איזה דבר מוזר...

[בוזיקית]

איזה דבר מוזר...

חלמתי בלילה שאמא שלי מתה ועל כל סידורי הלוויה, פרחים ולינה, לא דומה בכלל למה שהיה במציאות, התעוררתי, הלכתי לעבודה הכל רגיל. עכשיו אני בעבודה ופתאום, כשאני חושבת על זה אני נזכרת שבאמת אמא שלי מתה! אני כל הזמן מדחיקה ומעמידה פנים שהכל בסדר ואז יש לי פתאום התקפת "אמא" ואני חושבת שזה באמת נורא! אמא שלי באמת מתה ואני ממשיכה לחיות! לא מבינה את ההתקפים האלה של מודעות...

 

[בוזיקית]

נכון שזה לא יכול להיות???

נכון שזה סתם איזה סיוט חולני ואמא שלי חיה ואני סתם במחשבה שלי הרגתי אותה??? נכון שלא יכול להיות שהיא מתה??? כאילו, מתחת לאדמה, מצבה וכאלה?? נכון שהשאלות שלי מפגרות??? ומה לעשות שבוקר בוקר אני שואלת את עצמי בדיוק את אותה השאלה - ריבונו של עולם (ואני כן מאמינה בבורא עולם) איך זה יכול להיות שזה נגמר כל כך מהר??? איך יכול להיות שאמא שלי שכל כך אהבה את החיים מתה פתאום "פלופ" מעליב כזה וזה נגמר??????? אם למישהו יש הסבר או תשובה בשבילי אני אודה לו מאוד...

 

[meshi4]

הלוואי והיו תשובות.

אני קראתי את הספר:"מסע הנשמות"-זה מאוד עזר לי.

 

[BooBee]

כבר הצעתי לך קודם

ואני אציע לך שוב: הפסיקי עם השאלות האלה, הן הורגות אותך, הן מכרסמות בתוכך. חבל על האנרגיות. תפסיקי לשאול שאלות רטוריות, שרק מכניסות אותך ללופ של מחשבות קשות ותחושות עוד יותר קשות. במקום לשאול "איך זה יכול להיות שאמא שלי מתה", כשהתשובה בחיים לא תגיע, או אולי אפשר פשוט לענות "כי ככה זה", תתחילי לשאול שאלות שיקדמו אותך לאנשהו ולא כאלה שתוקעות אותך ושואבות ממך כל חלקיק של אנרגיה. תחילי לשאול שאלות כמו "מה אני הולכת לעשות עכשיו", "איך אני הולכת לטפל בעצמי?", "מאיפה אני מארגנת כסף לטיפול" וכו'. שלך, רויטל.

 

[nypx]

בוזיקית תשבי תנשמי עמוק ותקראי:

שלום חנוך : שתהיה תמיד שמח, שלעולם לא תפסיק לשיר שתמיד תמשיך לגדול ותמיד תשאר צעיר שתמיד תלך קדימה ושלא תאבד תקווה שתדע שלום וטוב ושתמצא את אהבה שתשכיל לחיות ביחד ולהשאר חופשי ושתוכל למצוא תועלת גם במצבים קשים שתמיד תשאר צנוע ושתמיד תהיה בריא ושתצליח שחייך לא יהיו לריק שיהיה לך טוב שתספיק לאהוב עוד בגלגול הזה בגלגול הזה כי זה לגמרי לא קל להיות פה בכלל ועוד, ועוד בגלגול הזה שתהיה לאחרים כמו שאתה אל עצמך שתתברך במה שיש ושתשמח בחלקך שתמצא את דרכך בכל דרך שתלך ושתדע להשרד מול הגורל המתהפך שיהיה לך טוב שתספיק לאהוב עוד בגלגול הזה בגלגול הזה כן, כן, זה לגמרי לא קל להיות פה בכלל ועוד, ועוד בגלגול הזה זה לגמרי לא קל להיות פה בכלל ועוד, ועוד בגלגול הזה בגלגול הזה שיהיה לך טוב שתספיק לאהוב עוד בגלגול הזה בגלגול הזה כן, כן, זה לגמרי לא קל להיות פה בכלל ועוד, ועוד בגלגול הזה ותוספת שלי: לא קל להיות בגלגול הזה אבל אני לא יכול לתאר לעצמי איך זה לא להיות בכלל אז אני בגלגול הזה בטוב וברע ושרע אז רע ושטוב אז טוב הייתי רושם עוד מגילה אבל ......... בסוף ירביצו לי אז אני אתן למישהו אחר לכתוב ביייייייי

 

[בוזיקית]

תודה לכולם.

רויטל, את באמת חושבת שיש לי שליטה על המחשבות שלי? זה גם לא מחשבות, זה תחושות שמציפות ואין לי שום שליטה עליהם. המטפלת דווקא חושבת שה"התקפים" האלה הם חיוביים, כי סוף סוף אני מתחילה להתחבר למציאות ולהבין שאמא שלי באמת מתה!!! וגם החלומות מטריפים אותי (הסיוטים), ואין ביכולתי לעשות דבר!!! אני נשאבת לתוך מערבולת של רגשות, ורק רציתי לשתף אתכם, זה הכל. אה כן, וגם לשמוע אם מישהו חווה חוויה דומה, שפתאום המציאות באה לו ב"בום" והתנפצה לו בפרצוף.

 

[dikli]

את יודעת בזוקית..

אנחנו חושבים על יקירנו שהלכו לעולמם.. אנחנו חושבים עליהם כל הזמן.. אבל לפחות פעם אחת ביום אנחנו נזכרים שהם מתים.. הרי הם במוחנו כל הזמן ולא יוצאים משם.. ורק מדי פעם אנחנו נזכרים שעל אלא שאנחנו חושבים המחשבות הם על מה שהיה ויכול היה להיות ולפעמים סתם על כמה שאנחנו מתגעגעאים באופן טבעי.. ואז מגיע הרגע כאילו שעכשיו ביסרו לנו.. הם לא פה יותר.. ואז הדמעות והבכי ההיסטרי מתחיל.. וזה מן גילגול שכזה..

 

[dikli]

תיקון טעות..

אלא = אלה מתגעגאים = מתגעגעים..

 

[BooBee]

אנ'לא רוצה להתווכח עם המטפלת שלך../images/Emo13.gif

אם היא אומרת שההתקפים האלה חיוביים, אז סבבה. אני מציעה אולי לשלב במחשבות הללו גם מחשבות מסוג אחד, שיש לך שליטה על היצירה שלהן. כשאת מתחילה להתמודד עם האובדן של הורייך, תקדמי את המחשבות הלאה, לעתיד, ותראי איך את מתחילה להפחית מהמינונים שלהן על ידי חשיבה על פתרונות פרקטיים לעצמך, כדי שלא תהיי מותשת וכואבת כל כך. נשיקות, רויטל

 

[עמיתה פיתה]

בוזיקית...

שלום לך.. אני קורא את מה שאת רושמת ואני מתמלאה דמעות. אמי ניפטרה גם היא לפני מס' שנים בהיותי בת 11 שנים בלבד. הכאב לא מרפה.זה כאב שעימו מתמודדים יום יום.. גם אני הרבתי לשאול שאלות שכמובן לא היו לי תשובות עליהן. אלו הן העובדות,עם כל הכאב וכל הצער.זה המצב הנוכחי וגיליתי לאחר תק' ארוכות שהייתי בדיכאון,און אנד אוף שרק בי זה תלוי.רק אני יכולה לשנות את המצב. אז אני לא אומרת שאני מאושרת עכשיו.אבל אני פחות מרחמת על עצמי,משתדלת לקבל את העובדות המגעילות האלו.בוכה המון. . . וחושבת לעצמי שכנראה ככה היה צריך לקרות.בלי יותר מדיי שטויות שהייתי מכניסה לעצמי לראש. הכאב הוא עמוק ,אין ספק.יום יום שעה שעה. מחזקת את ידך ואני כאן אם תרצי לדבר

תמיד!!

 

[בוזיקית]

תודה לכולכם על התגובות...

אני מצטערת אם גרמתי למי מכם צער. ההבזקים שלי הם ממש אפיזודות כאלה של מודעות, הארה, פתאום אני אומרת לעצמי "ואו, אמא שלי באמת מתה" ואז אני מתמלאת עצב נוראי וזו פעם ראשונה שאני מצליחה להרגיש משהו, כי אמא כל הזמן איתי, כל כך איתי שזה כאילו שלא מתה בכלל. אולי חלק מזה כרוך בעובדה שהקשר בינינו היה סימביוטי ממש. אולי בגלל שגרנו ביחד. אולי בגלל שהיא נפטרה בזרועותיי. אולי ואולי ואולי, לעולם לא אדע... אני לא מרחמת על עצמי, אני משתדלת לעשות כמה שיותר (יש לי גם את עול הבית לדאוג לו) ולא מספיקה כלום. אני מזניחה את עצמי. לא מרגישה רחמים כלפי עצמי, רק כלפי אמא, על הסבל שעברה... אמא כל כך אהבה לחיות, כל כך חיה, שזה לא מתקבל לי על הדעת שהיא כבר לא... זה גם קרה כל כך מהר... אגב, הסיבה שאני בקושי מדברת על אבא, היא מפני שעם המוות שלו השלמתי כבר מזמן - הוא נפטר לפני 14 שנה, בעוד אמא שלי נפטרה לפני קצת פחות מ 10 חודשים. ועוד משהו קטן לסיום - אני לא יודעת מה איתכם, אבל כשאני כותבת פה, לא תמיד אני מבקשת עצות, ואם כן אני מדגישה את זה ומבהירה את זה. לפעמים כל מה שאני צריכה זה אוזן קשבת, מקום לפרוק בו את רגשותי, או פידבק לדעת אם גם אתם חשים כמוני, ואז אני שואלת את זה מפורשות. לפעמים כל מה שאני צריכה זה חיבוק...

 

[אני במבי]

../images/Emo24.gif

 

[בוזיקית]

במבוששששששששש ../images/Emo39.gif

המון זמן לא ראיתי אותך! מה שלומך?

 

[dd27]

גם לי זה קורה אני נזכרת ובוכה ולא

מאמינה שאבא שלי מת כי אבא שלי "נינג'ה " חזק חסון גדול כזה לא היה נראה שבכלל אפשר היה להביס אותו והנה הוא מת ... אני חלמתי עליו שפגשתי בו במסעדה והוא היה עם אנשים זרים לי לגמרי אכל שתה והיה מה זה מאושר והוא קרה לי עדושי עדושי במין חיוך כזה גדול -כל כל אהב אותי - אני הבת הקטנה .. זהו זה כל החלום אני נזכרת ומיד בוכה לא מאמינה שזה קרה לא מאמינה לי נראה שהוא יותר מאושר למעלה כי פה החיים שלו לא היו טובים שינוח בגן עדן אמן

 

[בוזיקית]

דידי יקרה

לקח לי יותר מעשר שנים לעכל את מותו של אבי, ורק כשהתחלתי לעשות את זה סוף סוף אמא שלי מתה לי בידיים. אני לא יודעת אם להאמין לסיפורים על העולם הבא, אף אחד עוד לא חזר משם כדי לספר, אבל אם זה מנחם אותנו אני בעד להאמין. אמא שלי תמיד זילזלה באמונות האלה וסברה שכשאדם מת הוא מת וזהו. מעניין אם היא נוכחה בטעותה או שנגמרה כמו שחשבה. לא, המוות בלתי נתפס והוא בא ומבזיק ומבליח דווקא כשאת לא מצפה לו. הרשי לעצמך לבכות. אני בטיפשותי לא עושה את זה, וצוברת עוד ועוד תיסכולים ובעיקר סיוטים קשים מנשוא. תהיי חזקה, חמודה. שלך,