איזה פרק חזק.
היו היום כמה דברים בעיני מאוד משמעותיים. אליסון - היא מעציבה אותי כל כך - החיוך העצוב שלה, היא מקסימה והיא עוברת תקופה כל כך קשה. אני שמחה שקיבלו אותה לבית, זו באמת הצלה בשבילה. מגיע לה. הבובות שהיא עצבה היו מדהימות בעוצמה שלהן. היא הראתה המון אומץ לעובד על הדברים בצורה לא מילולית. זו דרך שטובה לה מאוד, כי היא מאוד מוגנת, וכשהיא מדברת - גם אם זה על הדברים הכי קשים - יש לה מן הבעה של חיוך קטן והיא מאוד שמורה, ככה שהדרך של עבודה 'דרך' אומנות היא מצויינת והוכיחה את עצמה. (בובת ה'חסרת ערך' אותי ממש הפחידה). ונסה גם הראתה היום אומץ להגיע אל חדר ההתעמלות. אנילא האמנתי שהיא תעשה שם סלטות וכאלה - זה נראה ממש מסוכן עבור מי שלא מתעמלת שנים - ממש חששתי. היה מאוד יפה לראות את בתאני שמחה ונהנית עם הגוף שלה ועם הפעילות. זו היתה הנאה של ילדים, שזה פשוט הדבר הכי טהור שיכול להיות. וונסה - וואוו, גם זה היה חזק, כמה מהר יוצאים הנושאים המרכזיים הנמצאים ב'פילטרים' (המושג של איאנלה מתקופת קים) שדרכם רואים בני אדם שונים. סיפור עם קינאה יש לבחורה, ואיך שהיא כל כך מהר רואה עצמה מושא לקנאה ונשאבת לתוך המעגל של להוציא את עצמה מהכלל ולחשוב שאנשים מרחיקים אותה.... וכמובן, רייצ'ל היום שוב גרמה לי להזיל דמעות ממש כואב. יחד עם זה, שוב השגת האמת היתה כל כך חשובה והאומץ להסתכל על האמת הכואבת הזו ולהתחיל להתמודד איתה, ללא כחל וסרק, זה רק מראה כמה היא מתחזקת ומסוגלת להתפתח משם - ובכלל לכעוס ולהגיד את שעל ליבה, ולהתעמת ולא לחשוש מלהגיד דברים כנים. באמת היה פרק משמעותי. זה מאוד מפעיל רגשית. שמחתי לשתף ברשמי, מקווה לשמוע של אחרים ואחרות כאן. בק