פ ו מ ל י ת
New member
איזה בוקר היה לי ...
כשפקח את העיניים בבוקר, הוא משך אותי אליו ואמר "את באה אתי לבית המשפט הבוקר" אמר. העיניים שלו ננעצו בי והוא נישק את היד שלי. "גשי אל המעיל שלי והביאי מהכיס את הקופסה הקטנה שבו" אמר. יצאתי מהמיטה אל הקור הצונן של הבוקר והבאתי קופסה קטנה, כזו כמו של טבעת. נתתי לו את הקופסה והבטתי בו בסקרנות. הוא משך אותי אל המיטה ואני שמחתי להיכנס שוב אל מתחת לפוך.. הריח שלו.. כמה אני אוהבת את הריח שלו. טיפסתי עליו ונשכבתי על הגוף הענקי שלו בדיוק כמו שהוא אוהב, והתחלתי לנשק את הסנטר שלו, תוהה מתי יגלה לי מה יש בקופסה. תמיד אהבתי להרגיש בבוקר את הזקפה שלו נלחצת אלי. פישקתי את רגליי כאילו במקרה ועזרתי לאיברו להידחק לתוכי. המשכתי ללחך את סנטרו תוך שאני נעה מעליו כך לאט, בתנועות ארוכות, עד שגמר. הוא משך אותי אליו ופתח את הקופסה. היה שם משהו מוזר כזה נראה כמו פיסת פלסטיק גמיש, "אחרי המקלחת תגלי מה זה קטנה" צחק. אני אוהבת את הצחוק הזה שלו. הלכנו להתקלח, גם המקלחת היתה חוויה נהדרת איתו. תמיד נהנית להביט בו איך בלי לבזבז זמן הוא מסבן את כל הגוף שוטף אותו בלי להתמהמה (כמו במקלחות של הערב) מרטיב את שיערו ויוצא מהמקלחת כאילו יש תור של עשרים איש שעוד צריכים להתקלח. תוך שהוא מתקלח, הוא מציץ בי במראה. נהנה להסתכל איך אני מסתבנת, מתפנקת מתחת לזרם החם. לפעמים הוא קצת עוזר.. אבל בדרך כלל הוא נהנה להביט. לפעמים אפילו מפסיק את הגילוח ורק מביט בי. שנינו יוצאים עטופים במגבת רכה, הוא מתלבש מהר ואני מתעכבת מול הארון.. אין לי מה למהר, אני מתחילה לעבוד רק בצהרים.. אבל הוא אמר שהוא רוצה שאבוא איתו לבית המשפט, אז מה ללבוש? היד שלו נשלחת אל הארון שלי, שולפת חצאית מיני משובצת בסגנון סקוטי, בצבעי ירוק אדום, חולצה אדומה ואומר "התאימי לזה חזיה ונעליים. אין צורך בתחתונים" כמה דקות ואני לבושה ומוכנה. "שבי על המיטה ופשקי רגליים. הפלסטיק הקטן ההוא יוצא מהקופסה ומולבש על הדגדגן שלי. אני כבר יודעת שזה לא הולך להיות בוקר קל, אבל בטח יהיה מענג. הוא לא מסביר דבר על האביזר המוזר הזה אבל כשאנחנו נכנסים לאולם בית המשפט, הוא מורה לי לשבת שתי שורות מאחוריו וניגש אל השולחן שמול שולחן השופט. הוא פותח את התיק שלו ומסדר את התיקים, הניירות ואז מוציא מכשיר שחור קטן, דמוי עט, מכשיר המתגלה כשלט רחוק. כל הבוקר בבית המשפט, תוך כדי שהוא חוקר עדים, מתייעץ עם שותפו, מדבר עם נציגי התביעה, או עם הסנגור המכוער העומד מולו, הוא מציץ לכיוון שלי או מביט הישר אל עיני השופט.. ולוחץ על השלט הזה.. לא יודעת מה החזיק אותי מלצרוח את הריאות שלי החוצה.. מה שבטוח זה שלא יכולתי לקום מהמקום עד שכווווולם יצאו להפסקה.
כשפקח את העיניים בבוקר, הוא משך אותי אליו ואמר "את באה אתי לבית המשפט הבוקר" אמר. העיניים שלו ננעצו בי והוא נישק את היד שלי. "גשי אל המעיל שלי והביאי מהכיס את הקופסה הקטנה שבו" אמר. יצאתי מהמיטה אל הקור הצונן של הבוקר והבאתי קופסה קטנה, כזו כמו של טבעת. נתתי לו את הקופסה והבטתי בו בסקרנות. הוא משך אותי אל המיטה ואני שמחתי להיכנס שוב אל מתחת לפוך.. הריח שלו.. כמה אני אוהבת את הריח שלו. טיפסתי עליו ונשכבתי על הגוף הענקי שלו בדיוק כמו שהוא אוהב, והתחלתי לנשק את הסנטר שלו, תוהה מתי יגלה לי מה יש בקופסה. תמיד אהבתי להרגיש בבוקר את הזקפה שלו נלחצת אלי. פישקתי את רגליי כאילו במקרה ועזרתי לאיברו להידחק לתוכי. המשכתי ללחך את סנטרו תוך שאני נעה מעליו כך לאט, בתנועות ארוכות, עד שגמר. הוא משך אותי אליו ופתח את הקופסה. היה שם משהו מוזר כזה נראה כמו פיסת פלסטיק גמיש, "אחרי המקלחת תגלי מה זה קטנה" צחק. אני אוהבת את הצחוק הזה שלו. הלכנו להתקלח, גם המקלחת היתה חוויה נהדרת איתו. תמיד נהנית להביט בו איך בלי לבזבז זמן הוא מסבן את כל הגוף שוטף אותו בלי להתמהמה (כמו במקלחות של הערב) מרטיב את שיערו ויוצא מהמקלחת כאילו יש תור של עשרים איש שעוד צריכים להתקלח. תוך שהוא מתקלח, הוא מציץ בי במראה. נהנה להסתכל איך אני מסתבנת, מתפנקת מתחת לזרם החם. לפעמים הוא קצת עוזר.. אבל בדרך כלל הוא נהנה להביט. לפעמים אפילו מפסיק את הגילוח ורק מביט בי. שנינו יוצאים עטופים במגבת רכה, הוא מתלבש מהר ואני מתעכבת מול הארון.. אין לי מה למהר, אני מתחילה לעבוד רק בצהרים.. אבל הוא אמר שהוא רוצה שאבוא איתו לבית המשפט, אז מה ללבוש? היד שלו נשלחת אל הארון שלי, שולפת חצאית מיני משובצת בסגנון סקוטי, בצבעי ירוק אדום, חולצה אדומה ואומר "התאימי לזה חזיה ונעליים. אין צורך בתחתונים" כמה דקות ואני לבושה ומוכנה. "שבי על המיטה ופשקי רגליים. הפלסטיק הקטן ההוא יוצא מהקופסה ומולבש על הדגדגן שלי. אני כבר יודעת שזה לא הולך להיות בוקר קל, אבל בטח יהיה מענג. הוא לא מסביר דבר על האביזר המוזר הזה אבל כשאנחנו נכנסים לאולם בית המשפט, הוא מורה לי לשבת שתי שורות מאחוריו וניגש אל השולחן שמול שולחן השופט. הוא פותח את התיק שלו ומסדר את התיקים, הניירות ואז מוציא מכשיר שחור קטן, דמוי עט, מכשיר המתגלה כשלט רחוק. כל הבוקר בבית המשפט, תוך כדי שהוא חוקר עדים, מתייעץ עם שותפו, מדבר עם נציגי התביעה, או עם הסנגור המכוער העומד מולו, הוא מציץ לכיוון שלי או מביט הישר אל עיני השופט.. ולוחץ על השלט הזה.. לא יודעת מה החזיק אותי מלצרוח את הריאות שלי החוצה.. מה שבטוח זה שלא יכולתי לקום מהמקום עד שכווווולם יצאו להפסקה.
