סינגפור - דיקטטורה משגשת. הייתם רו
רוצים לחיות שם? סינגפור היא מדינה יעילה ונקייה. ראש הממשלה מרויח שם מיליון (!) דולר אמריקאי לשנה. בהתאמה גם השרים ועובדי הציבור מרויחים משכורות של השוק החופשי, מקבילות למנהלים בכירים בחברות הפרטיות. כנ"ל השופטים ויש מהם הרבה. כל כך הרבה שמשפטים מסובכים למדי מסתימים תוך חודשים ספורים(!). הרבה חברות בינלאומיות שפועלות באסיה באות לשם כדי להישפט, בזכות היעילות והרמה המקצועית הגבוהה. שוחד הוא תופעה נדירה ומי שנתפס נענש בחומרה. השירות הציבורי כל כך יעיל שרוב השירות נעשה בטלפון ובפקס ואם אתה נתקע, אתה עשוי להגיע מהר מאוד - בטלפון - לסגן שר שיפתור את הבעייה. מנסיון! אז מה כל כך רע? ראשית, העיתונות והמדיה נמצאת תחת פיקוח הדוק. יש איסור להתקין צלחות לוויין כדי שהבי בי סי וה סי אן אן לא יקלטו. "סודות מדינה" רשמיים אסורים בפרסום וכמעט כל מעשי השלטון הם "סודות מדינה". אופוזיציה קטנטנה קיימת אך כשפעיליה או כלי תקשורת זרים מעיזים למתוח ביקורת על השלטון, הם נתבעים בסכומים דמיוניים על הוצאת לשון הרע ובכך מביאים אותם לפשיטת רגל כלכלית. זוהי סיביר נוסח סינגפור. מי שמתנגד למפלגה השלטת חסום בקבלת משרות בשירות הציבורי היוקרתי, סיכוייו לקבל דיור מסובסד שואפים לאפס. ודיור רגיל עולה הון עתק. הנוער מתחנך לצייתנות לממשלה שמעורבת בכל דבר וכתוצאה מכך, יש לבני סינגפור בעייה רצינית בתחומים בהם יש צורך באינדבידואליזם ויצירתיות. הענישה דרקונית. עונשי מוות מוטלים גם על אחזקת כמות שבכל העולם נחשבת ללא מסחרית, של חשיש - 15 גרם ומעלה. הגיוס לצבא חובה ובעוד שמעשי סדום כמיטב המסורת הבריטית, עדיין נחשבים לעבירה פלילית מסוג פשע, קיום יחסי מין הומוסקסואליים עם חייל, נושא בחובו עונש מוות. המשטר מזכיר מאוד את השלטון בארץ בשנות החמישים, למעט העובדה שהאזרחים נהנים משגשוג כלכלי. גם על השגשוג הכלכלי יש איום והשאלה היא מה יעשו האזרחים כשהממשלה לא תוכל לספק להם את רמת החיים שהורגלו בה. אני לא הייתי רוצה לחיות בדיקטטורה משגשת כזו. ואתם?