איזה תיסכול!!!!!!

[yifat1971]

איזה תיסכול!!!!!!

שלום לכולם, אני חדשה כאן וממש ממש צריכה עזרה אני בת 38 , נשואה לבעל מקסים ויש לי שלושה ילדים הבן הגדול בן 3 וחצי ותאומות בנות שנתיים וחודשיים וכאן מתחילה הבעיה להיות עם שלושתם ביחד זה אסון, הם לא מסתדרים תמיד מרביצים אחד לשני מושכים בשערות נושכים(הבנות בלבד) אנחנו לא אלימים בבית בכלל, לא מאמינה באלימות פיזית, פליכקים וכאלה, ממש לא. אם הם לא מקבלים משהו הם מתחילים לצעוק ולבכות אם הם מכים אחד את השני אז שוב יש צעקות ובכי, אני כבר משתגעת למעשה שנינו בעלי ואני אובדי עצות, אנחנו כבר לא משתלטים על כלום, הם שלושתם במסגרות עד 16:00 אחכ או שבאים הבייתה וקורה כל מה שכתבתי למעלה או שאנחנו מהגן הולכים לגן ציבורי או גן שעשועים וגם שם קורה כל מה שציינתי למעלה. לפעמים אני ממש בוכה, בסהכ הם ילדים חמודים בריאים, מתנהגים כמו הרבה ילדים בגילם, לפעמים אני מגיעה לרמה של צעקות שאני לא מאמינה שאני יכולה לצעוק כך, ואני שונאת את עצמי כשאני מתנהגת כך. אנחנו מגיעים למצבים לפעמין שבעלי ואני רבים ביגללם, מה לעשות איפה אני טועה, מה אני עושה לא בסדר? חשוב לציין שבעלי ואני שניינו עובדים ושניינו ב-16:00 בבית בבקשה, אשמח לכל עצה תודה יפעת

 

[אמא עמיתית]

ילדים בוכים,אז מה?

הם מכים אחד את השני ואז משלימים ואז חוזר חלילה ומי שיוצא מתוסכל מכך הם הורים. לא להתערב בריבים שלהם(אלא אם כן זה מגיע למייימדים גדולים מידי ויש סכנה למישהו מהם). כמו שאמרת,הם מתנהגים כמו בני גילם והם לא חריגים. קצת נשימה וסבלנות והכל יעבור. בהצלחה

 

[bimba22]

להציב גבולות!

ילדים מאושרים הם ילדים שמציבים להם גבולות. נכון זה מאוד לא פשוט. גם אני אמא ל3 וחווה הרבה קשיים. במיוחד שההפרשים כלכך קטנים. גם לנו מותר מדי פעם לצאת מהכלים. גם לי יש תקופה קשה מאוד. אני כרגע בבית (מובטלת) וכל הזמן איתם לבד. אם אתם תשנו את הכללים, תעשו את הילדים ליותר מאושרים. תכנסי לאתר של מכון אדלר. שם יש הרבה חומר. בהצלחה. בימבה

 

[hedvalib]

תגובה מעט ארוכה../images/Emo6.gif

שלום לך yifat1971, אני מבינה את אי הנעימות המלווה את האינטראקציות בין ילדיך. אז ככה, ילדיך אינם שונים במאומה מילדים אחרים בני גילם. כל ילד "עומד" על כך שיקבל את מה שהוא רוצה "כאן ועכשיו" מבלי להתחשב באחיו האחרים. מאד קשה לבקש מילדים כה צעירים התחשבות, ויתור, הבנה וכו'. הם אגוצנטריים וזהו שלב התפתחותי שישתנה עם הזמן. מה שאני יכולה להציע לך, כדי לרכוש מעט שקט או שקט תעשייתי הוא לייצור "סדר יום" לזמן שהם יחד. ז"א לתכנן את הזמן כך שהילדים יהיו עסוקים עם עצמם ולך יהיה מעט זמן להביט עליהם מלמעלה ולהתפנות לכ"א בבוא הזמן. 1.מאחר שאני איני מכירה את התנהלותכם כזוג (מי עסוק יותר ומי פנוי) אני מזכירה את חשיבות הנושא "זמן איכות". אם הדבר מסתייע לכם, הקפידו לקיים אותו. כל אחד מההורים לוקח לפרק זמן מסויים ילד ומעניק לו זמן/תשומת לב/יחס/"אהבה" ביחידות. 2. כמו כן, אני מציעה לתווך לילדיך ולשיים את הפעולות שאת עושה ולהיות עקבית בציינך ש"עכשיו את מתפנה ל...ועל היתר להמתין רגע קט עד אשר תסיימי". יש חשיבות רבה לאמירה זו. ילד לומד להבין שאם ידחה את הצורך שלו בסיפוק מידי תורו יגיע ואף הוא יקל יחס בלעדי כמו אחיו. 3. אם קשה לך לפעול עם כולם יחדיו, ערכי הפרדה ע"י מתן פעילויות שונות לכל אחד מהילדים בפינה אחרת של החדר ואחר כך יעשו סבב. אולי זה נראה לך כרגע קשה אך ילדים מתנהלים כך גם במסגרת החינוכית בה הם מבקרים. אף מטפלת אינה יכולה להקשיב לכל הילדים בבת אחת. היא מבקשת להמתין, והיא תקשיב/תעזור/תסייע לכל אחד בבוא הזמן. 4. חוזרת "לתכנון זמן=סדר יום". ערכי לך מערכת פעילויות שבה את מתכננת מה לעשות עם בילדים לפרקי זמן קצרים. מאד חשוב שתשלבי פעילות במים בתכנון הזמן שלכם. מים מרגיעים/ממתנים ומאפשרים לילדים לפעול בצורה חופשית. חשוב!! לציין שיש לנקוט בכל אמצעי הזהירות שלא יחליקו (ולכן, לא רצוי להוסיף דטרגנטים למיניהם) או יפגעו. כלים למילוי ואולי גם ספוגים יספיקו. 5. כמו כל פעילות יש לקבוע לה כללי התנהלות. יש לציין מפורשות מה מותר ומה לא. חינוך הוא תהליך ממושך עד מאד. העזרי נא בסבלנות. בהצלחה, חדוה