יניב מורוזובסקי
New member
דעה: למה אנשים אוהבים רק מוזיקה?
יש לא מעט אצבעות מאשימות שאני יכול להפנות לגלגלצ, אבל זו האצבע המאשימה שהכי כואבת לי כחולה רדיו וכשדרן בעצמי. היו ימים שבהם השדרן היה עושה את התכנית, והמאזינים אהבו לשמוע אותו. אני לא חושב שהרבה השתנה בנו - המאזינים. אני חושב שהעובדה שבישראל קמה תחנת רדיו שרמסה את השוק, ושבמרכזה עמד אדם (שהיום מנהל את 99 שאתם משבחים בשרשור הזה), ששם לעצמו כמטרה להקטין למינימום את חופש התנועה של השדרנים - היא זו שהביאה אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום. מימי צה"ל 2 האדירים שבהם לאנשי רדיו הייתה תכנית עם אמירה אישית תוכנית ומוזיקלית, בתוך 10 שנים של גלגלצ, הפכו המגישים בישראל לאנשים שתפקידם הוא להקריא דיווחי תנועה, להגיד את שמות השירים מפעם לפעם ולפנק את עצמם בקרדיטים בתחילת ובסוף שעה. המוזיקה שהם מנגנים כבר לא באחריותם, ובגדול אין לי שום סיבה להקשיב למוצא פיהם אם לא חשוב לי לדעת איפה יותר פקוק - בגהה או באיילון (ואת זה אני יכול לדעת כמעט בכל רשת אחרת). גלגלצ, שהמוזיקאים טוענים שהיא רצחה את השוליים בישראל והרחיקה אותם מהקהל עוד יותר, בעיני רצחה את הרדיו. היא הפכה את הצרכנים שלו לאנשים שמזפזפים משיר לשיר, שמנמיכים כשהקריין מדבר, ושלא אכפת להם אם יושב עכשיו באולפן עומר גפן או אסף צ'רנילס (שני אנשים מוכשרים בטירוף שאני מאוד אוהב) כי גם ככה הם יגידו פלוס מינוס את אותו הדבר. אני לא חושב שהאשמה היא בטכנולוגיה, תעשיית הקסטות והתקליטים הייתה קיימת גם בשנות ה-70-80-90, אבל הרדיו היה מעניין, יצירתי, מחדש, ומגוון. היום כשיש גלגלצ אחת ועוד חקייניות שמקיפות אותה - באמת שעדיף כבר להכין מיקסטייפים משלנו ולקחת אותם לרכב, או במקרה שלי להאזין לתחנות אינטרנט מכל העולם ברכב, ולשכוח מהרדיו הישראלי לאורך רוב שעות היממה.
יש לא מעט אצבעות מאשימות שאני יכול להפנות לגלגלצ, אבל זו האצבע המאשימה שהכי כואבת לי כחולה רדיו וכשדרן בעצמי. היו ימים שבהם השדרן היה עושה את התכנית, והמאזינים אהבו לשמוע אותו. אני לא חושב שהרבה השתנה בנו - המאזינים. אני חושב שהעובדה שבישראל קמה תחנת רדיו שרמסה את השוק, ושבמרכזה עמד אדם (שהיום מנהל את 99 שאתם משבחים בשרשור הזה), ששם לעצמו כמטרה להקטין למינימום את חופש התנועה של השדרנים - היא זו שהביאה אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום. מימי צה"ל 2 האדירים שבהם לאנשי רדיו הייתה תכנית עם אמירה אישית תוכנית ומוזיקלית, בתוך 10 שנים של גלגלצ, הפכו המגישים בישראל לאנשים שתפקידם הוא להקריא דיווחי תנועה, להגיד את שמות השירים מפעם לפעם ולפנק את עצמם בקרדיטים בתחילת ובסוף שעה. המוזיקה שהם מנגנים כבר לא באחריותם, ובגדול אין לי שום סיבה להקשיב למוצא פיהם אם לא חשוב לי לדעת איפה יותר פקוק - בגהה או באיילון (ואת זה אני יכול לדעת כמעט בכל רשת אחרת). גלגלצ, שהמוזיקאים טוענים שהיא רצחה את השוליים בישראל והרחיקה אותם מהקהל עוד יותר, בעיני רצחה את הרדיו. היא הפכה את הצרכנים שלו לאנשים שמזפזפים משיר לשיר, שמנמיכים כשהקריין מדבר, ושלא אכפת להם אם יושב עכשיו באולפן עומר גפן או אסף צ'רנילס (שני אנשים מוכשרים בטירוף שאני מאוד אוהב) כי גם ככה הם יגידו פלוס מינוס את אותו הדבר. אני לא חושב שהאשמה היא בטכנולוגיה, תעשיית הקסטות והתקליטים הייתה קיימת גם בשנות ה-70-80-90, אבל הרדיו היה מעניין, יצירתי, מחדש, ומגוון. היום כשיש גלגלצ אחת ועוד חקייניות שמקיפות אותה - באמת שעדיף כבר להכין מיקסטייפים משלנו ולקחת אותם לרכב, או במקרה שלי להאזין לתחנות אינטרנט מכל העולם ברכב, ולשכוח מהרדיו הישראלי לאורך רוב שעות היממה.