החיפוש אחר קדוש החרב החל
גיבורינו התאספו בשעת ערב מוקדמת בחדרו של הדאימיו הדגול, האדון הוקאג'ה, לטכס עצה. המאורעות הקשים של תחילת אותו היום כבר לא נראו על פניהם. הלהבות שנותרות מאחורי אדון האש כילו עצים רבים, וכעת מסדרון חרוך וחשוף פילח את היער המושלם שבו חיו אריות האדון, אך איסאוואה ,בעזרת כוחותיו האדירים, יצר חורש מדומה במקום העצים שאבדו ולו רק כדי ליצור את האשליה שטבעת ההגנה של טירת האדון לא נפגעה. שקט ארוך היה בחדר, כשכל אחד מהנוכחים הרהר על הצעדים הבאים שיש לעשות. אם קאקו ווארואי ימצא את סוד היסוד החמישי, הריק (Void), הוא יהפוך לאל עלי אדמות. הוא יהיה בלתי מנוצח ויזעזע את הסדר השמיימי והמושלם שבזכותו קיימת התרבות עצמה. אך מדוע קדוש החרב, שמעצם היותו קדוש אינו אמור להתעניין בעולם בני התמותה, יעץ לו עצה שכזאת? בהעדר אפשרות אחרת, מחליטים גיבורינו לצאת למסע ולמצוא את קדוש החרב, לברר את פשר העניין, ואולי למצוא דרך לעצור את קאקו ווארואי לפני שגורל הממלכה, והסדר הקוסמי, ייחרץ. אך פרט מאגדות וסיפורי עם, איש אינו יודע באמת היכן נמצא קדוש החרב, ועל כן יצאו מארו וטאקאשי מיד לעיר סאגאמו לאסוף כמה שיותר מידע עליו. בעיר שומעים הצמד שמועות שקדוש החרב גר במרומי פסגת הר צוקוהה (Tsukoha), הנמצא מס' ימי רכיבה צפונית לטירת האדון (אפילו ניתן לראות אותו ביום בהיר מהטירה). נאמר עליו שאיש עד היום לא ניצח אותו בקרב וכי הוא מחזיק איתו את תשע מאות תשעים ותשע החרבות של המאסטרים הגדולים שקראו עליו תיגר. עם מידע זה חזרו השניים לטירת שישימאי (Shishimai, טירת האדון הוקאג'ה), מארו פרש לחדרו לישון וטאקאשי ניגשה לאיסאוואה ועידכנה אותו במידע החדש. איסאוואה עצם את עיניו והתרכז. רוח פתאומית פרצה מבעד לחלון ומיד שינתה כיוון ונשבה החוצה תוך כדי שהיא מכבה את נרות החדר. טאקאשי נותרה בחשכת החדר. גופו של איסאוואה היה לידה אך תודעתו נדדה החוצה עם הרוח. בחזיונו, רכב על כנפי הרוח מעל לשדות. האדמה נראתה כל כך רחוקה, על אף שהיה מאוד קרוב אליה. הירח נראה עצום במימדיו, ורחוק היה ניתן לראות את הר צוקוהה, בדרך כלל הר רחב, אך כעת נראה כאילו היה מחט אבן עצומה הנוסקת לגעת בשמיים. תודעתו של איסאוואה הגיע למרגלות ההר, שם עמדו שני עמודי אבן גדולים משני צידי דרך הררית עקלקלה שהתפתלה במעלה ההר. דרך נקיקים ומערות חשוכות נדדה מחשבתו של איסאוואה, ומעל גשרי חבל רעועים ותהומות, עד שלבסוף הגיעה לפסגה. שם, מוחבאת בצילו של צוק אבן גדול, עמדה בקתת עץ קטנה לפני גשר חבלים לא שגרתי. מוטות האחיזה של הגשר היו עשויות עץ ולא חבל, ועל פיסות עץ אלה, וכן מסביב לבקתה עצמה היו נעוצות מאות חרבות, מכל הצורות ומכל הסגנונות, כולן מדהימות למראה. איסאוואה הרגיש זרימה עצומה של אנרגית קסם דרך האזור, ובעיקר מהחרבות, כאילו הכל מתרכז בבקתה, למרות שהבקתה עצמה הייתה הדבר היחיד שלא פלט אנרגית קסם. איסאוואה פקח את עיניו, טאקאשי הרימה את מבטה ופגשה את שלו. היא הבינה מה ראה בדימיונו. קדוש החרב נמצא!
גיבורינו התאספו בשעת ערב מוקדמת בחדרו של הדאימיו הדגול, האדון הוקאג'ה, לטכס עצה. המאורעות הקשים של תחילת אותו היום כבר לא נראו על פניהם. הלהבות שנותרות מאחורי אדון האש כילו עצים רבים, וכעת מסדרון חרוך וחשוף פילח את היער המושלם שבו חיו אריות האדון, אך איסאוואה ,בעזרת כוחותיו האדירים, יצר חורש מדומה במקום העצים שאבדו ולו רק כדי ליצור את האשליה שטבעת ההגנה של טירת האדון לא נפגעה. שקט ארוך היה בחדר, כשכל אחד מהנוכחים הרהר על הצעדים הבאים שיש לעשות. אם קאקו ווארואי ימצא את סוד היסוד החמישי, הריק (Void), הוא יהפוך לאל עלי אדמות. הוא יהיה בלתי מנוצח ויזעזע את הסדר השמיימי והמושלם שבזכותו קיימת התרבות עצמה. אך מדוע קדוש החרב, שמעצם היותו קדוש אינו אמור להתעניין בעולם בני התמותה, יעץ לו עצה שכזאת? בהעדר אפשרות אחרת, מחליטים גיבורינו לצאת למסע ולמצוא את קדוש החרב, לברר את פשר העניין, ואולי למצוא דרך לעצור את קאקו ווארואי לפני שגורל הממלכה, והסדר הקוסמי, ייחרץ. אך פרט מאגדות וסיפורי עם, איש אינו יודע באמת היכן נמצא קדוש החרב, ועל כן יצאו מארו וטאקאשי מיד לעיר סאגאמו לאסוף כמה שיותר מידע עליו. בעיר שומעים הצמד שמועות שקדוש החרב גר במרומי פסגת הר צוקוהה (Tsukoha), הנמצא מס' ימי רכיבה צפונית לטירת האדון (אפילו ניתן לראות אותו ביום בהיר מהטירה). נאמר עליו שאיש עד היום לא ניצח אותו בקרב וכי הוא מחזיק איתו את תשע מאות תשעים ותשע החרבות של המאסטרים הגדולים שקראו עליו תיגר. עם מידע זה חזרו השניים לטירת שישימאי (Shishimai, טירת האדון הוקאג'ה), מארו פרש לחדרו לישון וטאקאשי ניגשה לאיסאוואה ועידכנה אותו במידע החדש. איסאוואה עצם את עיניו והתרכז. רוח פתאומית פרצה מבעד לחלון ומיד שינתה כיוון ונשבה החוצה תוך כדי שהיא מכבה את נרות החדר. טאקאשי נותרה בחשכת החדר. גופו של איסאוואה היה לידה אך תודעתו נדדה החוצה עם הרוח. בחזיונו, רכב על כנפי הרוח מעל לשדות. האדמה נראתה כל כך רחוקה, על אף שהיה מאוד קרוב אליה. הירח נראה עצום במימדיו, ורחוק היה ניתן לראות את הר צוקוהה, בדרך כלל הר רחב, אך כעת נראה כאילו היה מחט אבן עצומה הנוסקת לגעת בשמיים. תודעתו של איסאוואה הגיע למרגלות ההר, שם עמדו שני עמודי אבן גדולים משני צידי דרך הררית עקלקלה שהתפתלה במעלה ההר. דרך נקיקים ומערות חשוכות נדדה מחשבתו של איסאוואה, ומעל גשרי חבל רעועים ותהומות, עד שלבסוף הגיעה לפסגה. שם, מוחבאת בצילו של צוק אבן גדול, עמדה בקתת עץ קטנה לפני גשר חבלים לא שגרתי. מוטות האחיזה של הגשר היו עשויות עץ ולא חבל, ועל פיסות עץ אלה, וכן מסביב לבקתה עצמה היו נעוצות מאות חרבות, מכל הצורות ומכל הסגנונות, כולן מדהימות למראה. איסאוואה הרגיש זרימה עצומה של אנרגית קסם דרך האזור, ובעיקר מהחרבות, כאילו הכל מתרכז בבקתה, למרות שהבקתה עצמה הייתה הדבר היחיד שלא פלט אנרגית קסם. איסאוואה פקח את עיניו, טאקאשי הרימה את מבטה ופגשה את שלו. היא הבינה מה ראה בדימיונו. קדוש החרב נמצא!