הרבה חולים לדבב
אני לא יודע. דיבוב זה כמו... זה כמו משהו כזה שכל כך מאתגר והתוצאה כל כך מדהימה, שאי אפשר שלא לחלום עליו, ובטח שבגיל צעיר. אחרי הכל כל אחד מאיתנו צפה בסדרות המוירות שאהב וחלם להיות אחת הדמויות. אבל אם אפשר להיות דמות מצוירת... אז היי! למה לא לדבב אותה? בגלל זה החלום הזה נפוץ אצל המון אנשים בארץ. הפורום הזה באמת מיוחד במינו ואחד מסוגו לדעתי. גם אני כמוך, בגיל 12 אולי חלמתי עלזה. אני לא אשכח לעולם את היום ההוא שבו הכל התחיל (ביקשת חוויות? אז הנה!): צפיתי בפרק של הסדרה פוקימון. זה היה לפני משהו כמו שלוש שנים. פרק של העונה השישית אם אני לא טועה. במשך שנים התלהבתי מהדיבוב העברי... ועצם המחשבה על כך שאולי יישמעו אותי בטלוויזיה... בתוק דמות מצוירת. זה עשה לי הרגשה מיוחדת על הלב. היתה הי מן תחושה של אושר. לא יודע למה... אני מניח שפשוט הרגשתי את זה כבר אז... הרבה אמרו לי שהקול שלי מתאים לדיבוב ושאני יודע לשחק, ושיש לי קול רדיופוני (כן, גם אני מנוסה קצת בקריינות). אז אמרתי לעצמי: למה פשוט לא לנסות? ואז באותו פרק של פוקימון - זאת היתה הפעם הראשונה שחיכיתי לסוף! ובאמת בסוף ראיתי את שמם של האולפנים שדיבבו את הסדרה לעברית. מיד הקלדתי את השם "אולפני נ.ל.ס" בגוגל ובמקרה מצאתי גם את מספר הטלפון שלהם. צלצלתי, דיברתי עם מזכירת ההפקה (היתה מישהי לפני לבנת) ודיברתי איתה על הכל. אמרתי לה שכל כך התרגשתי רק מהטלפון הזה שעשיתי אליהם כי אני מאוד רוצה להיות מדובב. הרגשתי שהטלפון הקטן הזה היה התחלה של משהו גדול מאוד. וצדקתי. כי בזכות זה שהתקשרתי אז - היום אני כבר מדובב שלאט לאט מתפתח וצומח בתחום. תוך חודשיים מרגע ביצוע הטלפון הזה -וכבר נרשמתי לקרוס הדיבוב שנערך באולפנים אחת לחצי שנה (ככה זה היה אז P: ). ומה אני יכול להגיד? הקורס הזה היה אחד הדברים ה-גדולים שעיתי בחיים שלי. הכרתי אנשים מדהימים מהאולפנים (נוריתתת וגבייי למשל חח), וכמובן שהיו איתי ארבעה ילדים נפלאים

וזהו, ככה עברו להם עשרה שבועות של קורס. ובשיעור האחרון, נורית, המדריכה שלנו אמרה לי "רמי, אני ללא ספק רואה שיום אחד עוד תחזור לפה ותישאר פה בקביעות". והמשפט הזה עשה אותי מאושר. ובאמת מאז עברו להן שנתיים וחצי וכבר קיבלתי כמה תפקידים בסדרות שונות ו... אני באמת מרגיש שהאולפנים הפכו לבית השני שלי. ולא לסתם עבודה. כי דיבוב זאת לא סתם עבודה. זה הרבה יותר מזה, ומי שנמצא בתחום יעיד על כך. אין הרגשה נפלאה יותר מלראות את השם שלך בכתוביות ולדעת ש... וואלה, זה אתה! ועוד יותר כיף כמובן לשמוע את הקול שלך בוקע מפה של דמות מצוירת. ושאנשים מבחוץ אומרים לך שאתה ממש מגניב ומוכשר... אין, זה מדהים, פשוט... מדהים P: וכמו שאמרתי, שלוש שנים עברו מאז יומי הראשון באולפנים וממש בימים אלו אני אפילו מרגיש סוד של צמיחה וגדילה באולפנים. אני ממש מקווה שאשר בתחום עוד המון שנים. ולגבייך - אף פעם לא מאוחר מדי כדי להתחיל לדבב. אין כזה דבר גיך מסוים. יש מדבבים מגיל 9 ועד גיל 50 ואולי אפילו יותר. זה לא תלוי בגיל, אלא בכישרון והיכולת בתחום. ואני תמיד מסתכל על דיבוב כתחום שבו האנשים אף פעם לא מתבגרים. כמו פיטר-פנים קטנים חחח... כי אנחנו אולי מבוגרים והכל.ץ אבל בפנים תמיד נישאר הילדים הקטנים האלו שמשתוקקים לתת את הקול לדמות מצוירת אהובה.