נדפקו לי החיים
New member
איזה באסה לי...
אמי חולה בסכיזופרניה פרנואידית מספר שנים. יש עליות ומורדות ועכשיו המצב התייצב ( נראה לי שהוא מדרדר שוב ) על 20 מיליגרם זיברקסה. ההיסטוריה של אמי כוללת לקיחת כדורים מסודרת וסטטוס קבוע ויפה, הפסקת לקיחת הכדורים ( "כי הכל בסדר כמובן" ) הדרדרות למצב קטסטרופלי ואישפוז אם ברצון ואם בכפייה. אמי ( הגרושה ) אינה סומכת על אף אחד מבני משפחתה חוץ מבנה היחיד ( גם ללא אחיות ) שנשוי עם ילדה בת חודשיים שגר כ- 80 ק"מ ממנה. ישנה שיגרה של עבודה שיקומיית + מועדון תעסוקתי 3 פעמים בשבוע אך אמי נוהגת לפספס אותם לאיטים קרובות היות והיא עייפה מידי ורוצה ל"נוח" במיטה מרבית שעות היממה. היא נתונה לעיתים לתוקפנויות פתאומיות ( למרות הכדורים ) ופשוט צריך לעזוב אותה לנפשה למספר שעות. כפי שרופאים בעלי נסיון רב אמרו לי שהמצב רק ידרדר בעתיד ואין סיכויי להחלמה או לשיקום מוחי גם אם תתמיד בכדורים ( באיזשהו שלב הגוף/מוח/מחלה נעשים חסינים לכדורים ) קל וחומר כאשר כל מספר שנים אמי מפסיקה את לקיחת הכדורים הסדירה. אמי בעברה הייתה אשת עבודה חרוצה ונמרצת בעלת מוח חריף נותרה עם עייפות מתמדת ועם כושר ריכוז של ילד בן 6. כאשר אני חושב על זה לעומק... אמי אינה מודעת למחלה או לדברים הכרוכים בה אלא פשוט חיה את המציאות שלה ללא כל דאגה. ואילו הסובבים אותה ( רק אני ) נדפקים בדאגה. לא אזניח את אמי ואקפיד לדאוג לה. אבל... נדפקו לי החיים
אמי חולה בסכיזופרניה פרנואידית מספר שנים. יש עליות ומורדות ועכשיו המצב התייצב ( נראה לי שהוא מדרדר שוב ) על 20 מיליגרם זיברקסה. ההיסטוריה של אמי כוללת לקיחת כדורים מסודרת וסטטוס קבוע ויפה, הפסקת לקיחת הכדורים ( "כי הכל בסדר כמובן" ) הדרדרות למצב קטסטרופלי ואישפוז אם ברצון ואם בכפייה. אמי ( הגרושה ) אינה סומכת על אף אחד מבני משפחתה חוץ מבנה היחיד ( גם ללא אחיות ) שנשוי עם ילדה בת חודשיים שגר כ- 80 ק"מ ממנה. ישנה שיגרה של עבודה שיקומיית + מועדון תעסוקתי 3 פעמים בשבוע אך אמי נוהגת לפספס אותם לאיטים קרובות היות והיא עייפה מידי ורוצה ל"נוח" במיטה מרבית שעות היממה. היא נתונה לעיתים לתוקפנויות פתאומיות ( למרות הכדורים ) ופשוט צריך לעזוב אותה לנפשה למספר שעות. כפי שרופאים בעלי נסיון רב אמרו לי שהמצב רק ידרדר בעתיד ואין סיכויי להחלמה או לשיקום מוחי גם אם תתמיד בכדורים ( באיזשהו שלב הגוף/מוח/מחלה נעשים חסינים לכדורים ) קל וחומר כאשר כל מספר שנים אמי מפסיקה את לקיחת הכדורים הסדירה. אמי בעברה הייתה אשת עבודה חרוצה ונמרצת בעלת מוח חריף נותרה עם עייפות מתמדת ועם כושר ריכוז של ילד בן 6. כאשר אני חושב על זה לעומק... אמי אינה מודעת למחלה או לדברים הכרוכים בה אלא פשוט חיה את המציאות שלה ללא כל דאגה. ואילו הסובבים אותה ( רק אני ) נדפקים בדאגה. לא אזניח את אמי ואקפיד לדאוג לה. אבל... נדפקו לי החיים