איזה יופי

[סמסרה1]

איזה יופי ../images/Emo50.gif

במקרה, יעני, בטעות מצאתי את הפורום הזה והתחלתי לדפדף ולקרוא ומאוד מאוד נהנייתי. כל הכבוד למי שהגה את הרעיון להקמת הפורום הזה. אבי ילין פולין. עלה ארצה כפליט של צבא אנדרס נדמה לי שב-1943 . מצד אימי אני דור ששי בארץ. וגדלתי לרוב על סיפורים מארץ ישראל. אך לא עוזר דבר, באופן טבעי כל מה שקשור ליהדות פולין מעניין אותי. ודוקא עם השרידים ממשפחתו של אבי שנמצאים מעבר לים יש לי קשר הדוק. בקיצור ולעניין, כיף לי כאן.

 

[סמסרה1]

ודבר קצת פיקנטי ../images/Emo151.gif

בן זוגי, כלומר בעלי מזה שנים רבות נולד במרוקו והגיע ארצה בגיל חמש. אז איזה מישמש יש בחיי, אה?

 

[ora11]

../images/Emo99.gifברוכה הבאה

בוקר טוב אנחנו באותה סירה אני בת לפולניה ובעלי שיחיה נולד במרוקו. והילדים מעורבים צברים.

 

[אורית 102]

סמסרה1

ברוכה הבאה!

 

[סמסרה1]

בוקר טוב עם ../images/Emo185.gifב-../images/Emo45.gif

תודה רבה אורית

 

[באיה]

ברוכה הבאה סמסרה 1 ../images/Emo39.gif

כשכתבת על צבא אנדרס, זה הזכיר לי סיפור עצוב. דודי (אח של אבי) גם היה ברוסיה באותן השנים ועדיין היה רווק. כששמע אל קריאת גיוס לצבא אנדרס ניסה להגיע אליהם. כשחצה איזה גבול, אני כבר לא זוכרת איזה, הרוסים תפסו אותו, וזו הייתה הילה מספקת להושיב אותו ל10 שנים במחנה בסיביר. למזלו הוא היה צעיר ושרד את המחנה. ב1956 הגיע לארץ דרך פולין (שהה אצלנו). כשהשתחרר מסיביר הוא היה מנותק מכל העולם ולא ידע עם משפחתו שרדה מהמלחמה, ומי מהם. אבי ידע שהוא חיי ברוסיה וניסינו לאתר אותו דרך הצלב האדום. הרבה שנים הצלב האדום לא סיפק לנו אינפורמציה כי רוסיה הסטליניסטית לא שיתפה פעולה. כאשר דודי השתחרר מהמחנות, גם הוא התחיל במלאכת החיפוש, ורק על על פי בקשתו, הצלב האדום מצא אותנו למענו. למעשה כל מי ששרד את המלחמה ובפרט הפולנים, סיפוריהם יכלו למלא ספריות עולמיות. לצערינו הרבה שתקו הן מפאת הטראומה, והן מפאת רצון לשכוח, והרבה סופורים מרתקים ירדו לתמיון. המשך יום נעים לכולם

 

[שרה16]

מזדהה עם כל מילה

אימי היתה אישה חכמה ובעלת חזון,היא ברחה לפני המלחמה לרוסיה ושם הושמה במחנה עבודה בהרי אורל(רק בגלל היותה יהודיה שחצתה את הגבול אל החופש). כשחזרה לפולין לא נותר איש ממשפחה עניפה

היא לא סיפרה לנו ,לא על משפחתה ולא על החיים במחנה עבודה,הכל הודחק..וגם אנחנו כילדים לא רצינו לשמוע סיפורים על גלות ומצוקה ורעב,דיי התבישנו שאנחנו משם ורצינו להיות צברים חוצפניים ומשוחררים מכל טראומה כמו כולם. אני זוכרת שאסרתי על אימי לדבר אלי פולנית ליד חברותי..כל כך התבישתי בגלותי.

 

[חנה גונן]

סבי וסבתי

מעולם לא דיברו על ימי נעוריהם,כשהגיעו לארץ הם החליטו לסגור את הגולל על העבר ועל מה שהיה שם למרות שכל השנים הפצע בתוכם תמיד נישאר פתוח. שלכם חנה גונן

 

[מי צי]

מזכיר לי את הורי

עלו לארץ, סגרו את הפרק הקודם והתחילו פרק חדש. הסיפורים שהם נידבו לנו, כילדים, היו מעטים, וגם מה שסופר, היה בדרגת "קושי" נסבל (לא להזיק לילדים...). אני גם לא בטוחה שהסביבה היתה מעונינת לשמוע על מה שהיה, וכך הצטרפנו, בלית ברירה, לקשר השתיקה. היום, כשהורי כבר לא בין החיים, יש בי רצון אדיר לשמוע, לדעת, להבין וכמובן שאין את מי לשאול...

 

[הפולני הראשון]

תמיד יש את מי לשאול לכן אנחנו כאן|!

 

[מי צי]

לשאול אותך על המשפחה שלי???../images/Emo6.gif

 

[הפולני הראשון]

כן תתפלאי כמה מידע תוכלי לקבל

מהפורום בכל יום יש תוכנית רדיו ברשת ב' בין 4:45 - 5:00 "חיפוש קרובים" לפעמים תוך כדי נהיגה אני מקשיב לתוכנית, אנשים מבקשים מידע על המשפחה שלהם ולפעמים אני בשוק מכמות המידע שזורמת לידיעת כולנו, האינטרנט התחילה כרשת להעברת מידע ושיתוף מידע בין אנשים והפורומים של היום הם לעניות דעתי הקרובים ביותר לשיתוף מידע נכון ברשת תנסי

 

[האייל הקורא]

לפי נסיוני

אבי ז"ל לא רצה לדבר על העבר גם סבתי ז"ל לא רצתה לדבר על העבר, כי אולי העבר הציק להם והם רצו להיות יותר ישראלים מישראלים ושלא יקראו להם "סבונים" ...

 

[סרפד]

אבא שלי דווקא די פתוח בנושא

כשהיה בריא הוא סיפר לי לא מעט. אבל בשיח שלו יש בד"כ מידה של ריחוק רגשי מהדברים, הוא מדבר לרוב על פרטים קונקרטיים ולא על איך שהרגיש, למשל הוא מתאר את הסלקציות בלי לדבר על האימה אל מול ההכרעה מי לחיים ומי למוות, ועוצמות האובדן ואימת המוות המרחפת תמיד נותרות לדמיונו של השומע. וכמו יהודי אמיתי הוא גם נוטה להתבטא על הדברים בהומור (אירוני), כך שככל שזה ישמע מוזר ומעורר חלחלה, הסיפורים שלו מעוררים לעיתים פרצי צחוק, אבל זה נותן להם עוצמה מסוג אחר.

 

[שרה16]

מזכיר לי את הסרט :"החיים היפים"

להתעמת ולהתאמת עם זוועות השואה בדרך קלילה והומוריסטית.. את הורי זה היה מקומם,אבל למי שלא היה שם,וגם הריחוק בזמן ובמקום מהאירוע עצמו,מחייב אמירה פחות ישירה ובוטה של הארועים...אבל עדיין להעביר את המסר ,למען יראו וייראו..

 

[סמסרה1]

לבאיה

כן, עצוב. גם אבא שלי ישב בכלא בסיביר.

 

[סמסרה1]

אולי ../images/Emo92.gif

היי ידוע לי, שאין זה פורום לחיפוש קרובים, אך אולי במקרה אצליח למצוא משפחה לאבא שלי בזכות פורום זה. האם מישהו מכיר או יודע על שריד או צאצא ממפשחת מנטילמכר Mantelmacher להלן הכתובת בפולין: Wierzchowiny Siennica-Rozana Krasnystaw Lublin תודה תודה

 

[חנה גונן]

ממליצה לך לפנות לפורום שורשים

 

[ornan]

נסי כאן ../images/Emo50.gif

 

[סמסרה1]

לאורנה ../images/Emo51.gif