הבום היה כל כך קרוב והילדים בפעם הראשונה נלחצו מאוד ...נפל בבית הספר של הבן אבל הוא עדיין לא יודע...הפסקת החשמל לא הוסיפה לעניין..נראה לי שבקרוב גם אנחנו ננטוש.
כל יום האתמול (אחיותיי, אימא שלי שעזבה ונמצאת אצל אחותי, חברות מהמרכז..). ממש כעסו עליי שאני מתעקשת להישאר פה.. אבל אני לא מרגישה שאני צריכה לעזוב. רוצה בבית!!!
שלפחות ניסע קצת להתאוורר בשישי שבת. הגדולים ממש לא רוצים. אין מצב שאקח רק את הפצפון ואסע. אולי יתרצו עד סוף השבוע.. אגב, מסבב טלפונים שערכתי על מנת לדרוש בשלום תלמידיי התברר שחלקם הלא קטן עזב את העיר ושוהה בערים צפוניות.
