איזה חוסר אונים..

איזה חוסר אונים..

מה עושים כשחולה אלצהיימר מתחיל באלימות? פשוט תסכול נורא, אין למי לפנות, פסנג ואני כל היום כמעט מתמודדות עם ההתנהגות האלימה שלו, תופס ידיים ומעקם אותן כמעט נוגח או מרביץ עד שלבסוף נתתי לו כדור נוסף של לוריואן וגם זה לא עזר. דיברתי עם הרופאה הפסיכיאטרית והיא אמרה לקחת אותו למיון שפסיכיאטר יראה אותו ואז חשבתי איך אלביש אותו ואקח אותו והוא ממשיך להיות יותר אלים, מרוב ייאוש טילפנתי למד"א כי חשבתי שהם יכולים לתת זריקת הרגעה כמובן שעד שהם הגיעו הוא כבר נרדם מרוב עייפות או התרופה ואז כשהם היגיעו הוא היה שקט לגמרי אפילו ענה לבחור איך קוראים לו אך לא נתן לו למדוד לחץ דם בקיצור, הם אמרו שרק אם הפסיכיאטרית שלו תסכים הם יכולים להרדים אותו ולקחת לבית חולים ברור שזה לא בא בחשבון כי מה יעשו איתו שם???? זהו, הם ירדו לאמבולנס למלא טפסים ואז אהרון התלונן על הבטן כי רוב ניום לא רצה לעשות פיפי ועשה במכנסיים כשלקחתי אותו לשרותים, עשה מלא "גדולים" על הריצפה ובבגדים ובקיצור חגיגה, אני מנקה אותו ואת הריצפה ופסנג את הבגדים ואחר כך הוא שקט לגמרי ונרדם, הבחור ממד"א חמוד מאד, טילפן למוקד ובקש לא לחייב אותנו בתשלום ואנו, נותרנו תשושות לגמרי עכשיו התעורר וכולו חיוכים,נראה לי שנעביר את הימים הבאים עם תרופות הרגעה וחיתולים בתוך כל זה אבא שלי שקצת משופע מתקשר שרוצה ללכת לקופ"ח ואני לא רוצה שילך במצב כזה מזל שיש לי גיסים וגיסות כאן וגייסתי אחד מהם לקחת את אבא מה אלוקים רוצה ממני??????????????? אני לא יודעת, פשוט לא, מרגישה שכבר מזמן הייתי צריכה לעשות משהו ופשוט היתה חתונה והייתי עסוקה נתפלל שיהיה לילה שקט, לפחות נישן ונרגע ושיהיה יום יותר שקט מחר ואלך לבדוק מקומות לאשפוז, אין ברירה!!!
 
יקירתי, עם דמעות בעניים

אני קוראת את שכתבת, כואב לי הלב עלייך, אם אין ברירה אז חיתול ותרופות הרגעה, עד ש... אין ברירה, עברתי את האין ברירה הזה לפני שנה וחצי, והיום אני "חכמה" גדולה מאוד, זוכרת את הלילה המפורסם שלנו בפורום שהיינו אני והחוזרת חסרות אונים מול האלימות שלו ולא היה למי לפנות, החזרת אותי אחורה בזמן, גם אז אנחנו התחלנו עם התרופות "החזקות" יותר ובעזרתן הפך למה שהוא היום, אבל איזה ברירה היית לנו? כך וכך הדרך היא חד כיוונית אז חבל לנסות להלחם בחצים, פשוט ללכת בכיוון החץ, חיתולים ותרופות. ובטוח שהשקט יחזור למעונכם עד האישפוז. אתקשר אליך יותר מאוחר, אוהבת ניצה.
 
../images/Emo24.gifלטובה'לה,אין לי מה להוסיף

כולם כתבו הכל אז קבלי
שאת עומדת במשימה שהאלצהיימר מתעלל בך
בשורות טובות
 

ענתי44

New member
../images/Emo24.gif

הגדרת נכון בכותרת שלך חוסר אונים. אין לי מילים חדשות לנחם אותך, מאלו שאמרתי לך בשיחת הטלפון, ולא תשובה אחרת מכל מה שנאמר לך. אני יכולה לשלוח לך רק חיבוק ענקי למרות שאני יודעת שזה לא יועיל וכי את שרוייה במצב ממש ממש לא פשוט גם אצלנו העניינים לא פשוטים. פחות אצל אמא ויותר אצלי. אבל עברנו את פרעה.... נעבור גם את זה. תחזיקי מעמד יקירה
 
ענתי יקרה , חיבוק ענק

אני ידועת שאת דואגת לי אך אני דואגת לך ולבריאות שלך אצלנו הבוקר היה שקט עד שהתחיל פתאם לא מזמן שוב לתפוס ידיים וכפי שניצה אמרה לא צריך לחכות ונתתי לו את הלוריאן מחכה שיירדם ואוכל לצאת מהבית מקווה שתתאוששי ותרגישי טוב יותר וכך גם אמא נתפלל שיהיה לנו חג שמח ושנה טובה למרות כל הקשיים הנערמים בדרך אוהבת המון נשיקות טובה
 

ronnyw

New member
טובה, אני ארוזה ו-או-טו-טו

יוצאת לשדה התעופה, אבל חייבת להוסיף כמה מילים: אני זוכרת את תקופות השגעון של אבא שלי, וכמה כל התקפה כזו גרמה לו יסורים ואומללות (גם לסובבים, כמובן, אבל בעיקר לו). אל תהססי להשתמש בתרופות הרגעה (ביעוץ רפואי כמובן) אם זה מה שמקל עליו ועליך, ומאפשר איכשהו המשך חיים משותפים בבית. ואכן, הגיע הזמן להתחיל חפש. נצלי את חופשת סוכות, (אני מניחה שיש לך. ) . אם מתאים לך - התייעצי באחת מהחברות המתווכות מוסדות כאלה. שאלי חברים וחברות וקבלי החלטה. את הביצוע עצמו את יכולה עוד לדחות קצת, עד שתבשילי (למרת שנראה לי שאת די בשלה - ובצדק). והעיקר - שתהיה לך שנה נהדרת, שכמות השמחות תעלה ותגבר על כמות העצבונות ושתמשיכי להיות "טובה" כמו שאת... חג שמח !!
 
למעלה