מצוטטת בהנאה
New member
איזה חודש קשההה
רציתי לשתף אתכם באחד הזמנים הכי קשים שעברתי בחיי: לפני כשלושה חודשים בתי הרתה, היא נשואה טריה הריון ראשון שלה. הייתה התלהבות גדולה סביב ההריון, פינוקים פירגוניו וכו... חודש אחר אני מגלה שאני הרה (עבורי זה אסון) מה אני עושה אני לא יודעת, אני נגד הפלות מסיבות שלי, (רציתי לציין שלפני שנה עברתי ניתוח לצריבת רירית הרחם כדי למנוע הריוןף כנראה שהניתוח לא הצליח) אני מבחינתי לא מעוניית בילד בטח לא בגילי ולא במצבי. ילדיי ובן זוגי אף התנגדו להפלה. שאלת השאלות הייתה איך אני מספרת לבתי ההרה?? איך היא תגיב וכו. בקיצור סיפרתי לה והיא קיבלה את זה לא רע ואפילו הצטרפה אליי לאולטרסאונד. והיה דופק אבל השק לא היה תקין.. במשך חודש שלם אני לא מפסיקה לבכות, נכנסתי לדכאון חיי, שאלתי את ה' למה??? הייתי חסרת אונים.כולם מסביב עודדו אבל כלום לא עזר אני הלכתי ושקעתי. ואז בא הבום השני, ביום המשפחה קבענו בנותי ואני ליום כייף ביחד, באותו יום בתי ההרה הייתה אמורה לעשות שקיפות עורפית. בבדיקה התגלה לעובר מומים המחייבים הפסקת הריון. זהו פה כבר לא יכולתי יותר. איך אני עכשיו אמורה לבכות את בתי?? ואיך אני אביא ילד לעולם כשבתי אמורה להפיל. כמובן שבתי נכנסה להכחשה ולא הייתה מוכנה לשמוע על הפלה, מאידך היא עודדה אותי לשמור על עצמי. ה' שמע את תפילותי ודמעותיי, אחרי שבועיים לא היה אצלי דופק עוברי, ועברתי גרידה, עם כול התחושה הלא נעימה של הגרידה הרגשתי הקלה. בתי גם לאחר כשבועיים כבר לא היה דופק אבל היא כבר הייתה צריכה לעבור בוארו (לידה מוקדמת), עברתי איתה את כול התהליך שהיה קשה מאוד. רק אתמול ממש התאוששתי. אז החודש הרע נגמר ועכשיו אני מצפה לתקופה יותר טובה אמן
רציתי לשתף אתכם באחד הזמנים הכי קשים שעברתי בחיי: לפני כשלושה חודשים בתי הרתה, היא נשואה טריה הריון ראשון שלה. הייתה התלהבות גדולה סביב ההריון, פינוקים פירגוניו וכו... חודש אחר אני מגלה שאני הרה (עבורי זה אסון) מה אני עושה אני לא יודעת, אני נגד הפלות מסיבות שלי, (רציתי לציין שלפני שנה עברתי ניתוח לצריבת רירית הרחם כדי למנוע הריוןף כנראה שהניתוח לא הצליח) אני מבחינתי לא מעוניית בילד בטח לא בגילי ולא במצבי. ילדיי ובן זוגי אף התנגדו להפלה. שאלת השאלות הייתה איך אני מספרת לבתי ההרה?? איך היא תגיב וכו. בקיצור סיפרתי לה והיא קיבלה את זה לא רע ואפילו הצטרפה אליי לאולטרסאונד. והיה דופק אבל השק לא היה תקין.. במשך חודש שלם אני לא מפסיקה לבכות, נכנסתי לדכאון חיי, שאלתי את ה' למה??? הייתי חסרת אונים.כולם מסביב עודדו אבל כלום לא עזר אני הלכתי ושקעתי. ואז בא הבום השני, ביום המשפחה קבענו בנותי ואני ליום כייף ביחד, באותו יום בתי ההרה הייתה אמורה לעשות שקיפות עורפית. בבדיקה התגלה לעובר מומים המחייבים הפסקת הריון. זהו פה כבר לא יכולתי יותר. איך אני עכשיו אמורה לבכות את בתי?? ואיך אני אביא ילד לעולם כשבתי אמורה להפיל. כמובן שבתי נכנסה להכחשה ולא הייתה מוכנה לשמוע על הפלה, מאידך היא עודדה אותי לשמור על עצמי. ה' שמע את תפילותי ודמעותיי, אחרי שבועיים לא היה אצלי דופק עוברי, ועברתי גרידה, עם כול התחושה הלא נעימה של הגרידה הרגשתי הקלה. בתי גם לאחר כשבועיים כבר לא היה דופק אבל היא כבר הייתה צריכה לעבור בוארו (לידה מוקדמת), עברתי איתה את כול התהליך שהיה קשה מאוד. רק אתמול ממש התאוששתי. אז החודש הרע נגמר ועכשיו אני מצפה לתקופה יותר טובה אמן
