איזה לחץ....
מהבוקר טלפונים... (אז מה אם התעוררתי רק בשתיים עשרה..
) את כן? את לא? מי עוד? אוף גם היא? ולמה ההיא לא עונה לטלפון? לא.. על הבנים לא מדברים... כאילו שזה לא משנה.. עלק... ואיזה צרחות עם כל טלפון שמגיע.. איזו התרגשות. עכשיו הגיע אחד הטלפונים הכי חשובים. הפעם גמני צרחתי.. נוווווו.. לא יכולתי להתאפק.. ורק ההיא.. זו שהכי הכי חברה לא בבית... פשוט.. הבוקר הגיע המכתב מהחטיבה.. "שלום.. שמי ברכה... ואני המחנכת שלך מהחטיבה". אוף.. לא שלי.. של הגדולה. ועכשיו.. כולם מבררים עם כולם מי עם מי. והיא רצתה שתי חברות טובות איתה. אחת IN, כבר בררנו. השניה.. לא בבית. סתומה. וכולם כאן במתח. יו, היא ממש גדולה.
מהבוקר טלפונים... (אז מה אם התעוררתי רק בשתיים עשרה..
