה לאשן את עצמי. אני מאמינה שהדבר דומה למצב שבו מישהו בא אליך, מלטף אותך ואומר שהכל יהיה בסדר, בהשוואה לאם אתה אומר את זה לעצמך. לפעמים, זה שאנחנו אומרים את זה לעצמינו זה לא מספיק. אני חושבת שיש פה שני עניינים מרכזיים שאני מליחה לחשוב עליהם כרג. האחד, זה שאחרי הכל, אנחנו מערכת אנרגטית שיש לה מגבלות. וכמו שמישהו חכם שאני לא מצליחה לזכור את שמו כרגע פעם אמר - אולי איינשטיין? אי אפשר לפתור את הבעיה באותם כלים שבהם היא נוצרה. לפעמים עוזר מישהו עם תדר אחר, מתאים, אהוב, שנותן פוש לכיוון איזון. הטעם השני הוא, שאנחנו מוגבלים גם בראייה האובייקטיבית בכל מה שקשור לעצמינו. ולכן מישהו "חיצוני", עם חוות דעת "נקייה", יכול להועיל. אני הרבה פעמים מגלה שקשה לי לעשות עבור עצמי את מה שאני יכולה לעשות עבור אחרים, כשהמצב נהיה אקוטי. גם עבור אהובים קרובים קשה לי להיות אובייקטיבית. אני יודעת שיש כאלה שמסוגלים. מה שחשוב הוא שתשים בעצמך לב ותחליט, אם אתה מסוגל או לא מסוגל לעשות את זה עבור עצמך (ומתי), ואם לא - תיגש לקבל עזרה... זו דעתי... הצלחה, עומר
